שינוי כיוון? לא בטוח - מאת יורי גנקין 

רוח חדשה מנשבת בתקופה האחרונה במסדרונות הבית הלבן.  לאחר חודשים של לחץ מדיני בלתי פוסק על ישראל – בוחר לאחרונה ברק אובמה להפעיל לחץ אדיר על אבו-מאזן, כך שיסכים לניהול משא ומתן ישיר וללא כל תנאים מוקדמים עם ישראל. על פי דיווחים שונים הוא אף הגדיל לעשות ואיים על אבו-מאזן כי אם לא יקבל את דרישתו – יגביל הבית הלבן את תמיכתו ברשות ובהקמת המדינה הפלסטינית.

בפועל, אין לנתניהו סיבה ממשית להתרגש מהליטופים האחרונים שהוא מקבל מהבית הלבן, מפני שלנגד עיניו של אובמה עומדות בחירות אמצע הקדנציה אשר יתקיימו בנובמבר. באם תצליח המפלגה הדמוקרטית לשמור על רוב בבית הנבחרים ובסנאט, הרי שעד 2012 ייעשה אובמה ככל יכולתו על מנת לקדם את הקמתה של מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. זוהי תפיסתו. זוהי משנתו, וזאת על אף העובדה שלא מעט דמוקרטים גינו את אובמה על יחסו לישראל.

עתידו של אובמה לא ברור. על אף ניסינותיו החוזרים והנשנים להתפאר בהישגים תקדימיים כמו רפורמת הבריאות הממלכתית או הרפורמה ב"וול סטריט" שעליה חתם זה מכבר, מצבו בסקרים אינו מזהיר בלשון המעטה. שיעור האבטלה האמריקאי אינו צונח, המצב בחזית האפגנית ובזו העירקית לא מאותת טובות, ואם כל זה לא מספיק אז גם האיראנים עושים מאובמה צחוק, המשא ומתן במזרח התיכון לא מתקדם ויש לו את תנועת "מסיבת התה" על הראש. לא קל להיות נשיא ארצות הברית.

בחירות 2010 לקונגרס הן המפתח להמשך כהונתו הראשונה של אובמה ואבן היסוד לקראת הבחירות ב-2012. הנשיא האמריקאי הגיע למסקנה שנכון לעכשיו, בעיקר משיקולים פוליטיים פנימיים, נכון יהיה לשנות כיוון, לטפוח על שכמו של נתניהו וללחוץ על אבו-מאזן. בכל זאת, הקול (היהודי) הוא הכל.

יותר מכך, יחסו של הממשל לישראל הפך לכלי ניגוח רפובליקני ממעלה ראשונה. תנועת מסיבת התה – קבוצה מאורגנת של מחוקקים ותומכים רפובליקאים אשר שמה לעצמה למטרה לסכל את יוזמות אובמה – עושה שימוש רחב בקלף "הישראלי" במאבקה המתמשך נגד הבית הלבן. הגדילה לעשות מישל בקמן, אחת ממובילות המחאה כנגד אובמה שאמרה מוקדם יותר השנה כי אם ארה"ב תדחה עזרה לישראל  - היא תקולל על ידי האל.

הפרדוקס הוא שדווקא החיסרון הגדול ביותר של אובמה הוא אולי היתרון הגדול ביותר שלו, רבים מהמצביעים שרוצים להחליפו לא מזהים עד כה אלטרנטיבה של ממש במחנה הרפובליקני: פיילין נתפסת כלא רצינית, רומני, באקמן והאקבי כשמרנים מדי והמועמד היחיד שאולי יכול היה להביס את אובמה – רודי ג'וליאני  - אינו בקו הבריאות ולכן העדיף לעשות לביתו.

אז עד שבתנועת מסיבת התה יגבשו הנהגה רצינית שיכולה לתת פייט של ממש לאובמה – הוא יכול לחייך. ואף על פי כן, הבחירות המתקרבות צפויות לנגוס משמעותית בבסיס הדמוקרטי כשהקרב על זהותה של מפלגת הרוב – יימשך עד ליום האחרון. סמנו ביומן,  יחסי ישראל-ארה"ב לא ייבחנו עם תום ההקפאה בחודש ספטמבר, אלא רק חודשיים מאוחר יותר – החל מה-03.11.2010 ואילך.

למאמרים ופוסטים נוספים – היכסו  לבלוג של יורי גנקין