למה אנחנו לא נחמדים?
חזרנו משנתיים ברילוקיישן בניו יורק. חזרנו עם ילד חדש. למה חזרנו אתם בטח שואלים. חזרנו כי פה "יותר טוב". פה יש "יותר חום". בארץ יש יותר קרבה, יותר משפחה ועוד כל מיני סיסמאות שהיו, לי יותר מלאשתי אני מוכרח לציין, בראש. החיים בנכר לא רעים בכלל כשאתה רווק או זוג צעיר. כשמגיעים הילדים התמונה משתנה. היום אני מסביר את זה בתור סינדרום ההורים הצעירים שנכנסים לפאניקה ש"מה יהיה ואיך נסתדר לבד". היום, במבט לאחור רבות מהאמרות או הקונספציות שהיו לי בראש התפוגגו. אנחנו זוג צעיר עם ילד חברותי ונחמד בן שנה וחצי, יש לנו קצת חברים, חלקם עם ילדים, יש לנו בני דודים עם ילדים בגילאים קרובים, יש משפחה מורחבת, ועדיין אנחנו צריכים להפוך את העולם בכדי למצא תעסוקה לילד (ולנו) בסופי שבוע וגם באמצע השבוע אחרי הגן, לצורך העניין. משהו מקולקל פה. משהו חסר וקשה לי לשים את היד עליו. כולם עסוקים רוב הזמן, במה אני לא יודע. כולם מתרכזים במשפחה הגרעינית ואולי המורחבת פלוס, במיוחד בסופש"ים וצריך להתפלל שלמישהו יהיה זמן להפגיש את הילדים למשחק או בילוי שונה מה"ללכת לסבתא". דברים מרגישים כבד. אני לפחות מרגיש שאנחנו ממש מתאמצים למצא אנשים עם ילדים לבלות ביחד. איפה הם כולם? מה הם עושים עם עצמם?
הפתיחה שלי קצת יבבנית ומתלוננת. ההמשך לא ניהיה טוב יותר...בהמשך לנושא הילד. למרות שאנו לעיתים מוצאים עם מי להפגיש את הילד למשחק, לרוב אנחנו בגן השעשועים השכונתי. פה התמונה לא משתפרץ או מתבהרת לה. העם הישראלי, על כל שכבותיו לא נחמד או מסביר פנים. אין לי מילים אחרות לתאר את זה. קחו סיטואציה לדוגמא: אנחנו בנדנדות, הרבה ילדים בגיל אל הבן שלי, כולם משחקים עם עצמם, ההורים מכונסים בעצמם ואף אחד, חס וחלילה לא יצור קשר עין או משפט עם ההורה האחר או חס וחלילה שהילדים יתיחסו אחד לשני. באלף בית של הורות אומרים לנו שהתנהגות הילד הינה סוג של בבואה של ההורה. איך שאנו מתנהגים כך הילד יתנהג. הוא מחקה אותנו ולומד. זה בדיוק המצב בשטח. הבן שלי ממש חבקותי, מנופף לכולם לשלום, מתעניין בילדים אחרים ורוצה לשחק. רוב האחרים לא מגיבים. לא לשלום. לא למשחק. מה קורה פה? משהו לא מסתדר לי. איפה החום? איפה הקרבה והאחווה? כנראה נשארה במשרד, על הכביש או במקום אחר. אני כבר לא יודע איפה יותר טוב לגדל ילדים. אני מתפלל שאני טועה ומשהו ישתנה. אם אנחנו לא נחמדים אחד לשני, לא פונים למכנה משותף שיש ביננו ויכול להיות בסיס טוב לשיחה או היכרות בסיסית למה ילדינו יגדלו להיות שונים?
אני חייב לציין שמדי פעם אני מופתע מילד מסביר פנים או ההורה שכן יוצר קשר עין ושיחה קלה...לרוב אלו אנשים שלא בילו כאן בשנים האחרונות.
