האם מס תשומות יקוזזו בערכיהם הריאלי או הנומינלי ? 

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים, דן בערעור על  פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט נ' ממן) מיום 10.9.02. בפסק הדין נקבע כי במסגרת שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה אשר הוצאה ביחס למשיב, מחויב מנהל מס ערך מוסף להביא בחשבון, בערכו הריאלי, את מס התשומות אשר שימש כבסיס לעריכתה של השומה.

הרקע העובדתי

 אבו סאלח חוסיין הינו הבעלים של בית מטבחיים פרטי. בין היתר, עוסק הוא בסחר במוצרי בשר שונים. בביקורת אשר נערכה על ידי מנהל מע"מ טבריה, התברר, כי אבו סאלח העלים משלטונות מס ערך מוסף מכירות שונות, וכך נמנע מתשלום מע"מ בגינן.

אבו סאלח נמנע מדיווח אף ביחס לרכישת אותם מוצרים אשר מכירתם לא דווחה ("הקניות").

בעקבות זאת, הוציא מנהל מע"מ שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה ביחס למשיב, לגבי השנים 1997-1992. השומה הושתתה על סכומי הרכישות הבלתי מדווחות, אשר נקבעו בהסתמך על ספרי החשבונות של ספקי המשיב, וכן על שיעורי הרווח בעסקו של המשיב. על בסיס שני הנתונים האמורים שם המנהל - ביחס לכל אחת מן השנים הרלוונטיות - את התמורה שנתקבלה במסגרת המכירות הבלתי מדווחות, וכפועל יוצא אף את סכום מס העסקאות בו חב המשיב ביחס למכירות אלה. המנהל נמנע מניכויו של מס התשומות אשר שילם המשיב עת ביצע את הרכישות הבלתי מדווחות. בהתאם לאופן החישוב האמור, הועמד סכום  השומה הנומינלי הכולל על כ-380,000 ש"ח. אבו סאלח הגיש השגה על השומה, ככל שנוגעת היא לשנים 1997-1993. המנהל דחה את ההשגה, ואף החליט על הגדלה מסוימת של סכום השומה. משכך, ערער המשיב לבית המשפט המחוזי.

 בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את ערעורו של אבו סאלח באופן חלקי. נפסק, כי מסכום מס העסקאות האמור יש לנכות את מס התשומות אשר שולם על ידי המשיב במסגרת הרכישות הבלתי מדווחות. בפסק הדין צוין, כי מאחר שניכוי מס תשומות עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - החוק או חוק מע"מ), הרי שבאותם מקרים בהם אין מחלוקת בדבר קיומן של תשומות ובדבר הוצאתן של חשבוניות מס כדין בגינן, נדרש המנהל לנכות את מס התשומות משומת העסקאות לפי מיטב השפיטה. זאת, אף אם חלף המועד הקבוע בחוק לניכוי מס התשומות (סעיף 38(א) לחוק), וגם אם לא הגיש הנישום בקשה להארכת מועד (סעיף 116 לחוק). בית המשפט המחוזי דחה את טענתו החלופית של המנהל, לפיה יש לנכות את מס התשומות בערכו הנומינלי בלבד משומת העסקאות בערכה הריאלי.

 על פסיקה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון

בתחילה כוון הערעור נגד הקביעה לפיה מחויב המנהל לנכות את מס התשומות משומת העסקאות לפי מיטב השפיטה. רק באופן חלופי נטען נגד הקביעה לפיה ניכוי מס התשומות ייעשה בערכו הריאלי. במסגרת הסיכומים המשלימים מטעם מנהל מע"מ, הודיע המנהל כי הוא חוזר בו מערעורו באופן חלקי, כך שהוא אינו משיג עוד על עצם החיוב לנכות את מס התשומות משומת העסקאות לפי מיטב השפיטה.

כלומר מנהל מע"מ הסכים לקביעת בית המשפט המחוזי ובמקרה ואין מחלוקת בדבר קיומן של תשומות והוצאת חשבונית מס כדין, ניתן לקזז את מס התשומות גם אם עברה חצי שנה.

יצוין, כי חזרתו של המנהל מהשגתו באשר לעצם החובה לנכות את מס התשומות משומת העסקאות לפי מיטב השפיטה אשר הוצאה למשיב נבעה, בין היתר, מן הטעם שבעת עריכתה של השומה טרם נחקקה ההוראה המגבילה את תקופת קיזוז מע"מ התשומות, בית המשפט העליון לא נדרש להתייחס לשאלה כיצד, אם בכלל, משפיעה חקיקתה של הוראה זו על קיומה של חובה לנכות את מס התשומות משומת עסקאות לפי מיטב השפיטה (לדין שהיה קיים עובר לתיקון סעיף 38(א) לחוק בשנת 1986, שהוסיף את מגבלת הזמן לניכוי מס תשומות)

 "על-פי החוק דהיום, עוסק שלא ניכה את מס התשומות תוך שישה חודשים מיום שצמחה לו הזכות לכך (יום הוצאת החשבונית, הרשימון או המסמך) - קיפח את זכותו לנכות; ובתקופת שישה החודשים - הניכוי הוא נומינאלי"

לפיכך החליט בית המשפט העליון ברוב קולות שקיזוז מע"מ תשומות יבוצע באופן נומינלי בלבד על אף חוסר הסימטריה בחיוב מע"מ עסקאות ריאלי.

הרחבה ניתן לקבל באתר רואי חשבון