דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


כי האדם עץ השדה 

מאת    [ 28/11/2006 ]

מילים במאמר: 1203   [ נצפה 2834 פעמים ]

כי האדם עץ השדה 2006. 11. 28

אני יודע כי במרבית המקרים זה מאבק אבוד מראש.
יש דברים בארץ ישראל עצמה שהם לא קיימים אלא בארץ ישראל ובלעדיהם ארץ ישראל לא תהיה עוד אותה הארץ.
בני אדם באים והולכים. עם ישראל בא והלך וחזר ועודו הולך וחוזר, אך ארץ ישראל לעולם עומדת.
יכול ישראלי לשבת בסוף העולם, אך כשהוא אוכל תאנה מעץ הגדל במקסיקו, הוא מריח את ריח ארץ ישראל. אני אומר מקסיקו שהיא ארץ מולדת צמח הצבר,אבל כשמישהו אומר "צבר", הוא מדבר על בן ארץ ישראל, אחד שגדל וצמח מאדמתה, מסלעיה. שנשם בגרון ניחר ובפה יבש את אבק מידברה, ושאף במלא ריאותיו את אויר פסגות הריה.
יש מקומות בהם פוגש ההר במדבר. יש אפילו הרבה מקומות כאלה, אבל רק אחד הוא יחיד ומיוחד, אחד יחיד ומיוחד בו רוכזו בני הארץ הזו. כאלה שיכולים לחיות רק בה, אנדמיים. תעקור אותם מארץ ישראל והם ימותו. הם יוצרים את אקלימה, ואקלים הארץ הוא המבטיח את צמיחתם, פריחתם, ריבויים והישרדותם. הם לא לבד, האנדמיים האלה, הם לא "בנים יחידים" לארץ היחידה הזו.
צמחים רבים גדלים ברצועת הארץ הקטנה הזו, הלחוצה בין הים למדבר וההרים הם או עמוד שדרה, או אם תרצו חטוטרת, כרבולת להתגאות בה, או גיבנת שמקשה את החיים. מקום קטן ומגוון.
סיפור אגדה/בדיחה מספר כי כשאלוהים תיכנן לבנות את העולם, בנה לו מין "ארגז חול" ששימש לו לבניית דגם. ברא חוף ים ובו מפרץ אחד. בנה אגם אחד שנהר אחד נכנס אליו מצד אחד ויוצא מהצד השני וכדי שהנהר לא יזרום עד אין סוף, הטביע אותו למות בים המוות. בנה הר אחד ופיזר בראשו ליופי מעט שלג לבן. בנה עמק אחד בין הים לנהר, וכמה הרים גבוהים ונמוכים וכמה גבעות רכות ועגולות. פיזר בתנועת יד רחבה תערובת של זרעים ועשבים ועצים כדי שיגדלו במקומות בהם יפלו. צעד כמה צעדים לאחור כדי לראות את הדגם בפרספקטיבה. ראה כי טוב ופנה לבנות את העולם. היה כל כך עסוק בששת ימי הבריאה שהקציב לעצמו עד ששכח את דבר קיומו של הדגם וזה, הדגם, הוא ארץ ישראל.
יקצר המצע מלספר את כל מה שעבר מאז על העולם. יקצר המצע מלספר מה עבר מאז על הדגם הזה הקטן, הנשכח. הכל הכל עבר עליהם : שיטפונות ורעשי אדמה ומלחמות אין סוף וגם, כמו שנאמר, בני אדם באו והלכו וכל אחד מהם השאיר את חותמו על העולם ועל הדגם. היו שבנו והיו שהרסו, כאלה שבאו להרוס כדי לבנות חדש תחת הישן וכאלה שבאו ושמרו על הקיים, התאימו את עצמם אליו ואימצו את הקיים לצרכיהם. עד שבאו אלה שבאו לבנות ולהיבנות, ומצאו בארץ את הנאמנים שמעולם לא הלכו לשום מקום ואת אלה שבאו אי פעם על מנת להישאר.
