לא דיווחת? שילמת. 

בית המשפט המחוזי בירושלים, כבוד הנשיאה השופטת מוסיה ארד, עסק בסוגיה זו לאחרונה בעת"מ 1259/09 גלשן שווקים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים. באותו מקרה דובר על נישום שהחזיק חנות צילום במתחם האוניברסיטה העברית בהר הצופים. בעוד שהאוניברסיטה נהנית מפטור חלקי מארנונה (בשיעור של 2/3) ומסיווג נמוך יחסית לפי תעריף הנקרא "מוסדות חינוך", מאידך, חנות הצילום אמורה להיות מחויבת לפי סיווג "עסקים, שירותים ומסחר". באותו המקרה הצדדים, האוניברסיטה והנישום, לא דיווחו לעירייה על שינוי המחזיק ובמשך שנים המשיכה האוניברסיטה לשלם בגין הנכס לפי הסיווג המוקנה לה בצירוף הפטור החלקי. בשלב מסוים החליטה העירייה לבצע סקר נכסים וגילתה את הפער בין הרשום בספריה לבין הקיים במציאות. לפיכך, חייבה העירייה את הנישום בגין הפרשי השומה לשנות העבר ולרבות ריבית והפרשי הצמדה. הנישום הגיש עתירה מנהלית כנגד החלטת מנהל הארנונה לחייב את הנכס רטרואקטיבית. בהערת אגב, יצוין, כי עמדת בתי המשפט לגבי חיוב רטרואקטיבי בארנונה היא שהוא יותר רק במקרים חריגים. בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח נסיבות העניין המסקנה המתבקשת היא כי אין מדובר בחיוב רטרואקטיבי אסור אלא בתיקון רטרואקטיבי מותר של רישומי העירייה בנוגע לזהות המחזיק בנכס שבתחומה. בית המשפט קבע כי, במקרה זה, האינטרס הציבורי בגביית מס אמת גובר על האינטרס האישי ולכן יש לחייב את הנישום בתשלום הארנונה חרף אי הנוחות שבקבלת הדרישה לתשלום ארנונה עבור שנים קודמות. לגבי רכיב הריבית החליט בית המשפט שלא לחייב את הנישום בגין הפרשי הריבית אלא התיר רק את רכיב ההצמדה. ביטול רכיב הריבית נבע מהטעם שהעירייה לא פעלה במהירות ובשקידה הנדרשת מרשות ציבורית.

עמדתנו לגבי כל המקרה היא שבית המשפט לא סיכם באופן סופי את הסוגיה הנוגעת לחיוב הרטרואקטיבי בארנונה כללית ועוד צפויות לנו הפתעות גם בעניין זה.