בכול מקום בעולם במדינות המתוקנות, כאשר התחבורה הציבורית הייתה מתנהלת כפי שמתנהלת על ידי חברת אגד בירושלים, היו מגישים לה אולטימאטום שאם תוך פרק סבר סביר היא לא תשפר משמעותית את השרות לנוסעים, היא תועבר למפעיל אחר.אם השלטון לא עושה זאת הציבור מאלץ אותו לעשות זאת. אהל אנחנו בישראל ובבירתה ירושלים. בירושלים, כשם שלא נוגעים באבנים שהן מקודשות לא נוגעים גם במחדל הגדול של התחבורה הציבורית- כלומר הקואופרטיבי המונופוליסטי בעיר ששמו חברת אגד, אשר משרת בראש וראשונה את האינטרסים שלו ולא את ציבור הנוסעים שבעבור השרות החברה מקבלת הרבה כסף ציבורי.
בשעתו כאשר רואיינתי בגלי צה"ל עם צאת ספרי "גשר של נייר" , שאל אותי הכתב: אמנם היית ילד אך בכול זאת, כמי שנולד בבית חרדי, איך אתה רואה את ההבדל בין יהודים דתיים בקהילה שבה נולדת בפולין לבין הדתיים כאן בארץ. עניתי כי שם אולי נסעו בכרכרות אבל נסעו קדימה,ואילו כאן הם נוסעים במכונית ברוורס.אני בטוח שאת האמירה הזאת כבר הבאתי באחד מן הפוסטים שלי. אני מביא אותה שוב כדי להוסיף הפעם את חברת אגד שגם היא נוסעת ברוורס ומן האחוריים שלה היא מתיזה פיח שחור מורעל על פנינו..
בידיעה שהביא רונן פולק כתב קול ישראל ב- 18.8.2010 הוא דווח: "בשל לחץ של חרדים לא תציב חברת אגד צגי מידע אלקטרוניים בטכנולוגיית אל.סי.די באוטובוסים שלה. הצגים היו אמורים לספק לנוסעים מידע על מספר הקו ועל מקום האוטובוס, ולהקל, בין השאר, על עיוורים ועל חרשים המשתמשים בתחבורה הציבורית. דובר חברת אגד, רון רטנר, אמר כי לאחר ניסוי ובחינה של המערכת, הוחלט להתחשב ברגשות הציבור החרדי ולא להתקין את צגי המידע האלה. במקום זה יותקנו באוטובוסים מערכות פשוטות וזולות יותר. בנתניה מפעילה חברה בת של אגד, "אגד תעבורה", כשבעים אוטובוסים, ובהם המערכות החדשות. מנכל החברה הבת אמר לכתבנו כי החברה לא נענתה ללחץ החרדים, הוחרמה בידי מקצתם, ובשל כך נגרמו לה נזקים כספיים. "
זאת אותה חברה אשר מצפצפת על ציבור חילוני גדול אשר משתמש בשרותיה וזוכה לתמיכה ציבורית, אשר למען שלא לאבד לקוחות דתיים מוכנה גם להעמיד אוטובוסים לנסיעה נפרדת לנשים ולגברים. זאת בהנחה בטוחה שאם לא תיענה לסחטנות הדתית הציבור הזה יטיל עליה חרם, ואילו אם תצפצף צפצוף גדול על הציבור החילוני הוא ישתוק. הא ראייה.הידיעה אפילו לא זכתה לאזכור באמצעי תקשורת אחרים ולא במעקב ב"קול ישראל".זה לא מעניין.
חברה עשירה שואבת כספי ציבור ולא משרתת אותו.
ע"פ נתונים ממשלתיים, בתקציב 2009 הוקצב סכום של קרוב ל-2000 מיליון שקלים לסבסוד התעריפים של התחברה הציבורית. זה כלל סובסידיה ישירה לכלל מפעלי התחבורה הציבורית בסכום של יותר ממיליארד שקל והיתרה להנחות- לנכים,קשישים,לנוער,מיגון אוטובוסים, סככות ועוד. שגם הם לקוחות של אגד ומכניסים כסף לקופתה. נוסף על כך בתקציב נכללה העברה בסך 331 מיליון דולר לרכישת אוטובוסים.. חברת אגד שהיא אגודה שיתופית מספקת 55% מכלל כל השרות של תחבורה ציבורית. ע"פ ויקיפדיה היא מפעילה יותר מ- 3000 אוטובוסים ב-1000 קווים ומידי יום היא מוליכה כמיליון נוסעים. אינני מדבר על חברות בת שהיו לחברה זאת ,כולל נצבה, אשר בבעלותה היו מתחמי תחנות,שטחי מסחר, מבנים וכיו"ב שהניבו לה הון משמעותי מאוד, ועל חלקם היא וויתרה אך הכספים שהיא עשתה שמרה לעצמה ומעט מאוד,אם בכלל, לפיתוח ולשיפור השרות.
