ביקורת: שמועות – קומדיה הזויה של ניל סיימון
מאת חיים נוי
"שמועות" מאת המחזאי הנודע ניל סיימון היא פארסה מטורפת, קומדיה מצבים הזויה ,העולה בבכורה בימים אלה בבית צבי ברמת גן.
מרוין ניל סימון, מחזאי יהודי-אמריקני, 83, נחשב למחזאי מהולל שגרף כבר 3 פרסי טוני, פרס פוליצר למחזאות, פרס גלובוס הזהב ועוד פרסים בזכות מחזותיו, שחלקם הוסרט. סיימון אחראי ללהיטים ולקומדיות נודעות ובין היתר אבודים ביונקרס, טירונות, יומן חוף ברייטון, פרק ב' ועוד.
שמועות (RUMORS) נכתבה על ידו ב-1988 ובנובמבר אותה שנה הועלתה בברודווי והוצגה במשך כשנתיים וחצי.
מדובר בפארסה הדנה על עולם המתעצב על בסיס רכילויות ושמועות ונוגעת במסעי בחירות ובפוליטיקאים החרדים לכל אוושה שעלולה לפגוע במעמדם.
ההצגה מספרת על קבוצת חברים המוזמנת למסיבת יום הנישואין העשירי של צ'ארלי ברוק , סגן ראש עיריית ניו יורק ואשתו, מיירה.
זוג החברים הראשון מגלה כי מיירה איננה וכי בעל הבית ירוי ומדמם בחדר האמבטיה, מעורפל חושים מכדורי הרגעה.
בני הזוג חוששים משערורייה , אינם מדווחים למשטרה ומעלימים את הנעשה משאר הקרואים. מכאן והלאה מתרחשות התפתחויות קומיות של תסבוכות ושקרים, קומדיית מצבים מטורפת והזויה עד לסוף המאיר את הפרשה.
ההצגה בנויה על התפתחויות מהירות, קצב, משחק קולח, תנועה , שנינויות לשון והתפתחויות בלתי צפויות.
הבמאי גילי אמיתי הצליח להפיק מחזה קומי, רצוף מצבים מגוחכים וליהק שחקנים מוכשרים , שעושים מלאכתם נאמנה , דהיינו מפיקים רעמי צחוק ואפילו מחיאות כפיים מהקהל.
יניב בומברג כקני הוא שחקן נהדר המצליח להוביל בדמות הזויה למדי, כאשר הוא לוקה לפתע בשמיעתו , משבש ומסרבל את העניינים. דמותו מתאימה להפליא לדמות הבימתית והוא גורף צחוקים מהקהל.
ירדן מרקוס בדמות כריס, רעייתו, נעימה, מוצלחת מאוד בתפקיד ומשחקת טוב מאוד.
אבי כהן כארני הוא אדיר בדמות ובקולו הרועם, מטופף בצעדים נחרצים על הבמה וכדאי להימנע ממגע קרוב עימו.
רותם אלטרוביץ כקלייר היא שחקנית טובה מאוד ומשחקת היטב, יודעת להפיק את מלוא המשמעות מהתפקיד.
מאיה לוי כקאסי היא שחקנית חיננית ומשחקת בצורה משכנעת את תפקיד האישה הסבורה שבעלה מנהל רומן מהצד. יש לה יכולות מצוינות.
למיכל דויטש כקוקי יש יכולת נהדרת להציג מימיקה של חולת גב מתייסרת, עוויתות ומשחקה קולח ומוצלח.
עוז ניסן כלני משחק כהלכה, יש לו פוטנציאל מושלם, אך לעיתים הוא צורח מעבר לצורך.
יוני קצב כגלן מוצלח בתפקיד, מלוקק כדבעי וה"שין" המודגשת למדי בדבריו, מתאימה לתפקיד.
שי גברי כבלש ממלא תפקידו כהלכה ולצידו עוזרת לו שירן זילברמן הנחמדה כשוטרת שיודעת לכתוב.
התרגום של רבקה משולח הוא קולח ועכשווי למדי, רצוף הבלחות גידוף.
התפאורה של אבי שכווי היא ראויה ביותר וההצגה מתרחשת כל העת בחדר המגורים של בית המשפחה.
התאורה של דולב ציגל בוקעת בזמן המתאים ומתאימה למהלך האירועים ההזוי.
התלבושות של ברק חודריאן הן יפות מאוד ומוצלחות, החל מבגדי הערב ההדורים של הגברים ועד שמלתה המוקצנת של קוקי.
גילי אמיתי ביים מספר קטעים נפלאים ובין היתר את קטעי הריקוד או קטעי הזחילה של המשתתפים. טובה ורובל הייתה על הדרכת התנועה היפה מאוד.
אסי אשד אחראית להדרכת השפה והמשתתפים מעבירים את הטקסט בצורה ראוייה. עם זאת כדאי להקפיד על העברית הנכונה, שבמקרים אחרים והצגות אחרות אינה נחוצה, כאשר הדיבור הוא של שפת רחוב. לכן, על מאיה לוי לומר לא ייאמן ואין לומר לא יאומן, שזהו שיבוש.
שמועות היא קומדיה בלתי יומרנית בעליל, היא מהנה ומצחיקה , לא גולשת להומור וולגרי ובהחלט מהווה משב רוח צונן לימים אלה.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
