בחג חירותנו. 

בחג חירותנו.

איחולים למפלגת העבודה שתצא במהרה בימינו מן התהליך משעבוד לאיבוד .

מאת : צבי גיל. המאמר מתפרסם באתר המחבר "זרקור"

עם הכישלון המביך והמביש של ביקור ראש המשלה בוושינגטון, ישנה דרך אחת לצאת מן המבוך אליו ביבי הוביל את הממשלה ואת העם, לגרור את שר הביטחון  ואיתו את מפלגת העבודה מן הממשלה. זה שקול כנגד הלחץ מבחוץ.

אם מישהו רוצה למצוא את דמותה ומצבה של מפלגת העבודה במראה אמיתית ,אני ממליץ בפניו שלא לנבור במאות הספרים ברבבות המאמרים והמחקרים שמצויים בנייר, בפילם, במיקרופילם ,בוידיאו ובמדיום המקוון. די אם הוא יקרא את הריאיון של אלוף בן עם השר  יצחק (בוז'י) הרצוג ב:" הארץ" ( שיחת היום 21 במרס 2010 ) כדי להיווכח שלא רק האביב(שנפתח באותו יום) הוא מאחוריה, אלא כול עונות השנה. היא בשקיעה מתמדת  ומהירה כמו השמש במדבר. הריאיון כולו משתרע על שלושה טורים כשני שליש העמוד, ומחצית ממנו תמונת גדולה של  השר משקיף קדימה עם היד על המצח. כאן הסמל הראשון למציאות. מסתכלים באופק הרחוק ו"מחכים לגודו".

האינדיקאטור מספר אחד למצבה של מפלגת העבודה הוא שהריאיון הוא לא עם יו"ר המפלגה אהוד ברק. ברק אינו כבד פה ויודע להתראיין ואם יש צורך הוא יודע גם לעקוץ את המראיין. אבל ברק אינו מרבה להתראיין בימים אלה. הוא מופיע פה מופיע שם, משמיע הצהרה קצרצרה בענייניי מדינה וביטחון וזהו. זאת גם לא מסיבת עיתונאים עם שאלות  ותשובות.. הסיבה ברורה הוא "פרילנסר" – freelancer - בממשלה ימנית קלריקאלית, ואתו צוות השרים שדבוקים בדבק אפוקסי לכיסאות. אחד מהם הוא השר יצחק הרצוג. המורדים ששורותיהם התדלדלו מארבעה לשניים החליטו שמוטב לנסות להשפיע מבפנים, אף שברור להם שהשפעתם שואפת לאפס. כמעט כמו השפעת מפלגת העבודה בממשלה.  הדבר הראשון שבאמת הדהים אותי באותו ריאיון עם השר הרצוג הייתה האמירה שלו: "אנחנו מרגישים, כמעט ברמה היומיומית, שאנחנו מגינים על ערכים בסיסיים שחשובים במיוחד למי שבא ממחנה המרכז שמאל, ולא מקבלים על זה קרדיט....." על אלה ערכים מדבר האיש.? הרי גם כאשר מפלגת העבודה הייתה בשלטון בשנים האחרונות , היא השירה מעליה את אותם ערכים חברתיים, כלכליים שחרותים על דגלה עד עצם היום הזה במערכות הבחירות..

חיים הרצוג, נשיא המדינה בשעתו,אביו של השר יצחק הרצוג, היה אחד מן הדוברים המעולים והרהוטים שהיו לישראל, ואלה באו לידי ביטוי במהלך מלחמת ששת הימים ולפניה ,כפרשן הרדיו בתקופה קריטית, וכשגריר ישראל באו"ם ,בזירה בינלאומית קריטית. הבן ירש מאביו את כושר הדיבור, וגם ה"ג’נטלמניות". הוא  אדם מאוד סימפטי נעים דיבור ונעים הליכות. אבל מצבה של מפלגת העבודה כיום הוא לא קריטי, הוא נראה אנוש. אבל לפי השר הרצוג באותה שיחת היום , הגוף הזה לא רק חיי וקיים אלא גם בועט בעוצמה אך בשקט. " אנו עוסקים כמעט מדי יום בבלימת יוזמות הזויות שלא מגיעות לידיעת הציבור...." אולי מישהו יגלה לי איזו מפלגה בעולם שעושה דברים חיוביים שעולים בקנה אחד עם  ההשקפות הפוליטיות של בוחריהן, לא מגלה את מעשיה בממשלה לציבור הרחב בכלל ולבוחריה בפרט. ואיזה מפלגה שפויה יושבת בממשלה שבה מועלות יוזמות הזויות, כמו העתקת חדר מיון מבית החולים באשקלון בשל עצמות יבשות. וזה לא השיא.

