הסמכות לגזור את הדין נותרת תמיד לבית המשפט בלבד, גם במקרה בו מוצע לבית המשפט הסדר טיעון, ואף אם קדם לו גישור 

סדרי דין,פלילי

תפ"ח 536/07, מדינת ישראל נ' פליקס (צ'ארלס) גוטליב ואח'

כב' השופטים: נ' מוניץ, ש' אטרש, ע' עילבוני

19.11.2009

העובדות:
1. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו, הנאשמים חזרו בהם מכפירתם בכתב האישום, הודו בכתב אישום מתוקן והורשעו בעבירות המיוחסות להם.
2. בהתחשב בחוות הדעת הפסיכיאטריות ובמסמכים הרפואיים הנוגעים למצבו של נאשם 1, עובר לביצוע המעשים נשוא כתב האישום, הוסכם בגדרו של הסדר הטיעון, כי נאשם 1 ביצע את עבירת הרצח נשוא האישום הראשון במצב שבו בשל הפרעה נפשית חמורה הוגבלה יכולתו במידה ניכרת אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש להבין את המעשה ו/או להימנע מעשייתו; משכך, הוסכם, כי המאשימה תעתור בעניינו של נאשם 1 לעונש של 20 שנות מאסר מיום מעצרו.
3. בעניינו של נאשם 2 לעונש של שני מאסרי עולם באופן שהצטברות שני מאסרי העולם תעמוד על מאסר עולם אחד ו- 7 שנים נוספות במצטבר; בנוסף, תעתור המאשימה למאסר על תנאי ופיצוי למשפחות הקורבנות.

ההכרעה:
1. חרף גילם הצעיר ואף שלא קדם תכנון מוקדם למעשיהם, תקפו הנאשמים בצוותא ויחד עם בוריס את אנטולי במכות אגרוף לעבר פניו וגרמו לו חבלות של ממש. הם השתמשו בכוח שלא כדין כלפי אנטולי, במטרה להניעו לשלם פיצוי כספי לנאשם 2 בגין הפגיעה שפגע, לטענתם, בכבודה של יבגניה; ובהמשך, רצחו הנאשמים את אנטולי בכוונה תחילה.
2. חייו של אנטולי ניטלו בשל ויכוח של מה בכך.
3. התנצלותו של אנטולי בפני נאשם 2 על הפגיעה שפגע כביכול בכבודה של יבגניה, לא הושיעה לו ולא סיפקה את הנאשמים. אלה האחרונים לא הסתפקו בתקיפתו של אנטולי במכות אגרוף שגרמו לו לחבלות ולדימום בפניו, אלא המשיכו ועקבו אחריו, עת שהיה בדרכו הביתה. משהגיעו לדרך העפר רצחו אותו בצוותא ובדם קר, בצורה אכזרית והשליכו את גופתו לתוך ערוץ נחל עין הזהב, העובר מתחת לדרך העפר, ושבו אל הפארק.
4. נאשם 2, כמי שרצה להעניש את אנטולי, היה הרוח החיה מאחורי הרצח של זה, כאשר לנאשם 1 לא היה מניע עצמאי לרצח אנטולי, וכל מטרתו היתה לעזור לחברו נאשם 2.
5. התנהגותם של הנאשמים הן במהלך ביצוע מעשיהם האלימים והאכזריים שגרמו לרציחתם של אנטולי ויבגני, וקור הרוח שלהם לאחר מעשי הרצח, מלמדים על אלימותם חסרת הגבולות ועל מסוכנותם הרבה לכלל הציבור. בהתנהגותם רמסו הנאשמים עד עפר את הערך של קדושת חיי אדם.
6. מעשיהם הנפשעים של הנאשמים, אשר הביאו בכוונה תחילה למותם של שני בני אנוש, ותוצאותיהם הקשות של מעשים אלה על משפחותיהם של הקורבנות, מחייבים גזירת ענישה מחמירה ברף הגבוה.
7. יחד עם זאת, אין להתעלם מנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו ומנסיבותיהם האישיות של הנאשמים.
8. הסמכות לגזור את הדין נותרת תמיד לבית המשפט בלבד, גם במקרה בו מוצע לבית המשפט הסדר טיעון, ואף אם קדם לו גישור.
9. בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, הסדר הטיעון הינו ראוי, סביר ומאוזן ואין בנמצא נימוקים מיוחדים שלא לכבדו או לחרוג ממנו.
10. ביהמ"ש גוזר על נאשם 1 - 20 שנות מאסר. 30 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
11. ביהמ"ש גוזר על נאשם 2 - שני מאסרי עולם, אשר ירוצו כך, ששבע שנות מאסר מתוך מאסר עולם אחד יצטברו לעונש מאסר העולם השני, ואילו יתרת העונש תרוצה בחופף. 36 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.