גישור גירושין ונוכח שאינו נוכח_או אינטרסים מנוגדים ומשותפים__חלק א_מאת אוריה זמיר 

גישור גירושין - נוכח שאינו נוכח - חלק א - מאת אוריה זמיר

במה ראשונה

יפית (הפרטים המזהים שונו לטובת צנעת הפרט) פנתה אלי בבקשה כי אגשר בינה לבין משה, בעלה לשעבר בבעיה שעל פניה נראתה פשוטה ובת פתרון מהיר וקל.

לאורך השיחה הטלפונית, ניסתה יפית להבין את גישתי לגישור בפרט ולחיים בכלל. נוצר בי הרושם הקל כי היא מבקשת לזכות באמפתיה (במעמד צד אחד) ואף  "לרתום" אותי לצידה. על-מנת להשתחרר מהמצב המביך והטעון, הסברתי לה כי לא אוכל ללמוד את עמדתה באמצעות שיחת הטלפון, וכי עלי להפגש עם שניהם למפגש היכרות ראשוני.

המפגש אכן נקבע והשניים הופיעו אצלי בבוקרו של יום לוהט ולח. המתח ניכר בפניהם ובשפת הגוף ששידרו.

פתחתי את הפגישה בהצגת עצמי, מומחיותי ונסיוני. בקשתי שיציגו את עצמם ויספרו מעט על עצמם באופן כללי, על עיסוקם ועל מצבם האישי.

המשכתי בהצגת הליך הגישור, תוך דגש על כך שיפית מכירה את רעיון הגישור ועלי לפחות לצאת ידי חובה. הסברתי את יתרונות הגישור על-פני האלטרנטיבות, ואת יתרון הגישור, כפותח דלת להדברות עתידית.

"מי מכם יפתח בהצגת הבעיה ?" שאלתי, מניח להם לתקשר לראשונה במעמד הגישור.

יפית בחרה (בהסכמת משה ) לפתוח ולהציג את עמדתה. הדברים מובאים בחלקם, וע"פ רוב ברוחם ולא בלשונם המדוייקת.

הזוג התגרש לפני כארבע שנים. באותו מעמד נערך הסכם גירושין לשביעות רצון שני הצדדים. ההסכם קיבל את ברכת בית הדין הרבני אי-שם וניתן לו תוקף .

במהלך נישואיהם להם נולדו שלושה ילדים  והבכור יניב, קיבל לא מכבר רשיון נהיגה.

על-פי הסכם הגירושין קיבל משה את הרכב המשפחתי ורכש רכב חדש ליפית ולילדים. הוצאות הרכב השוטפות נחלקות בין שניהם ואילו אגרת הרישוי, הביטוח והתיקונים חלים על משה (ששכרו גבוהה בהרבה מזה של יפית).

מיד לאחר שיניב הבן קיבל את רשיון הנהיגה, פנתה יפית למשה ובקשה שיטפל בהרחבת הביטוח לנהג חדש/צעיר בעבור יניב (מדובר בכמה אלפי שקלים).

משה דחה את הבקשה על הסף בטענה, כי הוא חושש לחיי יניב, מאחר ולדבריו (כפי המובא מפיה של יפית) הבחור פזיז וחסר אחריות ומסיבות אלו אין משה מסכים כלל כי יניב ינהג במכונית המשפחתית. התנגדותו לדבריה, הינה עקרונית וחורגת משאלת מימון הביטוח.

יפית מכירה את הליך הגישור ממקום עבודתה, המרבה להשתמש בגישור כפתרון לקונפליקטים וסכסוכים עסקיים.

משום היכרות זאת ויתרונות הגישור על-פני האפשרויות האחרות, המליצה יפית למשה כי יפנו לגישור. משה נעתר לבקשתה וכך מצאו את דרכם לקליניקה החמימה שלי.

יפית עמדה על כך שאיכות חייה תשתפר פלאות אם יניב ישא בעתיד בנטל ההסעות המשפחתיות המרובות, ובכללם חוגים ושאר אירועים.

היא גם ציינה כי יניב הינו בחור אחראי שבעבר הלא רחוק היה נער מתבגר והתנהג כשאר בני גילו. עתה משהתבגר הוא מגלה אחריות רבה יותר מבעבר ("אם כי עדיין אינו מתנהג כגבר בגיל העמידה", הוסיפה בעוקצנות) ומעורבות בחיי המשפחה ובמטלותיה.

עלי לציין כי על פני הדברים, על אף המתיחות ששררה בחדר, היה משה קשוב לדבריה, לא התפרץ, המתין "וזרם" עם התהליך.

חזרתי על דבריה, כדי שאוכל לקבל אישור כי הבנתי את עמדתה, ולבסוף שאלתי אותה איך היא רואה את המקום שתופס העניין הכספי בתוך כל המחלוקת, והאם היא רואה נקודות מחלוקת נוספות.

"ממילא אין דרך חוקית למנוע מיניב לנהוג, ועדיף שיעשה זאת תחת עיניי הפקוחות ולא בגניבה או בהתרסה וכן נהיגה ברכב המשפחתי יכולה לשמש 'גזר' במערכת היחסים איתו. בנוסף גם לא כדאי לדעתי שהמחלוקת הזאת כפי שהיא מוצגת כאן על-ידינו, תגיע לידיעתו, הוא יפגע עד עמקי נשמתו. עד כה תירצתי את העניין בקושי לשלם את הפרש מחיר הביטוח, אך לא אוכל להמשיך בכך עוד זמן רב".

"מה הציפיות שלך מהגישור ?" שאלתי. "אני מבקשת שתעזור לנו לפתור את הבעיה" ענתה.

"את הרי יודעת שתפקיד המגשר, לגשר על הפערים ולא לשלוף שפני פתרון פלא מהשרוול !" היא הנהנה בהסכמה. בכך חתמה את דבריה.

"ומה אתה אומר, משה ?" שאלתי, פותח לו את הדרך להציג את עמדתו.

משה התרווח בכיסא, כיחכח קלות בגרונו ופתח בנאום ארוך ומפורט, איך הוא רואה את המצב, ממה הוא חושש והוסיף כי לדעתו יניב יבין היטב את עמדתו (בנוגע לאיך יניב יבין את העניין, נדמה היה לי שמשה לא היה ממש משוכנע בדבריו).

ההבעה על פניה של יפית אמרה את שבליבה, היא עמדה על סף התפרצות. רמזתי לה בידי כי לא תתפרץ לדבריו. יפית נשענה לאחור והנהנה. ההתפרצות נבלמה.

בקשתי לבדוק כי הבנתי היטב את עמדתו וחזרתי על הסיפור כפי שמשה רואה אותו. הוא למעשה חזר על דבריה של יפית, ככל שזה נוגע להבנתה את עמדתו.

שאלתי אם לפני סיום הפגישה יש למי מהם דבר מה להוסיף. נעניתי בשלילה.

תיאמנו פגישה נוספת למחרת בשעות הערב.

המשך המאמר בחלק ב', במה שניה