בג"ץ 6817/06, ליאור ארדיטי נ' ועדת רפואית לעררים (ע"פ סעיף 9 (5) לפקודת מס ההכנסה)
כב' השופטים: א' א' לוי, מ' נאור, ס' ג'ובראן
24.09.2009
העובדות:
1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר, כי נורה למשיבות ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתה של המשיבה 1 ותוחזר על כנה החלטתה של הועדה הרפואית מסדר ראשון אשר קבעה לו מאה אחוזי נכות לתקופה של שבעה חודשים; מדוע לא תחייב את המשיבה 2 החלטתה של הועדה הרפואית שניתנה לגבי זכאותו לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי מיום 2.11.2003; ולחילופין מדוע לא יוחזר עניינו לדיון בפני ועדה רפואית.
2. העותר היה שחקן כדורסל מקצועי בקבוצת "מכבי רעננה" ובקבוצות אחרות. ביום 10.12.2000 נפגע העותר ברגלו במהלך משחק כדורסל, וכתוצאה מהפגיעה נאלץ להפסיק ולשחק כשחקן כדורסל מקצועי. העותר אינו מפרט בעתירתו לגבי ההליכים אותם ניהל אל מול המוסד לביטוח לאומי, אולם כפי שעולה מהעתירה, הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה ושולמו לו "דמי פגיעה" למשך שישה חודשים, כמשמעותם בסעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, עד ליום 10.6.2001. בשלב מאוחר יותר, ביום 2.11.2003, ניתנה בעניינו החלטה בוועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, במסגרתה נקבעו לו 100 אחוזי נכות זמנית מיום 11.6.2001 ועד ליום 9.7.2001; 25 אחוזי נכות מיום 10.7.2001 ועד ליום 31.8.2001; ו-7.5 אחוזי נכות צמיתה החל מיום 1.9.2001
במקביל להליכים במסגרת תביעתו לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי הגיש העותר בקשה לפקיד השומה לקבלת פטור ממס על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, לפיו מוענק פטור ממס למי שהינו נכה בשיעור 100%, בבקשו את הפטור לתקופה שמיום פגיעתו ב-10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001. עניינו של העותר הועבר על ידי המשיבה 2, נציבות מס הכנסה וועדה רפואית לענין מס הכנסה, אשר התקיימה אף היא במסגרת המוסד לביטוח לאומי. ביום 7.4.2005 העמידה הועדה הראשונה לענין מס הכנסה את שיעור נכותו של העותר על 100%, מיום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001. על החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה הגישה המשיבה ערר לוועדה רפואית לעררים בענין מס הכנסה במוסד לביטוח לאומי (להלן: ועדת העררים לענין מס הכנסה), לפי תקנה 18(א) לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"ם-1979. ביום 17.8.2005 העמידה ועדת העררים לענין מס הכנסה את שיעור נכותו של העותר על 20% מיום 10.12.2000 ועד יום 9.7.2001, שיעור שאינו מזכה בפטור ממס. ביום 2.9.2005 הגיש העותר ערעור על החלטת ועדת העררים לענין מס הכנסה לבית הדין האזורי לעבודה. ביום 15.11.2005 מחק בית הדין את הערעור, בקבעו כי ערעור על החלטת ועדה רפואית על פי פקודת מס הכנסה אינו בסמכותו.מכאן העתירה שבפנינו.
החלטה:
1. דין העתירה להתקבל. בעניינו של העותר נעשו הליכים בשני מישורים. באחד נקבעה נכותו לענין קבלת דמי פגיעה ומענק בגין פגיעה בעבודה, על פי חוק הביטוח הלאומי.
המישור השני נעשה בעקבות פנייתו של העותר בבקשה כי יינתן לו פטור מתשלום מס הכנסה בגין נכותו, בהתאם לסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה. כפי שעולה מפנייתו לפקיד השומה בענין זה. החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה, וכתוצאה מכך גם החלטתה של ועדת העררים לענין מס הכנסה, ניתנה שלא בסמכות, ועל כן דינן להתבטל.בהתאם לסעיף 9(5)(ב) לפקודת מס הכנסה הותקנו תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979. כפי שעולה מסעיפים 9(5)(א)(א) ו-(ב) לפקודת מס הכנסה, ברירת המחדל לקביעת נכות לענין הזכאות לפטור ממס הינה קביעת אחוז נכות על פי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א), ובהם הסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי. רק משלא נקבע לאדם אחוז נכות על פי אחד החוקים המנויים, ניתן לקבוע את נכותו על פי ועדה המוקמת מכוח סעיף 9(5)(א)(ב) לפקודת מס הכנסה ותקנה 2(א) לתקנות מס הכנסה.
