איך יודעים לחיות? 

לא פעם שמעתי אנשים בקרבתי שמתלוננים כי הם אינם מרגישים שהם חיים!

האמת שלא צריך ללכת רחוק... גם אני במשך שנים רבות הרגשתי שאיני חיה. היה בזה מעין פרדוקס. הנה אני עובדת , מנהלת זוגיות, יש לי משפחה.. בקיצור כל מה שלאדם חי אמור להיות אך משהו מבפנים בתוכי היה ריק. כאילו עדין לא מצאתי את הערך האמיתי של חיי. עם השנים הבנתי מעבר לכל ספק כי אנשים רבים מספור מרגישים כמוני.  אפילו אנשים שיש להם לכאורה כל מה שרק ניתן לחשוב עליו כעל חיים מאושרים- זוגיות טובה, ילדים מקסימים, עבודה מצליחה, מצב כלכלי מעולה.. הם  התוודו באוזניי בכאב כי למרות שהם יודעים שהם התברכו  בכל טוב -הרי שהם לא מצליחים ליהנות ממה שיש להם! רוב הזמן הם מרגישים שמשהו חסר להם.

פעם אחר פעם שאלתי אותם מה חסר  לכם? אנחנו לא יודעים .. הייתה התשובה אשר חזרה על עצמה  .אנו לא מאושרים! אין לנו  התלהבות או סיבה בעלת משמעות לקום בבקר, משהו חסר לנו בחיים ואנו לא יודעים מה.

אם כן,מה עושה את חיינו למאושרים?

נראה בעליל שאין אלה רק ההישגים החיצוניים המקובלים כדוגמת זוגיות, עבודה, פרנסה, חברים, משפחה וכו... מסתבר שאנו זקוקים לספק צרכים נוספים ועמוקים יותר בחיינו.

כמובן שחשוב לנו ליצור זוגיות, להקים בית ומשפחה, ליצור בסיס כלכלי יציב ובטוח. על כך אין עוררין. אך זוהי אינה התשובה המליאה. אנו זקוקים גם ליצור בחיינו הישגים נוספים שהינם אישיים יותר עבורנו הקשורים לקשב עמוק יותר לצרכים שלנו.  מדובר על הצרכים הרגשיים שלנו.

 אנו מבקשים להרגיש בחיינו שמחה וסיפוק  לא רק בשל הישגנו החיצוניים אלא גם  על עצם  השגנו הפנימיים , על עצם היותנו.

למה הכוונה לשמוח מעצם היותנו?

לשם הדוגמא, גם  אם אנו עובדים על מנת להתפרנס –חשוב שנאהב את מה שאנו עושים! חשוב לנו לחוות סיפוק לא רק מעצם  ההישגים החיצוניים אותם יצרנו  . חשובה לנו ההרגשה שאנו מבטאים את עצמנו  בדיוק כפי שאנו רוצים, מבטאים את היצירתיות  האישית שלנו, את היכולות המיוחדות שלנו.

איננו רוצים להעביר את חיינו רק בעשיית  הדברים הנכונים, כפי שכולם עושים או כפי שמצפה מאיתנו הסביבה שלנו. אז החוויה   האישית שלנו הופכת להיות שטוחה וחסרה. אז אנו הופכים להיות מעין חלון ראווה בלבד של מי שאנו. במקרה זה רק העטיפה החיצונית שלנו מקבלת ביטוי בחיים שלנו. עולמנו הפנימי ,על כל רצונותיו וחלומותיו ,נותר פעמים רבות מודחק ואפילו לא ידוע לנו עצמנו.

אנו עשויים לחלום מרבית הזמן על חיים אחרים, טובים יותר אך  אם זאת מצבנו  הנוכחי כלל וכלל לא קשור לתנאי החיים הקיימים שלנו .זה קשור יותר לעצם הבחירה שלנו לבטא רק חלק מהעצמי השלם שלנו.

במצב תפקודי זה  פעמים רבות אנו הופכים להיות מודחקים, אפילו מנותקים מעצמנו במידת מה. בתוכנו אנו חווים אינספור דחפים , רצונות וקולות פנימיים. לעיתים קרובות אנו מקנאים באנשים אחרים אשר לדעתנו יש להם את החופש לעשות מה שהם באמת רוצים.

האם איננו יכולים לעשות  בחיינו את מה שאנו באמת רוצים ?

 גם אם יש לנו ילדים, משפחה וחובות נוספים בחיינו הרי ברור לחלוטין שאף אחד לא באמת יכול לעצור אותנו מלהתקדם בכל חום ונושא בחיינו אלא רק אנחנו.

לא משנה מהו הסיפור אותו אנו מספרים לעצמנו כי איננו יכולים לעשות באמת את מה שאנו רוצים. ברור לחלוטין שבחירה זו נתונה בידנו גם אם אין היא מודעת עבורנו. אנו הם אלה שבוחרים במודע או שלא במודע שלא לפעול על מנת להגשים את רצונותינו האמיתיים.

חשוב שנהיה כנים עם עצמנו. חשוב שנכיר ברצונות ובמאווים האמיתיים שלנו. גם אם לא נוציא אותם לפועל לפחות נהיה במגע עם עצמנו, נהיה במגע עם האמת הפנימית שלנו. כך נרגיש יותר שלמים. לפחות כך נכיר יותר את עצמנו ואת הנטיות  האמיתיות שלנו ומי יודע... מתוך כך אולי אף נבחר  בנקודה  מסוימת  בחיינו לתעל אותם ולהוציאם אל הפועל בדרך יצירתית כלשהיא אשר בשלב עדין אינה ידועה לנו.

לסיכום, גם אם נוותר על חלק מחלומותינו עדין איננו חייבים לוותר על  עצמנו- על היותנו מחוברים ומודעים למי ולכל מה שקיים בתוכנו. במצב זה איננו מתפשרים על חיינו ולכן אנו חשים יותר שלמים ושמחים.

אזכור קטן לעצמי (ולכולנו.. )גם אם חלמתי כל חיי להיות רקדנית ולא מימשתי את חלומי באופן מעשי הרי שזה לא פגע בי כהוא זה. אני עדין מודעת לחלומי זה  ולכך שעמוק בתוכי  תמיד הייתי ותמיד אהיה רקדנית. לכן אף שלמותי האישית נשמרת. הרקדנית שבי  עודה חיה ובועטת ומי  יודע .. בנקודה כל שהיא בזמן ,קרובה או רחוקה,אני מניחה שהיא עוד תמצא את ההזדמנות שלה לרקוד את חייה כפי שתמיד חלמה.