כולם רוצים ליהנות בחיים - אבל באיזה מחיר והאם זה תמיד משתלם? 

כולם רוצים ליהנות בחיים - אבל באיזה מחיר והאם זה תמיד משתלם? / מאת יואב ברנזון

הנאה אינה בהכרח הנאה

הנאה אינה בהכרח מביאה להנאה, משום שמנקודה מסויימת הנאה לא רק שאינה מביאה להנאה אלא שהיא מבטיחה סבל רב, חוסר הנאה, תחושת ריקנות ואף דיכאון.

אנשים שמכורים להנאות או לאורח חיים נהנתי מאוד הם למעשה אנשים סובלים. הם סובלים משום שכל הזמן הם משקיעים אנרגיה ומאמץ בחיפוש מתמיד אחרי הנאה. הם עסוקים עד מעל לראש בצייד הנאות בעוד שההנאה עצמה מתרחשת במהלך רגעים חטופים, לא יותר.

רצים אחרי רגעים חטופים של הנאה

חשבו על זה כך - ההנאות הם רגעים חטופים וקצרים. הנאה מאוכל, מסקס, מסיגריות או מאלכוהול - כל אלה הנאות שגוזלות מעט זמן יחסית, הן חולפות מהר ובקושי מרגישים אותן.

ביתרת הזמן, אנשים נהנתנים ממשיכים לרוץ אחרי ההנאות הבאות, אחרי אותם רגעים חטופים של הנאה שבאה וחולפת במהירות, עד שבקושי ניתן להבחין באמת בהנאה. יותר מכך, לעיתים קרובות, מרוב החיפוש אחר עוד ועוד הנאות אין אפילו זמן להינות מההנאה, וכך היא חולפת במהירות רבה עוד יותר כי המוח כל הזמן חושב על ההנאה שתבוא אחריה, על הצורך בהנאה הבאה, כך שאין לו אפילו את הזמן להתמקד בהנאה הנוכחית.

סובלים לרגע ונהנים כל הזמן

מה שקורה בחיים של אנשים נהנתנים שחרתו על דגלם לחיות חיים של הנאות ורק להינות כל הזמן - הוא למעשה סבל. מרבית הזמן הם נמצאים בתודעת חסר וחסך והם מחפשים את ההנאה שתפיג את תחושת החסר הזאת.

ואילו רק חלק זעיר מחייהם הם באמת נהנים, אבל הרגעים הללו הם רגעים חטופים וקצרצרים. הם נהנים מאלכוהול או מסיגריה או מארוחה או ממין - אבל כל אלה הם רגעים קטנים ומצומצמים המכסים אחוזים בודדים מזמנם המלא. לכן, באופן אירוני וטראגי - דווקא הנהנתנים הגדולים ביותר הם אנשים שמרבית חייהם סובלים ולא נהנים. הנהנתנים הם אנשים שפשוט נמצאים במרדף אינסופי אחרי הנאות, ולכן ניתן להגדיר אותם כאנשים שעסוקים בהנאות ולאו דווקא כאנשים שנהנים או מצליחים להינות.

הנאה אמיתית מחייבת ויתור על הנאה

לעומת זאת, מי שמוותר על הנאות החיים - נהנה יותר מהנהנתנים. מדוע? כי מרבית הזמן הוא אינו סובל כי הוא אינו חסר, אלא הוא רגוע, מסופק ושלם ולא חסר לו דבר. זו הסיבה מדוע הוא אינו נמצא במרדף אחרי הנאות, אלא הוא פטור מהמרדף המייגע הזה.

ואילו רק חלק קטן מאוד של הזמן הוא סובל, משום שלרגעים בודדים הוא מחמיץ הנאה כלשהי וישנו כאב קטן על ההחמצה. וכך יוצא, שהנהנתן סובל מרבית חייו ונהנה מעט מאוד בעוד שהסגפן נהנה מרבית חייו וסובל מעט מאוד.

וטיפ לסיום: זהו פרדוקס ההנאה - ככל שנהנים יותר כך נהנים פחות, סובלים יותר ונשאבים לחוסר סיפוק כרוני בחיים. לעומת זאת, ככל שמתאמצים יותר ומוותרים על ההנאות הקטנות - כך נהנים יותר, רגועים יותר ומרגישים מלאים ומסופקים באמת.