זאת חברת ענק אשר נמנית עם היונקים הגדולים של העטינים הציבוריים, במישרין ובעקיפין. והיא מעיזה להתלונן על נזקים כספיים, באיום של חרם דתי. אולם, כפי שאני חוזר ומציין, כמעט בכול פוסט אשר עוסק בעושק ציבורי ובזלזול באזרחים, כי האשמה, כן האשמה, ברובה, נופלת על שכם האזרחים. במדינות דמוקרטיות אחרות, כמו ארה"ב, אנגליה, פינלנד, קנדה ועוד- זה לא היה קורה. לא משום שהממשלה היא נדיבה, אלא משום שהאזרחים מפעילים את זכויותיהם בכול ימות השנה ולא רק ביום הבחירות. זאת כיחידים בקשר עם נבחריהם או כשדולות חזקות שיש להן השפעה רבה על החלטות הממסד.בישראל יש גופים פעילים, אך הם עדיין מעטים והרוב הוא כהגדרה הקלאסית-רוב דומם-אפאטי. מצד אחד בכול עניין הוא מטיל את האחריות על הממשלה ומאידך הוא עושה מעט כדי לגבות את הצעקות בפעילות אקטיביסטית. עד כה התגובה לא התרוממה מעל לפרסום הודעות כמו ההודעה של " פורום נעים".
:" אנו חברי פורום נעים בירושלים (אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, 15 דקות, והחברה להגנת הטבע, התנועה הירוקה, תושבים בירושלים, גמלאים ועוד) קוראים לתכנית אב לתחבורה ומשרד התחבורה לשפר את מצב התחבורה בירושלים לאלתר.
מצב התחבורה הקשה, אינו מעודד נסיעה בתחבורה הציבורית ושגרת חיים סבירה בעיר.
לאחר סדרה של פגישות והתקשרויות מול תכנית אב לתחבורה ומשרד התחבורה , קצנו בהתעלמות מצרכי האוכלוסיות השונות בעיר ואנו עומדים לפתוח בצעדי מחאה כנגד המצב המתמשך שאין סימנים להקלה בו. לשם כך הקמנו את פורום נעים בירושלים, איחוד הארגונים למען תחבורה ציבורית טובה.אנחנו בפורום נעים בירושלים מאמינים שהגיע הזמן לשינוי. חרטנו על דגלנו 3 מטרות מרכזיות:מידע, שותפות, אמינות .אנו דורשים מידע אמין וזמין על מסלולי קווים וזמנים.אנו דורשים שותפות של הציבור בקבלת ההחלטות במטרה לזהות בעיות ותקלות ולהשפיע על מערך התחבורה בהתאם לצרכים האמיתיים של התושבים.אנו דורשים אמינות של המידע ושל השירותים.אנו דורשים שיפור מערך התחבורה לציבור הסטודנטים........ רק אם ייענו דרישות אלה, שיתוף ציבור איכותי ורציני תוך הקשבה לצורכי התושבים, יוחזר אמונם של התושבים והסטודנטים במערכת התחבורה הציבורית.
יש גם פורום התחבורה בירושלים, בלי נעים,יש מועדון משתמשי התחבורה הציבורי, יש אתר במסגרת נאנא שקרוי "למען תחבורה ציבורית יעילה בירושלים" ועוד. אלה בחישות קטנות על שפת הים.הם לא גורמים אף לא לגלים נמוכים. גם באתר הסטודנטים יש מקום לתלונות בכתב. אז מה.
ירושלים לסבל נולדה.
אביא כאן קטע ממכתב שכתבה הירושלמית, לאה ירושלמי למדור מכתבים למערכת ( "הארץ /17.8.2010) לאחר שהיא פותחת בביקורת על קיום חברה מונופוליסטית,שפועלת לא לטובת לקוחותיה אלא לטובתה שלה, היא מתלוננת על תדירות נסיעה של חצי שעה למקומות מרכזיים, המתנות ממושכות של שלושת רבעי שעה , צפיפות גדולה, מנועים ישנים שמרעידים את הרכב, מדרוג קשה בעליות ובירידות ." תלונות הנוסעים לנהגים נענות בבוז או בזלזול, כי ידוע להם שאין דרך אחרת. בערים אחרות ההתייחסות שונה בתכלית. הזיכיונות ניתנו למפעילים אמינים ולא מונופוליסטיים,שלא רק ששיפרו את השירות אלא אף הצליחו להוריד את מחיר הנסיעה". אשר לרכבת הקלה, כותבת לאה ירושלמי "גם הרכבת הקלה,אם וכאשר תופעל לא תפתור את הבעיה הבסיסית אלא בתחום צר מאוד".
