האדרנלין החל לזרום בגופי."
קטע זה לקוח מקובץ סיפורים שכתב החוקר הפרטי אייל סברו, שעתיד לצאת לאור בקרוב. את הספר ערכתי אני, אך אין זו פרסומת לי או לאייל. יש בספר אינספור דוגמאות הממחישות את האפקט הדרמטי שנוצר בחלוקה טובה של פסקאות, בייחוד בעריכה ספרותית.
חלוקת פסקאות היא עניין חשוב בעריכה ספרותית. היא כמו חלקו של הצילום בסרט. גם כשהתסריט והבימוי טובים, וכך גם השחקנים, התלבושות, המוסיקה, התפאורה ועוד, יש חשיבות לזוויות הצילום. חלוקת פסקאות היא מעין זווית צילום של הטקסט.
כמו נקודה במקום פסיק, פסקה חדשה במקום הנכון תוחמת את המשפט, מייחדת אותו, ממקדת אותו ונותנת לו עוצמה.
אסביר זאת בדוגמאות הלקוחות מספרו של אייל.
שימו לב להבדל בין:
"הוא הגיע לרכבו, הביט ימינה ושמאלה, נכנס לרכב והניע. המבט החטוף לצדדים סימן לי שמשהו עומד לקרות. האדרנלין החל לזרום בגופי."
"הוא הגיע לרכבו, הביט ימינה ושמאלה, נכנס לרכב והניע. המבט החטוף לצדדים סימן לי שמשהו עומד לקרות.
האדרנלין החל לזרום בגופי."
אם נדמה את זה לסרט פעולה, אחרי שהעברתי לפסקה הבאה את המשפט "האדרנלין בגופי החל לזרום", אפשר להוסיף מנגינה דרמטית שמשמעותה: בוםםםםם! אילו השארתי את זה בזרימה אחת עם הפסקה הקודמת, זה סתם עוד משפט.
דוגמה נוספת:
"עברו מספר חודשים. יום אחד, בעודי מטייל במלון באילת עם משפחתי, פגשתי בה בלובי המלון."
"עברו מספר חודשים.
יום אחד, בעודי מטייל במלון באילת עם משפחתי, פגשתי בה בלובי המלון."
החלוקה הזו יוצרת מעין תרגום של סרט המציג את התקופה שחלפה, והיא מחלקת באופן מוחשי בין הזמן שחלף לאירוע של אותו "יום אחד".
דוגמה נוספת:
"הם התגרשו והוא עזב את הבית.
היה סיפור גדול."
יכולתי לשים את ה"סיפור הגדול" באותה שורה, כחלק מהתיאור של מה שקרה, אבל כשזה מופיע מתחת יש לכך אפקט אחר, מעין סיכום של הדרמה.
דוגמה נוספת:
"הם נראו בבירור. מתנשקים בלהט, מחייכים, מתלטפים.
אין ספק שהייתה פה אהבה."
החלוקה יוצרת הבדל בין התיאור של מה שהמספר (אייל) ראה לבין המסקנה שלו.
לכן, בעריכה ספרותית שימו לב גם לחלוקת הפסקאות.
זה חשוב.
