מדוע בחרתי דווקא בגלעד צוקרמן כקורבן לעריכה לשונית, כאשר אוכל למצוא באינטרנט אינספור מאמרים וכתבות מהסוג הזה, גם באתר מכובד כמו "הארץ", שפעם הייתה בו הגהה טובה וקפדנית, והיום כשנפתח את העמוד הראשי נמצא בו כותרת "השר ינקוט באמצעים" או "ללמוד לרכב"?
בחרתי בצוקרמן לא משום שאני מבקשת להתנגח בו או בדעותיו. צוקרמן מבקש לשחרר את השפה מהמכלאה של המסורת העברית, ולאפשר לה להתחדש ולהתפתח באופן דינאמי. הטיעונים שהוא מציג מעניינים והוא מספק להם טיעונים טובים. אבל כאשר נופלות בכתיבתו שגיאות, טעויות בהקלדה, פיסוק לא טוב, חוסר אחידות וכו', זה מחליש את טענותיו. כתיבה מרושלת ולא מוקפדת עלולה ליצור רושם כאילו בשם ה"ישראליות", צוקרמן מייצג קול בזכות הרישול והחפיפניקיות. מותר לו לכתוב ב"ישראלית יפה" אבל הכתיבה צריכה להיות מלוטשת. המשמעות של "ישראלית" לעומת "עברית" היא לתת לחידושים לשוניים מרחב חופשי יותר, ולא לתת לגיטימציה לעריכה לא טובה.
כעורכת לשון אני יודעת שהאחראי לכך הוא עורך הלשון (או עורכת הלשון) שהגיה את המאמר, וצוקרמן לא אשם. אבל בעיני קוראים רבים זוהי רשלנות שהם יזהו אותה עם הכותב, לא עם העורך. עריכה לשונית חלקית או לא מוקפדת עושה לצוקרמן שירות גרוע, וזה חבל, כי הטענה שלו על השפה הישראלית, בין שמקבלים אותה ובין שמתנגדים לה או לחלקים ממנה, ראויה למסגרת מכובדת.