לאה ירושלמי מכירה טוב מאוד את עירה ואת דרך החתחתים הביורוקרטית סביבה . עכשיו התבשרנו על הארכת הקו של הרכבת הקלה מפסגת זאב לנווה יעקוב בצפון ומהר הרצל למרכז הרפואי בהדסה במערב.מאז כהונתו של טדי קולק הפנטזיות בכול הקשור לפיתוח ירושלים הם רק בקומה אחת נמוכה מאשר הרקיע.לשם הקשר מהיר מאוד. מבחינת הביצוע הם נמצאים במרתף בגובה החפירות בעיר דוד. מילא, אם הכול יילך כשורה, ושם דבר לא הולך כשורה בירושלים, הקטע הצפוני, על בסיס הביצועים בעבר, הוא עניין לעוד 5-8 שנים. ואילו המערבי בקטע בין צומת אורה לבין הדסה, על כול הפיתולים במורד חד של הדרך, זאת מלאכה הנדסית מסובכת ביותר. וודאי שהיא יכולה להיעשות, אבל אצלנו- כשאומרים שיש סיכום בין הממשלה לבין עיריית ירושלים אז אומרים.העיתונות כותבת-אז כותבת. אבל גם כאשר במקרה זה לא יהיה מכרז בשיטת " בוט" אלא הביצוע יהיה של הממשלה ועיריית ירושלים- שותפות זאת לא מבשרת טובות.
עכשיו נוספה עוד בשורה- הגשר- זה גשר המיתרים דמוי סירת מפרשים שמאז הושלם טענתי שהמלך הוא ערום. אלה שלא חשבו כמוני מסכימים אתי.אבל מילא מיתרים. התעורר החשש שהגשר לא יוכל לשאת את הרכבת הקלה. מה שהגשר יחד עם המסילה נושאים על גבם זה בזבוז של מיליארדים. ירושלים לא זקוקה לסוג כזה של תחבורה,ורכבים חשמליים- trams שקשורים בחוטים עליים היו מקטינים את ההוצאה בצורה דרסטית- בתנאי שלאוטובוסים יהיה נתיב משלהם, כפי שיש למסילת הרכבת.
ואם בכך לא די כדי להעכיר את האווירה הירושלמית הופיע מנכ"ל ",סיטי-פס", יאיר נווה, בעת נסיעת ניסוי מתוקשרת השבוע, וצוטט כאומר שהוא תומך בהקצאת קרונות מסוימים לגברים ולנשים כמו בקווי "מהדרין" של מי אם לא של חברת אגד. רק בישראל יכול להיות דבר כזה שראש חברה אשר גרמה במשך שנים סבל לתושבי העיר, לא עמדה בלוח הזמנים , ובמצח נחושה,מנסה למשוך נוסעים חרדים לנסוע ברכבת הקלה (בפי ירושלמים "רכבת קללה) ככה שטהראן תיחשב למתקדמת לעומת ירושלים.
ובכלל, הרכבת הקלה היא עורקית. אין נתיבי רוחב, כמו ברכבות תחתיות בעולם או ברחובות כמו למשל בוושינגטון, מנהאטן או פריז. כי בירושלים גם אילו היה רצון טוב, הדבר בלתי אפשרי. הרחובות המתפתלים, יפים למטיילים ברגל. הם מאוד לא יפים לנוסע אפילו ברכב פרטי, על אחת כמה וכמה רכב ציבורי.הטופוגרפיה של ירושלים, האתנוגרפיה והממסד גרפיה הם פקעת מסובכת, בלשון המעטה.
ואם אתם רוצים ליהנות מסיפור טוב. הנה ידיעה שהופיעה בד'מרקר ביום ה' 26 באוגוסט: אחרי פיילוט ארוך שהחל באגד בנובמבר 2009, עומדת החברה להשיק שירות גלישה אלחוטי (WiFi) בכמה קווים בין-עירוניים. השירות יושק בשבועות הקרובים ב-20 קווים, ובהם קו 480 העמוס בין תל אביב לירושלים, וכן הקווים 953, 963, 962 ו-966 המקשרים בין הגליל והגולן לירושלים. ההשקעה הכספית במיזם היא כ-85 אלף שקל עד כה. ה-WiFi באוטובוסים יינתן ללא תשלום, בנוסף, אגד בוחנת הקמה של פורטל ייעודי לגולשים, שיעלה בשלב החיבור של הגולש לאינטרנט וייתן מידע רלוונטי.
