עולם וירדואלי
נו, אז לפרסם באינטרנט? כן. גם. למה השאלה? כי זה עולם מבלבל. נכון. היקום המדהים הזה הוא כבר לא מהפכה, הוא כבר בילט-אין במרקם החיים המודרני. וזה מה שמבלבל כל כך: השינויים, ההתפתחויות, היכולות הטכנולוגיות ויחסי הגומלין של כל זה עם העולם המציאותי.
מציאות וירטואלית, כשלעצמה, מבלבלת ומחייבת הבחנה בין תוצר וירטואלי לבין מה שאיננו וירטואלי.
עסקים צומחים רק אם הם מוכרים משהו. מכירה היא אקט לא וירטואלי – משהו שעובר למישהו תמורת אמצעי תשלום, שאפשר לרכוש בו משהו אחר.
יש, עוד, וגם, עולם אמיתי, לא וירטואלי, אלא שהיום הוא חי, גם בתוך סביבה מציאותית פיזית, ממשית- וגם במציאות וירטואלית, שהיא ממשית חיה ובועטת, אפילו אם היא מתנהלת ומתממשקת מאחורי מסך. מה מצלמים ב"יו טיוב"? את החיים הממשיים. איך מנהלים את "הסקנד לייף"? מתוך מחשב, שיושב בתוך בית אמיתי ובו בני אדם, שיכולים להמציא עולם מדומה, ומספרים עליו לחברים. מה קורה בפייסבוק? דיווח על העולם "החיצוני", מה מצייצים? מה משתפים?
זה העולם הוירדואלי- הדואליות של עולם מציאותי, שמעורב בעולם הוירטואלי.
האינטרנט מספק זמינות אולטימטיבית למידע חסר גבולות. זו הבשורה הטובה וגם הרעה. כפי שקל להגיע אליך, כך קל להגיע למיליארד משתתפים כמוך – אז למי להגיע? לידועים, לנחשבים, לגדולים, כי הסטטיסטיקה האמיתית פועלת גם כאן. עסקים מתעניינים בריבוי ובמקסום תגובות רלוונטיות. חוק המספרים הגדולים עושה שעות נוספות בעולם העסקי. ממי אנחנו מתפעלים? מי הם המצליחים? גם ברשת, אלה האתרים הכי גדולים, אלה שמביאים את כולם לשם, אלה עם הטראפיק הכי גדול: פייסבוק, כבר אמרנו? (מישהו זוכר את מייספייס, חבר'ה..??)
פילוח וירטואלי
אז מה עם הפילוח המדויק והאינדיבידואלי? מצוין, זה כמו לדבר אחד על אחד עם קהל גדול של אחדים, במקום לדבר אל מסה אנונימית. עסק צריך מסות, הרשת מאפשרת לו לדבר הכי קרוב שאפשר. אתר שמגיע לציבור קטן, מדויק ככל האפשר, אינו מעניין, על פי רוב, גורם כלכלי. הגלובליזציה מגדילה את השווקים הזמינים, ושוק ייחשב אטרקטיבי, רק כאשר הוא מקבץ נפח משמעותי של פרטים רלוונטיים לעסק.
ואיפה יחסי הגומלין? הם חיים ופועלים כל הזמן: האופנה – אופנתית, כי כל העולם האמיתי יודע עליה. ברשת אפשר לראות, להשוות, לקנות, להודיע, להשפיע, להציע - אבל הרחוב, המסיבה, שפת הים והבריכה, יקבעו מה, במבחן התוצאה, אופנתי ומה לא. אז למה אינטרנט? יש קהלים, גדלים והולכים שזהו ערוצם העיקרי חברויות, משחקים, דיווחים ופרסומים. עבורם זו מדורת השבט, כיכר העיר. חלון הראווה האישי והחברתי, לפרסם, להתפרסם, לראות ולהראות, להתקיים. ועדיין יש לעולם שנוסעים בו, הולכים בו, חיים בו. העולם הזה טרם נגמר, והוא מתקיף את כל החושים. אסור להתעלם ממנו בגלל השחקן החדש בשכונה. הסייברספייס, הוירטואלי והדיגיטלי, הם עדיין חלק בלתי נפרד מהקיום ה"אמיתי".