בעניינו של העותר, התמהמהותה של המשיבה הביאה לכך שבטרם ניתנה החלטה בבקשתו לפטור ממס נקבע אחוז נכותו על פי חוק הביטוח הלאומי. בנסיבות אלו, ולאור לשונן הברורה של הפקודה והתקנות, לא הייתה בידי המשיבה כל אפשרות לשוב ולזמן ועדה לקביעה נוספת של אחוז נכותו. משכך, החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה, וההחלטה שניתנה בערר עליה, אינן יכולות לעמוד.
2. מנגנון הפיצוי של הביטוח הלאומי בגין פגיעות עבודה יצר הפרדה בין שתי תקופות. הראשונה, תקופה שבעבר הוגבלה לעשרים ושישה שבועות וכיום מוגבלת לשלושה עשר, הינה תקופה במסגרתה משולמים דמי פגיעה למי "שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת" (סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי). גובהם של דמי הפגיעה הינו שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של הנפגע (סעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי). במסגרת התקופה השנייה, המתגבשת לאחר תום תקופת דמי הפגיעה (או, לחילופין, מביאה לסיומה, משולמים קצבה או מענק למי שהוכר כנכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, על פי שיעור נכותו (סעיף 104 לחוק הביטוח הלאומי). יצוין כי גובה קצבת הנכות החודשית המשולמת בתקופה השנייה לנכה ששיעור נכותו הינו 100% שווה לדמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים לו כפול שלושים (סעיף 105 לחוק הביטוח הלאומי), דהיינו קיימת השוואה בין שני הסכומים. סעיף 9(5)(א)(א) לפקודת מס הכנסה מפנה אמנם לקביעת אחוז נכותו של נכה כרלוונטית לענין קבלת הפטור, אולם אין בכך כדי ליצור בהכרח הסדר שלילי המונע הכרה, במקרים המתאימים, אף בתקופת דמי הפגיעה כממלאת את דרישת הסעיף.
3. מטרת תשלום דמי הפגיעה הינה יצירת מנגנון פשוט, לשם פיצוי מהיר של מי שכתוצאה מפגיעה בעבודה נמנע ממנו לעבוד. מדובר בשלב זמני, הסמוך לקרות התאונה, ובו גם פגיעה קלה המונעת את המשך העבודה מקימה זכאות, אשר המאפיין אותו מבחינה רפואית הוא זמניות וטרם התגבשות התוצאה הקבועה של הפגיעה. במרביתם של מקרי הפגיעה בעבודה מדובר בפגיעה קלה, בהם אין כל מקום להעמיד את הנפגע בפני ועדה רפואית, והפיצוי בגין הפגיעה מסתכם בדמי הפגיעה המוענקים על פי אישור מרשות רפואית מוסמכת. מנגד, אין חולק שהפטור על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה נועד להינתן רק למי שלוקה בפגיעה גופנית קשה. נקל להבין על כן מדוע ככלל אין לראות בזכאות לדמי הפגיעה, לכשעצמה, כמקימה זכאות לפטור ממס. בנסיבות אלו, מתחייבת הקביעה לפיה יש לראות את העותר כמי שנכותו נקבעה על פי חוק הביטוח הלאומי, והועמדה על 100% החל מיום פציעתו ביום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001, על כל המשתמע מכך לענין זכאותו לפטור על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה.
4. העתירה התקבלה. החלטת הועדה הרפואית לענין מס הכנסה מיום 7.4.2005 והחלטת הועדה הרפואית לעררים בענין מס הכנסה מיום 17.8.2005 בטלות. יש לראות את העותר, לענין סעיף 9(5)(א)(א)(6) לפקודת מס הכנסה, כמי שנקבע אחוז נכותו בשיעור של 100% על פי חוק הביטוח הלאומי, מיום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001.