בקיצור חברת אחד עוסקת ב"מחר" ואל תבלבלו לה את הראש ב,"היום",בשל נסיבות אלה ואחרות החלופה היחידה בירושלים, לסוסים וחמורים, הם האוטובוסים, וכל עוד שהם יובלו בידי אגד, כפי שהם מולכים כיום- המצב לא רק שלא ישתפר אלא יחמיר. אפשר מאוד שהבעיה תיפתר בדרך הטבעית. כלומר עיר שלא טוב ולא נעים לחיות בה נעזבת, ואם האוכלוסייה מצטמצמת, והאוכלוסייה היהודית, גם החילונית, אבל לא רק- מצטמצמת- גם התחבורה יכולה להיות נסבלת. מאידך הממשלה והעיר רוצים מאוד למשוך לירושלים. אז מושכים וחבל נקרע.
רעיון - מסוקים מתל אביב למוזיאון ישראל.
אז הנה דוגמה קטנה . מוזיאון ישראל המחודש זכה לחשיפה אדירה, גם בכתבות, בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה וגם בפרסומת.וזה אכן מושך. אז מה קורה, נגיד בימי ג' כאשר המוזיאון פתוח עד 9 בערב. תל אביבים יוצאים בשעה ארבע או חמש בדרך לירושלים. אלא מה- הפקק בכביש מספר 1 הוא כה גדול שמשך הנסיעה הוא כשעה וחמישים דקות. כלומר אם תגיע למוזיאון בשעה 7 עדיין תהיינה לך שעתיים לטעום,ויש מה לטעום. אלא מה- צריך למצוא חנייה, וזה עניין של חצי שעה ומעלה לחנות במרחק של קילומטר.אז יש מוזיאון מפואר,ואין סביבו חנייה מספקת. רק דוגמה קטנה אחת ובירושלים ישנה מחרוזת גדולה וכבדה מסוג זה שתלויה על צווארה הנטוי.
להשוואה,מדוע נרחיק לחו"ל. נביא דוגמה מתל אביב. מה שאגד עושה בירושלים בכול הקשור בתחבורה שלה, העלובה,הרשלנית, המפגרת,הצפופה, המוזנחת- לא יכול היה לקרות בתל אביב.כאן הנוסע לא צריך לנחש לאן הקו מוליך. בכול תחנה מוצמדת מפת הנתיב. בירושלים בסככות יש מודעות על שמרטפים,צבעים בקבלנות וקצת גרפיטי מודרני. כמובן שמוזכרת תקנה שאין להדביק מודעות על הסככה, אבל למי זה אכפת, כאשר האכיפה בבירת ישראל, החל בבנייה בלתי חוקית ועד לניקיון, שואפת כמעט לאפס. בתל אביב לאט, לאט מתרבים צגי המידה באוטובוסים שמאירים את תחנת התחנה הנוכחית,את התחנה הבאה ויש גם אודיו שמלווה את הצג.
אני יודע שזה לא יהיה נעים לשמוע , וגם לא להשמיע על ידי מי שחי בירושלים 35 שנה. אבל המחדל הגדול ביותר בירושלים הם הירושלמים, בייחוד החילונים שעדיין נשארו שם . הם לא אסרטיביים ,לוחמניים מספיק, בדברים הגדולים. פה ושם בעזרת גופי סביבה ימנעו הריסת בית,או קולנוע וותיק או חיסול בריכת שחייה למען נדל"ן אבל בדברים גדולים כמו איכות החיים מאקרו- ותחבורה ציבורית שייכות למאקרו הזה- הם כשלו. הם מסתגרים ב,"שמורות", שלהם מעין מובלעות חילוניות בעיר חרדית. וכתב ערוץ 1 שדווח על הסליחות בעיר קורא לה בכתבה פתטית "עיר ללא הפסקה".
שערו בנפשכם. יום אחד במסגרת מאמץ לצמצום זיהום האוויר בבירת ישראל ביחד עם צמצום הזלזול של אגד בלקוחותיה בירושלים- לא נוסעים באוטובוסים. ומי שיש לו רכב פרטי, ייסע בין התחנות בשכונה שלו ויאסוף נוסעים. כדי להפוך זאת לצבעוני יותר הייתי מביא באותו יום לירושלים סוסים מרחבי הארץ עם כרכרות, וציבור הרוכבים יירתם למשימה הזאת, וזה גם יקבל חשיפה גדולה.אני משוכנע שבמסגרת מאמץ מאורגן כזה יהיו הרבה מתנדבים. זאת תהיה חגיגה."עיר נהדרת". מעניין אם חברת אגד תבקש סבסוד ממשלתי על ההפסדים שנגרמו לה על ידי הציבור החילוני, נכון יותר- החולני אשר זקוק מאוד לטיפול נמרץ- כמו התחבורה הציבורית.
החשש הגדול הוא שהחילוניים בירושלים יוסיפו לאפשר לחרדים לדחוף אותם כמו עדר ועדר לא זקוק לתחבורה ציבורית.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