חשיבות המותג
עסקים באינטרנט? בוודאי. אבל מה קונים ומוכרים שם – מוצרים אמיתיים לשימוש אמיתי. וכשהכל זמין, נגיש ומהיר, מה עושה הצרכן? איך יגיע עסק אל תוך התהליך קבלת ההחלטות שלו? כאן, שוב, צומחת וגואה חשיבותו של מותג – לא כסיסמה, לוגו וצבע, אלא כערך וירטואלי, שנוצק אל תוך המוצר, עד לרמה שהוא-הוא המוצר עצמו. הבידול והיתרון התחרותי של מוצרים ומותגים נוצרים בזכות הערך הנתפש. ב"קניון" העצום של הרשת, מקבלת המותגיות חשיבות עליונה בתהליך קבלת החלטות של הצרכן. והפרדוקס הענק הזה משחק רק לטובתם של השחקנים, שמשכילים למהר ולהבין עיקרון מתעתע זה. ביקום המפולח והמדויק שלנו אנו חוזרים לעיקרון החשוב של מותגיות, כדי להגיע להישגים עסקיים וכלכליים. (ונא לא להתבלבל- כאן המדיום הוא לא המסר, הרשתות החברתיות הן כלי, ערוץ, אמצעי- הן לא הדבר כשלעצמו- לא המוצר, השירות או המותג)
כל מי שיוצר טרנד מחתרתי מצליח, הופך מיד למיין-סטרים שיווקי וכלכלי. כלים אינטרנטיים הם כלים בידי שחקני התקשורת השיווקית. והם חיים, לפחות כאן ועכשיו, לצד הכלים הקיימים, שטרם נכחדו ושעדיין אפקטיביים ונכונים. כאמצעי תקשורת, יש למדיום האינטרנטי חוקים משל עצמו. העברת המסר ברשת היא קפיצית, קצרה ועדכנית. היא מחייבת קוד פענוח מיידי וחד משמעי, מסר קצרצר וענייני, שפה שטוחה ובסיסית. עדיף סימן על מילה, עדיפה תמונה על מקבץ מחובר והגיוני של מילים. למרות שהכול נמצא ביקום הזה, הנוהל התקשורתי הוא רזה, אבל משתף וגלובלי.
ועדיין לא נעשה "delete" לעולם שמחוץ לקופסה. כאן ממשיכים בני אדם להתנהג כמו אבותיהם: העולם צעיר, מעודכן ומתקיים באמת – בכל העולמות, הממשי והווירטואלי גם יחד. לפרסם באינטרנט? בוודאי. כן. גם. אבל לא לטעות – זהו מדיום, שמזמן כבר איננו זול והזדמנותי. קמפיינים מתנהלים בו בכסף גדול. יתרונו- בזמינות, בנגישות, בתגובה, במדידה. אך את כל אלה כבר מזמן לא משיגים בתקציבים שוליים. תמהיל מדיה מעודכן חייב להקצות לאינטרנט אחוז ראוי ומשמעותי, כדי להגיע ולהשיג תוצאות משמעותיות .
עוד הוכחות לדואליות המרתקת הזו? בבקשה: מי פרסם בסופרבול האחרון- גוגל! כן-כן פרסום (יפהפה וחכם) בטלוויזיה. מה קורה לפרסום האמריקני בטלוויזיה? נכון, מספר הצופים יורד, אך מחיר הפרסומות עולה. למה? כי המדיום חזק ואפקטיבי. כמה אנשים צפו בגמר של "האח הגדול" שלנו- 38%! מספר מדהים. ותזכרו שהרייטינג נמדד מגיל 4, כך שגם מי שנולדו עם אינטרנט "גנטי", עדיין מכירים את הפרצוף הנעוץ במסך הטלוויזיוני.
כאשר כל אחד יכול ליצור תוכן אינטרנטי, ברור שהרוב העצום והענק משעמם מוות ולכן, לא פלא שתוכניות כתובות, משוחקות ומופקות בידי מקצוענים עדיין מושכות קהל אדיר. הוליווד תוססת, אירועי ספורט שוברים שיאי צפייה וקופות, לאס וגאס מגלגלת טריליונים, מופעי בידור סוחפים עשרות אלפים ב- LIVE. העולם מגוון ומעניין יותר. עולם של גם וגם וגם. יש חיים לפני המשך ומאחורי המסך. אלה חיים משולבים וסימביוטיים. בלכתך אל הצרכן- אל תשכח ואל תתבלבל- מה שקובע הוא המסר: מה יש להגיד כדי להגיע, להשפיע, להניע
