זה כבר כמה שנים שמאד בון טון לאהוב סושי, לסדר את הרהיטים פנג שוי ולהגיד שאתם מתעניינים בתרבות המזרח. במסגרת ההערצה והסלידה לתרבות המזרח כאחד עומדים עכשיו שני סרטים בולטים, "אבודים בטוקיו" המשובח של סופיה קופולה ו"הסמוראי האחרון" בכיכובו של טום קרוז, המגולל את סיפורו של שכיר חרב אמריקאי, משלהי המאה התשע עשרה המגיע ליפאן על מנת לצקצק בחרבות אל מול חבורת מורדים סמוראים ומוצא את עצמו מתאהב בתרבותם ולוחם עימם.
טום קרוז שהיה זקוק ללהיט גדול אחרי כמה המבוכה הקופתית של "ונילה סקיי" וההצלחה הצנועה יחסית של "דו"ח מיוחד", קיבל אותה ככל הנראה עם הסרט הזה שמתקרב במהירות להחזיר את השקעת הענק של המאה מיליון דולר שהושמה בו.
כמי שהוא כוכב הקולנוע הקופתי הגדול ביותר של כל הזמנים, הדבר החשוב ביותר שניתן למצוא תמיד בכל סרט של טום קרוז הוא טום קרוז. האווירה, העלילה וכל ניסיון אחר לייצר מוצר קולנועי משובח מתגמדים בדרך כלל אל מול מה שהוא משימה לשימור סטטוס הכוכב שלו. כן, טום קרוז שמן עבור התפקיד והוא עבה יותר מאי פעם, אבל הסירו דאגה מלבכם הוא כבר חזרה לורסיה הצנומה ערב הפרמיירה. וכן, הוא מדבר יפנית בכמה סצינות ועושה פרצופים של מישהו שמבין כשמדברים אליו בחזרה באותה השפה אבל העיקר הוא העיקר: שיערו מתבדר ברוח עם פן שוקי זיקרי מושלם והוא נוגח באלי המלחמה ומפגיש אותם שוב ושוב עם כוחה של הכוכבות האמיתית. אפשר להילחם גם עם פן תהיה המסקנה המרכזית מסצינות הקרב המפוארות של הסרט הזה, שהן ללא ספק האטרקציה המרכזית שבו.. שכן התסריט חלש ומבולבל והסרט ארוך מדי..
לצידו של קרוז מאות ניצבים נמוכים שנבחרו בקפידה לתפקיד, בהתאמה לגובה הבעייתי של הכוכב ושחקנים יפנים שמדברים אנגלית קלוקלת בדיוק כמו היפנית שלו. אבל אין שום סיבה להיות קטנוניים כל עוד אנחנו מקבלים סצינות עקובות מדם שבהן קרוז מביא אותה בהפוכה לאויביו שוב ושוב.
"הסמוראי האחרון" הוא מעיין גרסת המערבון של הסיפור הקלאסי הזה, כשהאנטי גיבור האמריקאי הקלאסי מושתל בתוך נופים זרים לו, אבל הופך לשליט הבלתי מעורר שלה.
אדוארד זואיק ודיוויד מרשל, צמד החמד שהביא לעולם את "שלושים ומשהו" ועברו לעשיית סרטים,["רוחות של תשוקה"] לא מצטיינים בשום הברקת בימוי אחת שלא לומר, שיגרת שלושים ומשהו היא כנראה המנטרה שלהם בנושא מעוף והעזה. קרוז, למרות משחק משובח נראה אבוד מתמיד בתוך נופי הסרט המרשימים הזה וכל שנותר לו הוא ללכת מכות עם כולם שוב ושוב
טום קרוז שהיה זקוק ללהיט גדול אחרי כמה המבוכה הקופתית של "ונילה סקיי" וההצלחה הצנועה יחסית של "דו"ח מיוחד", קיבל אותה ככל הנראה עם הסרט הזה שמתקרב במהירות להחזיר את השקעת הענק של המאה מיליון דולר שהושמה בו.
כמי שהוא כוכב הקולנוע הקופתי הגדול ביותר של כל הזמנים, הדבר החשוב ביותר שניתן למצוא תמיד בכל סרט של טום קרוז הוא טום קרוז. האווירה, העלילה וכל ניסיון אחר לייצר מוצר קולנועי משובח מתגמדים בדרך כלל אל מול מה שהוא משימה לשימור סטטוס הכוכב שלו. כן, טום קרוז שמן עבור התפקיד והוא עבה יותר מאי פעם, אבל הסירו דאגה מלבכם הוא כבר חזרה לורסיה הצנומה ערב הפרמיירה. וכן, הוא מדבר יפנית בכמה סצינות ועושה פרצופים של מישהו שמבין כשמדברים אליו בחזרה באותה השפה אבל העיקר הוא העיקר: שיערו מתבדר ברוח עם פן שוקי זיקרי מושלם והוא נוגח באלי המלחמה ומפגיש אותם שוב ושוב עם כוחה של הכוכבות האמיתית. אפשר להילחם גם עם פן תהיה המסקנה המרכזית מסצינות הקרב המפוארות של הסרט הזה, שהן ללא ספק האטרקציה המרכזית שבו.. שכן התסריט חלש ומבולבל והסרט ארוך מדי..
לצידו של קרוז מאות ניצבים נמוכים שנבחרו בקפידה לתפקיד, בהתאמה לגובה הבעייתי של הכוכב ושחקנים יפנים שמדברים אנגלית קלוקלת בדיוק כמו היפנית שלו. אבל אין שום סיבה להיות קטנוניים כל עוד אנחנו מקבלים סצינות עקובות מדם שבהן קרוז מביא אותה בהפוכה לאויביו שוב ושוב.
"הסמוראי האחרון" הוא מעיין גרסת המערבון של הסיפור הקלאסי הזה, כשהאנטי גיבור האמריקאי הקלאסי מושתל בתוך נופים זרים לו, אבל הופך לשליט הבלתי מעורר שלה.
אדוארד זואיק ודיוויד מרשל, צמד החמד שהביא לעולם את "שלושים ומשהו" ועברו לעשיית סרטים,["רוחות של תשוקה"] לא מצטיינים בשום הברקת בימוי אחת שלא לומר, שיגרת שלושים ומשהו היא כנראה המנטרה שלהם בנושא מעוף והעזה. קרוז, למרות משחק משובח נראה אבוד מתמיד בתוך נופי הסרט המרשימים הזה וכל שנותר לו הוא ללכת מכות עם כולם שוב ושוב
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il
http://www.copyrights.org.il