ב-1925. 4. 1 נערך בהר הצופים טכס פתיחת האוניברסיטה העברית. לא עברו שנים רבות ובשנת 1931 הוקם בשוליו הצפוניים של הקמפוס, על ידי פרופ' אלכסנדר אייג, הגן הבוטני, גן צנוע שאמור היה להציג ולייצג את צמחיית ארץ ישראל. אולי היה זה "שולחן החול", ואולי היה זה ה"דגם", כי המקום הזה, המקום הנזכר בראשית הדברים כמקום בו נפגשו ההר והמדבר, והגן הבוטני, הוא שעשה אותו למקום היחיד והמיוחד. מקום אליו התקבצו ארזי הלבנון (להזכירכם, צמחית ארץ ישראל) שהצליחו לשרוד את המעבר מהרי הלבנון העשירים בגשמים להר הצופים שבגבול המדבר. כאן שרד אוסף האיריסים של טוביה קושניר שנהרג עם מחלקת הל"ה במלחמת השחרור. אלה גם אלה מצאו תקווה מחודשת בחיק הקמפוס החדש בגבעת רם, אליו הועברו לאחר ששוחרר הר הצופים מן המצור בו היה נתון מ-1948 ועד 1967 .
יחד עם הצמחים האלה חיכו על ההר הצמחים האחרים, גם אלה שלא הוד להם ולא הדר, שנאספו על ידי ראשוני המחקר הבוטני בארץ: פרופ' מיכאל זהרי ופרופ' נעמי פיינברון, חבריהם ותלמידיהם. כל הצמחים שהיכו שורש באדמת הגיר של ההר, כאילו מתוך ידיעה כי יבואו ימים וחוקרים צעירים ימצאו כאן את הנאמנים שבארץ, את סמלי ה"צומוד", את צומח ארץ ישראל!
ב-1967, עם סיום מלחמת ששת הימים, חזרו החוקרים אל הגן שעל ההר. ההזנחה היתה בכל. כמעט עשרים שנה של נטישה נתנו את אותותיהם. למלאכת השיקום נרתמו מיד פרופ' אברהם פאהן, מנהל המחלקה לבוטניקה כשלידו, בנאמנות אולי בלתי מובנת, פועל ועובד מאיר שאוואט, שהקדיש את חייו, עד אחרוני ימיו, לשיקום הגן ואחזקתו.
הר הצופים שחובר אל העיר שחוברה לה יחדיו "זכה" מיד להתנפלות גורמים שונים באוניברסיטה, ובראשם גורמי הפיתוח. הגן וצמחיו לא אמר להם הרבה. סתם איזור של עצים מוזנחים, עשבים וקוצים, שהיו כקוצים בבשרם, כמחסום מעכב לפיתוח המואץ. זכורני, שבשנים בהם הייתי אדמיניסטרטור המחלקה לבוטניקה (1970 עד 1979) שהגנים הבוטניים היו כלולים במסגרתה, ונאלצתי פעמים רבות לעזוב בחיפזון את משרדי שהיה בגבעת רם ולעלות להר רק כדי להציל צמחים משיני הדחפורים. עינו הצופיה של מאיר שמרה על הגן. ידיו האמונות ניסו, עם עזרה מועטה ותקציב זעום, לאושש את הגן, ניסו וגם הצליחו.
הרבה שנים עברו מאז. הרבה רגליים של תלמידים, מבקרים וסתם עוברי אורח צעדו מאז בשבילי הגן. אך הגן, שהיה הראשון, איבד במשך השנים את בכורתו לגן הצעיר ממנו.