כב' השופטים: א' א' לוי, מ' נאור, ס' ג'ובראן
24.09.2009
העובדות:
1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר, כי נורה למשיבות ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתה של המשיבה 1 ותוחזר על כנה החלטתה של הועדה הרפואית מסדר ראשון אשר קבעה לו מאה אחוזי נכות לתקופה של שבעה חודשים; מדוע לא תחייב את המשיבה 2 החלטתה של הועדה הרפואית שניתנה לגבי זכאותו לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי מיום 2.11.2003; ולחילופין מדוע לא יוחזר עניינו לדיון בפני ועדה רפואית.
2. העותר היה שחקן כדורסל מקצועי בקבוצת "מכבי רעננה" ובקבוצות אחרות. ביום 10.12.2000 נפגע העותר ברגלו במהלך משחק כדורסל, וכתוצאה מהפגיעה נאלץ להפסיק ולשחק כשחקן כדורסל מקצועי. העותר אינו מפרט בעתירתו לגבי ההליכים אותם ניהל אל מול המוסד לביטוח לאומי, אולם כפי שעולה מהעתירה, הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה ושולמו לו "דמי פגיעה" למשך שישה חודשים, כמשמעותם בסעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, עד ליום 10.6.2001. בשלב מאוחר יותר, ביום 2.11.2003, ניתנה בעניינו החלטה בוועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, במסגרתה נקבעו לו 100 אחוזי נכות זמנית מיום 11.6.2001 ועד ליום 9.7.2001; 25 אחוזי נכות מיום 10.7.2001 ועד ליום 31.8.2001; ו-7.5 אחוזי נכות צמיתה החל מיום 1.9.2001
במקביל להליכים במסגרת תביעתו לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי הגיש העותר בקשה לפקיד השומה לקבלת פטור ממס על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, לפיו מוענק פטור ממס למי שהינו נכה בשיעור 100%, בבקשו את הפטור לתקופה שמיום פגיעתו ב-10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001. עניינו של העותר הועבר על ידי המשיבה 2, נציבות מס הכנסה וועדה רפואית לענין מס הכנסה, אשר התקיימה אף היא במסגרת המוסד לביטוח לאומי. ביום 7.4.2005 העמידה הועדה הראשונה לענין מס הכנסה את שיעור נכותו של העותר על 100%, מיום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001. על החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה הגישה המשיבה ערר לוועדה רפואית לעררים בענין מס הכנסה במוסד לביטוח לאומי (להלן: ועדת העררים לענין מס הכנסה), לפי תקנה 18(א) לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"ם-1979. ביום 17.8.2005 העמידה ועדת העררים לענין מס הכנסה את שיעור נכותו של העותר על 20% מיום 10.12.2000 ועד יום 9.7.2001, שיעור שאינו מזכה בפטור ממס. ביום 2.9.2005 הגיש העותר ערעור על החלטת ועדת העררים לענין מס הכנסה לבית הדין האזורי לעבודה. ביום 15.11.2005 מחק בית הדין את הערעור, בקבעו כי ערעור על החלטת ועדה רפואית על פי פקודת מס הכנסה אינו בסמכותו.מכאן העתירה שבפנינו.
החלטה:
1. דין העתירה להתקבל. בעניינו של העותר נעשו הליכים בשני מישורים. באחד נקבעה נכותו לענין קבלת דמי פגיעה ומענק בגין פגיעה בעבודה, על פי חוק הביטוח הלאומי.
המישור השני נעשה בעקבות פנייתו של העותר בבקשה כי יינתן לו פטור מתשלום מס הכנסה בגין נכותו, בהתאם לסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה. כפי שעולה מפנייתו לפקיד השומה בענין זה. החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה, וכתוצאה מכך גם החלטתה של ועדת העררים לענין מס הכנסה, ניתנה שלא בסמכות, ועל כן דינן להתבטל.בהתאם לסעיף 9(5)(ב) לפקודת מס הכנסה הותקנו תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979. כפי שעולה מסעיפים 9(5)(א)(א) ו-(ב) לפקודת מס הכנסה, ברירת המחדל לקביעת נכות לענין הזכאות לפטור ממס הינה קביעת אחוז נכות על פי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א), ובהם הסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי. רק משלא נקבע לאדם אחוז נכות על פי אחד החוקים המנויים, ניתן לקבוע את נכותו על פי ועדה המוקמת מכוח סעיף 9(5)(א)(ב) לפקודת מס הכנסה ותקנה 2(א) לתקנות מס הכנסה.