ראוי לציין שאלוף בן נמנה עם זן נדיר של עיתונאים אצלנו שלא מתווכחים עם המרואיין אלא שואלים כדי לקבל תשובות . זה העיקר.כאשר נשאל השר על ידי המראיין אלוף בן  עד מתי הם יהיו מוכנים לשבת בממשלה הזאת, על כול הכרוך בהתנהלותה ובהרכבה השיב הרצוג: רגע האמת הנראה לעין, שבו נצטרך לשאול את עצמנו אם נוכל להמשיך בשותפות הזאת יהיה ללא ספק בספטמבר, בגמר תקופת ההקפאה..." חשבתי לעצמי כמה שהזמן עומד מלכת. בשביל תנועת העבודה. בשנה שעברה שמענו שה – dead line הוא סוף שנת 2009 . עכשיו זה זז בשנה. אבל שימו לב, הבן של הדיפלומט לא אמר שאם עד אז לא תהיה תזוזה בסוגיית השלום עם הפלשתינאים- נעזוב את הממשלה, אלא "נצטרך לשאול את עצמנו אם נוכל להמשיך בשותפות הזאת". אין לי כול ספק כי השאלה הזאת נשאלה כבר הרבה פעמים בקרב צמרת מפלגת העבודה והתשובה לא ניתנה במילים אלא במעשים, נכון יותר בהמשך השותפות למחדלים של ממשלה זאת. יתר על כן ,אדוני השר הרצוג ספטמבר- האפור- הוא כאן. ביבי הזיז את השעון קדימה ב- 5 חודשים

כמובן שבמהלך השיחה השר מזכיר גם שאסור להפקיר את השלטון  בידי הימין ועוד כול מיני גיבובי לשון ומציאות,לכיסוי הישבן שיושב על הכיסא, אך בסוף הוא חוזר אל הערכים:" העבודה יכולה לצאת מן המשבר,ובראש וראשונה מוכרחה לעשות שידוד מערכות ערכי. יש למפלגה תוכן ייחודי בספקטרום  הפוליטי....ויש לה מה לתת לאדם הבודד, למעמדו בחברה  וסיכוייו  להתמודד עם פערים..... המפלגה חייבת  להשתחרר מעמדות של כפל לשון ולאמץ עמדה ברורה ומובהקת.

ישנם כאלה שמן הסתם ילעגו להתבטאות הפומפוזית הזאת. אני רוצה להאמין שבוז'י מתכוון למה שהוא אומר. אם ככה מה מפריע ומי מפריע. הרי ברור לאיש נבון זה, וברור לכולם מעל כול צל צלו של ספק, כי בהרכב  הממשלתי הקיים כול הדברים  היפים הללו לא יתגשמו אם  מפלגת העבודה תוסיף לשבת בממשלה הזאת. שלא לדבר על שלום וקץ למלחמות. זאת ממשלה עקרה בכול הנוגע לשלום המיוחל ולצרכים האמיתיים של העם. זאת ממשלה שאפילו "ישראל ביתנו" מוכנה, איני יודע בעבור איזה נזיד, להיכנע לעמדות חשוכות של סגן השר ליצמן וכיוצא באלה שיגיונות מבית מדרשם של  החוגים הדתיים הקנאים שלנו שיכולים לעמוד בגאון מול האיאטולות  בטהרן.

הצעד הראשון בדרך להבראת מפלגת העבודה, להשתחררותה מן האזיקים ששמה על עצמה ,היא לצאת, ולצאת מהר מן המדמנה הביצתית הזאת שהיא סכנה לעתידנו כמדינה יהודית. בכך מפלגת העבודה תעמיד את ראש הממשלה בפני המבחן האמיתי. שכן במשלה אין לשרי מפלגת העבודה בלמים או שלטרים. הדרך היחידה האולטימטיבית, שאולי שקולה אפילו ללחץ של הנשיא אובמה- היא הדלת שבה ייצאו שרי העבודה מן הממשלה. אז, ורק אז היא תוכל לומר שלא זו בלבד שיצאה מעבדות לחרות, אלא תרמה תרומה גדולה לעתיד המדינה. זאת תהיה שעתה היפה בטווח הקצר, ואלי בדרך אל שעה יפה יותר לעתיד לבוא. תזוזה קלה אחת והכדור מתגלגל.

ואז יוכלו סוף ,סוף לומר: מעבדות לחרות,משעבוד לגאולה, מאפלה לאור גדול.

Those who dare win – האמיצים מנצחים.