בעקבות הסכמי שביתת הנשק עם ירדן, כשהיה ברור כי הר הצופים לא יחובר במהרה לירושלים היהודית, הוחלט להקים את הקמפוס האוניברסיטאי החדש בגבעת רם שבמערב העיר. אחד הפרוייקטים בבניין הקמפוס היה הקמה של גן בוטני חדש. שוב לא היה זה גן המיועד בלעדית לצומח ארץ ישראל, אלא גן בוטני כלל- עולמי. אמנם נקבעה חלקה גדולה, יחסית, לצומח ארץ ישראל, אך לא נקבע כעיקרון של קביעת מדיניות כי חלקה זו תהיה מרכז הגן, לא פיסית ולא עניינית. את קצב פיתוח הגן ואת סדר העדיפויות קבעו בעיקר תרומות של מדינות, אירגונים ויחידים, תרומות שהכתיבו את אופי החלקות שיבוצעו בהתאם לארצות המוצא או אזורי הצומח בעולם, מהם באו התרומות.
הגן בהר הצופים נשאר קטן, זנוח ומסכן כשהיה, ובשולי הנושא.
אגודת ידידי הגן הבוטני שהוקמה התרכזה בגן שבגבעת רם, תוך שהיא מספקת לגן מתנדבים רבים (בעיקר מתנדבות) לעזרה מבורכת בעבודה, ויוצרת מערכת פעילה ורחבה של יחסי ציבור.
הקמת גוף משותף בהשתתפות העיריה, קרן ירושלים והאוניברסיטה העברית יצרה מסגרת תקציבית חדשה שהצדיקה, לאורך זמן, גם את העיכובים הרבים שנבעו מהקשיים האירגוניים והביורוקרטיים. פעילות מסגרת זו היתה מכווונת רק לפיתוח הגן בגבעת רם.
עם הזמן הוקם בגן שבגבעת רם מרכז מבקרים הכולל מסעדה ברמה גבוהה. המרכז נבנה על חופיו של אגם מלאכותי שהוסיף רבות לאופי וליופי המקום, אך תרם מעט לנושא הבוטני. הוקמה חממה מרשימה במתכונת החממות הקיימות בגנים הבוטניים והציבוריים ברחבי העולם. הגן הבוטני בגבעת רם היה, בנוסף להיותו גן בוטני, לגן ציבורי, למקום בילוי יותר מאשר למקום מחקר ולימוד, דבר שהוא בעל ערך רב כשלעצמו.
לא כך היה גורלו של הגן הבוטני בהר הצופים. הוא נשאר גן בוטני לצומח ארץ ישראל. זה לא היה הקיו גרדן (גני המלכה) של אנגליה. זה לא היה הבוצ'ארט גרדנז שבאי ויקטוריה בבריטיש קולומביה שבקנדה. זה הוא גן בוטני של צמחיית ארץ ישראל הקטנה והמגוונת. של ארץ ישראל החצי-יבשה. ארץ שבה גדלים קוצים ועשבים שבמשך שמונה חודשים בשנה לא רואים טיפה של גשם. ארץ צרה שבין הים והמדבר המשמשת גשר בין אירופה ואפריקה, אך היא עצמה נמצאת באסיה. ארץ שבה גדלים צמחים צפוניים שזה הגבול הדרומי לצמיחתם. ארץ שבה גדלים צמחים דרומיים שזה הגבול הצפוני לצמיחתם.
ארץ שאין בעולם דומה לה בעושר צמחייתה.
זה גן בוטני שאין בעולם אחד נוסף הדומה לו באוסף הצמחים המצוי בו.
אינני יודע מה מצבו של הגן היום. אין לי כל מושג על צוות הגן העכשווי, אך אני יודע כי גן שכזה, עם הצמחיה המיוחדת לו, זקוק לצוות הרואה את העבודה בו כשליחות, מכיר את הצמחים האלה ואוהב אותם. תמיד יש מקום לשיפור ולהתקדמות. אך אין לשנות את אופי הגן.
גן בוטני שכזה לא סוגרים ויהיה המחיר גבוה ככל שיהיה. אם יש מקום לגן בוטני של צומח ארץ ישראל, יהיה זה המקום!



מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב