כתיבה זו אמנות ואף יותר מכך. היא חוויה. יש המתאהבים במילה הכתובה ולא יעזבו אותה לעולם. הם אוהבים ליצור, לברוא, למחוק, לשנות, להציע הצעה חדשה ועוד ועוד. הם מתגוררים בין שורות הספר או הטקסט וכאן מצוי ביתם השני, ויש כאלה אף הראשון. גם עורך הלשון חייב לאהוב את המילה הכתובה. עורך הלשון חייב להיות בעל אופקים רחבים ובעל ידע בתחומי דעת רבים. עורך הלשון חייב להיות בעל גמישות מחשבתית ויצירתיות ועליו להבין את הטקסט לעומקו לפני שהוא מתחיל בעבודתו.
נוסף על כך, יש עורכי לשון הכותבים טקסטים בעצמם. הם אוהבים לכתוב בעצמם ולא רק לערוך טקסטים של אחרים ולבצע עריכה לשונית. למעשה, החיבור שלהם לטקסט ואהבת הלשון גורמים להם ליצור ולברוא חיבור אישי משלהם, חיבור שיבטא את עולמם הפנימי ואת מה שיש להם לומר. תשוקתם לכך גדולה. גם הם רוצים לפרסם ברבים את יצירתם ולא להיות אלה הנמצאים תמיד מאחורי הקלעים. לא תמיד יש להם זמן לכך, הרי לעתים קרובות הם עמוסים בעבודה, אך יש רגעים שתשוקתם גוברת על פני כל שיקול אחר והם ניגשים מיד למלאכת הכתיבה. מי שמתחיל לכתוב את העמוד הראשון של הספר, יכתוב ודאי עמוד ועוד עמוד. מי שאוהב לכתוב, יכתוב ויכתוב עד כלות. ספר ראשון ואחר כך ספר שני, ושלישי ורביעי. האהבה למילה הכתובה היא נצחית ותמידית. הנישואין אליה הם קתולים.
הדובדבן - עריכה לשונית
