ידע הוא כח? 

לאנשי משאבי האנוש בארגון כח רב, הנובע - בין השאר - מהנגישות הרבה והבלתי אמצעית עם מידע; מידע לגבי עובדים, מנהלים, שכר, משרות פתוחות, מועמדים, מידע עסקי, פיננסי, אסטרטגי, ניהולי, פוליטי.

האם מידע הוא תמיד כח? האם ייתכן שלעתים עשוי הוא להוות מכשול?

לכאורה, הזמינות למידע מקרבת ו"יוצרת קשרים", מאפשרת לנהל ולהתנהל באופן שיקדם את האינטרסים של המערכת, לייעץ ולגשר, לצפות קדימה ולמצב את עצמנו בעמדה אטרקטיבית.

בפועל, אף מבלי שרבים מאיתנו מייחסים לכך חשיבות או תשומת לב ראויה, הזמינות למידע הגורמת להצלחה היא גם הגורם הראשון לכישלון;

חשיפה למידע רב גורמת לבלבול, לא תמיד אנו יודעים ומודעים מה לסנן, מה נכון, מה בגדר שמועות ומהן העובדות. לא תמיד אנו בודקים זאת ולעתים פועלים בפזיזות. מידע רב מושך לא רק ידידויות אינטרסנטיות אלא גם 'מושך אש'; התחושה שהאדם העומד מולך נחשף לידע כמעט בלתי מוגבל ועל כן וודאי ידועים לו תנאי ההעסקה/ עמדות המנהלים כלפיך/ הקידום העתידי שלך, למעשה עתיד הקריירה שלך בידיו - תחושה זו איננה פשוטה ומאחר שהיא כמעט בלתי נמנעת יש לתת עליה את הדעת.

מידע רב מזמין תחרות, עוינות, סקרנות והרבה מאוד צביעות.

חשיפה למידע רב עשויה להטות החלטות למקום של קידום אינטרסים שלאו דווקא מתיישרים עם האינטרסים של הארגון. לעתים, מידע עשוי להתנגש עם ערכים אישיים וככזה, להעמיד אותנו בפני קונפליקטים בלתי אפשריים.

אם נחלוק במידע - יהא זה כח רגעי וחולשה לטווח ארוך. נזכה לחוסר אמון ולחוסר הערכה אישית ומקצועית. אם לא נחלוק במידע ניחשב לאנטיפטים, אגואיסטיים ולא חברותיים.

המידע הוא חלק מאיתנו גם מחוץ לשעות העבודה, גם בארוחת הצהרים, בטיסה ובין חברים.

משפט אחד, מילה מיותרת, עשויים להתפרש באופן בלתי רצוי ולהוביל לכאוס. המילים היוצאות מהפה של פונקצית משאבי האנוש נמדדות ונשקלות וכל טעות היא כמעט בלתי נסלחת.

מקצוע משאבי אנוש הוא אחד המקצועות הבודדים הקיימים ומי שלא מבין ומפנים זאת איננו מבין את משמעותן של המילים ומשמעות האחריות המוטלת על כתפינו.

אחד התפקידים המרכזיים שלנו כאנשי מקצוע הוא לדעת לסנן;

לסנן ולבדוק היטב את המידע המגיע אלינו.

לסנן ולבדוק היטב את המידע היוצא מאיתנו.

אין להבדיל בין "שיחת מסדרון" לשיחה רשמית - מידע הוא מידע.

עלינו להבין את התרבות הארגונית, תרבות הדיבור, ה'סלנג' הארגוני, המשמעויות והרגישויות.

חשוב ביותר לומר דברים בטאקט.

לשמור על כבוד הזולת וכבודנו אנו.

להיות נאמנים לערכי החברה אולם גם לערכינו אנו.

חשוב לא פחות גם לסלוח לעצמנו - אולם ללמוד מהטעויות להמשך.

ואם קיים ספק - עדיף לא להגיב.

לשתוק.

ללמוד.

להקשיב.

מאשר להתחרט.