מהי שפת האשמה ומדוע היא שפה מזיקה והרסנית? 

מי מדבר בשפת האשמה?

אנשים שאכולים רגשות אשם הם בדרך כלל האנשים שמדברים הכי הרבה בשפת האשמה. שפת האשמה היא שפה שיפוטית שמפנה תמיד אצבע על אשמתו של מישהו.

שפת האשמה כוללת טווח רגשות שלילי רחב מאוד, כמו למשל - כעס, קנאה, זעם, שנאה, תחרות, השפלה, חוסר אונים, פגיעות, סבל, צדק פרטי, קורבנות, מסכנות, אחריות מוגזמת, השתדלות יתר ונטייה לנהל את העולם.

בשפת האשמה - מישהו חייב להיות אשם

האירוניה היא, שאנשים שדוברים בשפת האשמה תמיד מרגישים אשמים בעצמם. האשמה העצמית שלהם היא כה גדולה, עד שהם חייבים להפנות לפחות חלקים ממנה כלפי אנשים אחרים, הורים, בני זוג או חברים כדי להקל על עצמם במעט.

אנשים שדוברים בשפת האשמה אינם מסוגלים להבין או לקבל עולם ומציאות שבה אין אשמים בכלל. מבחינתם, תמיד יש מישהו אשם, ואם הם אינם מפנים את האצבע המאשימה כלפי עצמם - הם ימצאו במהירות מישהו אחר להאשים אותו, כי מבחינתם לא יכול להיות דבר כזה חוסר אשמה.

בחיים אין אשמה אלא רק טבע החיים שאינו מושלם

חשוב להבין, בחיים אין אשמה או צדק, אלא ישנן טרגדיות, צמיחה, שינויים, תהליכים והפתעות שבחלקן הגדול אינן בשליטתנו אלא חלק מטבע החיים. ולכן, הטלת אשמה עצמית או האשמת אחרים אינה מחסנת, מבטחת או מגינה על האדם הרגיל מפני טבע החיים.

אנשים שמאמינים באשמה - מאמינים שבאיזשהו מקום יש מישהו שאחראי למה שקרה להם ושיכול לשנות את הדברים. אלא, שלאמיתו של דבר, מרבית הדברים שקורים לנו בחיים מבוססים על טבע החיים, הנטיות הטבעיות שלנו, הגורל וטעויות אנוש.

אני בסדר - אתה בסדר

מי שרוצה להפסיק לדבר בשפת האשמה, להפסיק להטיח באחרים האשמות פרועות, לחפש באחרים את הפגמים, להתעסק בצדק הפרטי ולבוא בטענות לכל העולם שדברים לא טובים קרו לו בחיים - חייב לקבל את טבע החיים, את העובדה שלא הכל מושלם, שדברים קורים ושאף אחד לא אשם.

בבסיס העניין, מי שמשחרר את עצמו מרגשות האשם שלו, מהכעס שלו על עצמו, מהמחשבה שהכל הכל תלוי רק בו ושאם דברים לא טובים קרו כנראה שהוא אשם - מסוגל לא רק לראות שהוא עצמו אינו אשם, אלא שגם אנשים אחרים אינם אשמים עוד. 

וטיפ לסיום: מי שמאשים אחרים מאשים למעשה את עצמו, כועס על עצמו, דורש מעצמו יותר מדי ובמרבית הפעמים - תוקע את עצמו בחיים של מרירות, זעם ותסכול מיותרים שנים על גבי שנים.