בעניינו של העותר, התמהמהותה של המשיבה הביאה לכך שבטרם ניתנה החלטה בבקשתו לפטור ממס נקבע אחוז נכותו על פי חוק הביטוח הלאומי. בנסיבות אלו, ולאור לשונן הברורה של הפקודה והתקנות, לא הייתה בידי המשיבה כל אפשרות לשוב ולזמן ועדה לקביעה נוספת של אחוז נכותו. משכך, החלטתה של הועדה הראשונה לענין מס הכנסה, וההחלטה שניתנה בערר עליה, אינן יכולות לעמוד.
2. מנגנון הפיצוי של הביטוח הלאומי בגין פגיעות עבודה יצר הפרדה בין שתי תקופות. הראשונה, תקופה שבעבר הוגבלה לעשרים ושישה שבועות וכיום מוגבלת לשלושה עשר, הינה תקופה במסגרתה משולמים דמי פגיעה למי "שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת" (סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי). גובהם של דמי הפגיעה הינו שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של הנפגע (סעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי). במסגרת התקופה השנייה, המתגבשת לאחר תום תקופת דמי הפגיעה (או, לחילופין, מביאה לסיומה, משולמים קצבה או מענק למי שהוכר כנכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, על פי שיעור נכותו (סעיף 104 לחוק הביטוח הלאומי). יצוין כי גובה קצבת הנכות החודשית המשולמת בתקופה השנייה לנכה ששיעור נכותו הינו 100% שווה לדמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים לו כפול שלושים (סעיף 105 לחוק הביטוח הלאומי), דהיינו קיימת השוואה בין שני הסכומים. סעיף 9(5)(א)(א) לפקודת מס הכנסה מפנה אמנם לקביעת אחוז נכותו של נכה כרלוונטית לענין קבלת הפטור, אולם אין בכך כדי ליצור בהכרח הסדר שלילי המונע הכרה, במקרים המתאימים, אף בתקופת דמי הפגיעה כממלאת את דרישת הסעיף.
3. מטרת תשלום דמי הפגיעה הינה יצירת מנגנון פשוט, לשם פיצוי מהיר של מי שכתוצאה מפגיעה בעבודה נמנע ממנו לעבוד. מדובר בשלב זמני, הסמוך לקרות התאונה, ובו גם פגיעה קלה המונעת את המשך העבודה מקימה זכאות, אשר המאפיין אותו מבחינה רפואית הוא זמניות וטרם התגבשות התוצאה הקבועה של הפגיעה. במרביתם של מקרי הפגיעה בעבודה מדובר בפגיעה קלה, בהם אין כל מקום להעמיד את הנפגע בפני ועדה רפואית, והפיצוי בגין הפגיעה מסתכם בדמי הפגיעה המוענקים על פי אישור מרשות רפואית מוסמכת. מנגד, אין חולק שהפטור על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה נועד להינתן רק למי שלוקה בפגיעה גופנית קשה. נקל להבין על כן מדוע ככלל אין לראות בזכאות לדמי הפגיעה, לכשעצמה, כמקימה זכאות לפטור ממס. בנסיבות אלו, מתחייבת הקביעה לפיה יש לראות את העותר כמי שנכותו נקבעה על פי חוק הביטוח הלאומי, והועמדה על 100% החל מיום פציעתו ביום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001, על כל המשתמע מכך לענין זכאותו לפטור על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה.
4. העתירה התקבלה. החלטת הועדה הרפואית לענין מס הכנסה מיום 7.4.2005 והחלטת הועדה הרפואית לעררים בענין מס הכנסה מיום 17.8.2005 בטלות. יש לראות את העותר, לענין סעיף 9(5)(א)(א)(6) לפקודת מס הכנסה, כמי שנקבע אחוז נכותו בשיעור של 100% על פי חוק הביטוח הלאומי, מיום 10.12.2000 ועד ליום 9.7.2001.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
