אישור בית המשפט לרישום מקרקעין על שמם של כל ילדי המבקשים, לאחר שבמקור היו רשומים כבעלי זכויות על דירת המגורים של המשפחה רק שלושה מבין ילדיהם 

בש"א 7313/06, ו. י. קטין נ' האפוטרופוס הכללי

כב' השופט אריאל בן-ארי (אטינגר)

בשם המבקשים - עו"ד נחמן גולדברג; בשם המשיב - עו"ד זיגר תמר

05.10.2009

העובדות:
ביום 10.9.97 נתן בית-המשפט אישור, להעביר ללא תמורה את זכויותיהם של שני הורים בנכס שבבעלותם ל-3 ילדיהם הקטינים. ההעברה בוצעה, ובעלותם של הילדים הקטינים נרשמה בפנקס רשם המקרקעין. משנולדו להורים אלה שני ילדים נוספים, הפכה יחידת המגורים בה גרו להיות צרה מלהכיל את כל המשפחה, שגדלה ומנתה 7 נפשות. משכך, עברו ההורים עם חמשת ילדיהם הקטינים לבית ששכרו במושב ג., והוא בית שמתאים בגודלו למשפחה זו. והנה נקרתה בפני ההורים הזדמנות לרכוש בית זה, בו הם גרים בשכירות (למעשה מדובר בנחלה/משק חקלאי), והדבר הינו ללא ספק לטובת הילדים (כל החמישה) וההורים כאחת. אלא, שלשם הקנייה היה על ההורים למכור את יחידת המגורים שבר.פ. (ממנה עברו למושב ג.), כדי להשתמש בכסף שיתקבל ממכירתה לתשלום חלק ניכר ממחירו של המשק שאותו ביקשו לרכוש במושב ג. כל הזכויות בנכס שבר.פ. רשומות בבעלות 3 הקטינים, ועל כן ע"פ החוק יש לקבל את אישור ביהמ"ש למכירתו. ביום 13.3.07 אושרה המכירה (של הנכס שבר.פ.) והקניה (של המשק שבמושב ג.), ונקבע המנגנון שיבטיח כי 3 הקטינים ירשמו בבוא העת כבעלי הזכויות במשק שבמושב ג., שכן על פי התקנון של מושב ג. אי אפשר לרשום אותם כבעלים כבר עתה, בשל היותם קטינים). במהלך הדיון דנן הביעו ההורים את רצונם/בקשתם לרשום את הזכויות במשק הנרכש במושב ג. על שם כל חמשת ילדיהם, ולא רק על-שם 3 הילדים שנולדו ראשונים, ואשר רק להם הוקנתה בשעתו במתנה הבעלות על יחידת הדיור בר.פ. ע"י ההורים. ב"כ האפוטרופוס הכללי סברה שאין לאשר זאת, ויש לרשום כבעלי זכויות במשק שבמושב ג. רק את שלושת האחים הבכורים, וזאת ע"מ להבטיח שהיקף חלקו של כל אחד מהשלושה הללו - לא יפגע כתוצאה מ"החלפת הנכסים".

החלטה:
א. אמנם, באריתמטיקה פשוטה יש בכך "כירסום" בזכויות כל אחד משלושת הקטינים שנולדו ראשונים, ואעפ"כ כך יש לנהוג. זאת ממספר טעמים. ראשית, טובת הילד. בשל העדר הגדרה חוקית מה הוא תוכנו של עקרון "טובת הילד" יצקה הפסיקה לאורך השנים תוכן רחב למרכיביו של העיקרון, וכללה בו בין היתר תחומים רבים, ביניהם תחומים חברתיים וחינוכיים שאין דבר בינם ובין נכסים מטריאליים, ואפילו את הצורך למניעת הפרדה בין אחים הגדירה הפסיקה כטובת הקטין. במקרה דנן, אין לומר שההורים נתנו ל- 3 ילדיהם הראשונים את כל רכושם, שהרי בוודאי שיירו לעצמם רכוש כגון רכב, חסכונות, זכויות סוציאליות וכספים אחרים וכו'. ברור שנתינת המתנה לא הייתה רק מתוך רצון להעניק רכוש לילדיהם, אלא בשל שיקולים אחרים כגון שיקולי מיסוי, או אולי בשל שיקולים הנובעים מעבודתם של ההורים ומהתחייבויותיהם. ברור שלא היתה להורים כל כוונה לתת את הנכס במתנה גמורה, "גמורה" עד כדי כך שהילדים יוכלו לפנותם בעתיד, או (למשל) "גמורה" עד כדי כך שתמנע מהם הזכות להחליף דירה ולזכות גם את הנולדים אחריהם בחלק המגיע להם.
ב. שנית, החשיבות שב"שלום בית". אכן חלה על ההורים החובה לשמר את נכסי האחים הבכורים, אך היות ששלמותה של מערכת יחסי שלושת האחים הבכורים עם שני אחיהם הצעירים היא נכס חשוב במאד מאד, אף את מערכת היחסים הזו חייבים ההורים לשמור. מכל מקום בוודאי שאל להם להיות הגורם לכך שמערכת יחסים זו תהיה רעועה ותסכן את שלום הבית.
ג. שלישית, ע"פ החוק מצווים ההורים לדאוג גם לצרכיהם של שני האחים הצעירים, ומידת ההיגיון נותנת, כי ציווי זה על הדאגה לצרכי שני הקטינים שנולדו אחרונים חשוב במידה שווה לציווי על שמירת נכסי "הקטינים הבכורים", שהרי אין דם האחים הבכורים סמוק טפי. יש ללמוד מכך שחובת ההורים לדאוג לצרכי שני האחים הצעירים (ואין הכוונה לצרכים מטריאליים, אלא לתשתית וליסודות איתנים לשלום מערכות היחסים בביתם), קודמת לחובתם לשמור על נכסי הנדל"ן של שלושת האחים הבכורים.
ד. רביעית, שלילת זכותם של ההורים לחלק מחדש (בנאמנות וביושר) את נכסי המשפחה, מנוגדת ל"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". היש לך פגיעה גדולה בכבודם ובחרותם לנהל את משפחתם כרצונם מהפגיעה בזכותם ההורית הטבעית לקבוע את היקף צרכיהם ונכסיהם של ילדיהם הקטינים, כשכל הצרכים וכל הנכסים הם משל ההורים?