מאז המהפכה התעשייתית ואולי אף קודם, עוסקים המנהלים, בכל דרגי הניהול בנסיון לשפר תפוקות. הומצאו שיטות ומדדים, הפכו מילים לסיסמאות, הוחלפו מילים במילים "רכות" יותר, שינו מיקוד מנושא למשנהו עשרות ומאות פעמים והומצאו קיצורים בני שלוש אותיות לאינספור ואכן התפוקה עלתה.
כמה עלתה? האם זה מספיק? האם אפשר עוד?
לא, אני לא מתכוון לענות על השאלות אני רק מנסה לשתף במחשבות שאולי יובילו לכיוון אחר ואולי יגדירו סט אחר של שאלות.
רוב בני האדם שחיו, שחיים ושיחיו על פני כדור הארץ הם מנצחים מלידה. שהרי התנאי הבסיסי להולדת בן-אנוש (בטבעיות, יש התערבויות רפואיות שמשנות כלל זה) הוא לנצח במרוץ מול מאות אלפי תאי זרע אחרים.
הניצחון מושג בזכות שני פרמטרים: אנרגיה וכיוון. האנרגיה מתורגמת למהירות, שהיא פרמטר חשוב לכשלעצמה אולם נידרש גם כיוון.
על מנת לשמר יכולת זו, היכולת לנצח, אנו זקוקים להמשיך ולקבל כל חיינו אנרגיה וכיוון. אבל רק לקבל לא ניתן כי אנרגיה כזכור לא נוצרת יש-מאין ולכן אנו צריכים גם לתת.
הנתינה היא אנרגיה מסוג מיוחד, לנתינה יש יכולת מופלאה ברוב המקרים להעשיר אנרגטית בו זמנית את הנותן ואת המקבל.
העוסקים בניהול מופקדים על הכיוון ושמירה על מאזן אנרגיה חיובי.
כבני אדם אנו חשופים למגוון אנרגיות: אנרגיה פיזית, רגשית שכלית ורוחנית. בדומה למשוואה המפורסמת של אינשטיין – גם לאנרגיות האנושיות יש מקדמים שלוקחים אותן הרחק מהמסה. מנהל טוב יודע להשתמש במקדמים אלו כמנוף להצלחה.
ניתן להניח ברמת ודאות גדולה כי לאנרגיה הפיזית מכפיל קטן מזה של הרגשית ולאנרגיה הרגשית מכפיל נמוך מהשכלית ולבסוף, שלאנרגיה הרוחנית יש כנראה את המכפיל הגבוה ביותר. והרי עד כאן לא חידשתי דבר, זה מה שטען מסלאו – הסיפוק האישי וההגשמה העצמית הם אלו שנמצאים בראש הפרמידה.
אז המסקנה המתבקשת היא להגדיל תפוקה על ידי אנרגיה רוחנית? אולי, אבל אז נתקל בבעיה חדשה – האנרגיה הרוחנית היא בעלת צורות שונות לאנשים שונים. האנרגיה הפיזית היא ברורה ואחידה – שכר. אפילו שהוא לובש שיטות ושמות שונים – עדיין הוא ברור ומדיד
האנרגיות השכליות והרגשיות כבר פחות ברורות. ככל שמכפיל האנרגיה גדול יותר כך גם הקושי לזהות את מחוללי האנרגיה רב יותר בדומה למה שקורה בשוק ההון – ככל שהסיכוי לרווח גדול יותר כך גם גדל הסיכון. מה שנכון בהון הפיזי נכון כנראה גם בהון האנושי.
אחד הפתרונות הידועים יותר הוא השיתוף. השיתוף כשיטה להגברת התפוקה אינו חדש. לשיתוף ברמה גבוהה יש השפעה חיובית על האנרגיות הרגשיות והשכליות. על ידי שיתוף ניתן להגדיל את רמת האנרגיה בצורה משמעותית. אחת הצורות הנפוצות, בעיקר בתעשיית ההי-טק של שיתוף הוא מתן מניות ואופציות. זהו שיתוף חלקי כי לאחר הניתנה הפכה האנרגיה שאמורה היתה להזין רגשית ושכלית לאנרגיה פיזית – כסף.
שיתוף שנעשה מתוך רצון והבנה של כול המשתתפים הוא נתינה.
השיתוף לבש ופשט צורות עשרות פעמים: שיתוף עובדים ברווחים, מעגלי איכות, צוותי חשיבה, ועוד.
בחברות קטנות מאוד – חברות הזנק, אבל לא רק, השיתוף נוצר לבד, אין מקום להרבה רמות ניהול ומידור, אין חדרים והפרדות פיזיות ויש כניסה (או אולי פלישה) לתחומים שהם מעבר לעבודה. אחד המאפיינים של חברות אלו היא רמת האנרגיה הגבוהה שכן יש עירוב של אנרגיות רגשיות ושכליות, מעבר לאנרגיה הפיזית ואולי אף יש אנרגיות רוחניות.
בחברות גדולות ו"מסודרות", הצורך לנהל ולתת כיוון הופך משמעותי יותר ופוגע בדרך כלל ברמת השיתוף ומכאן שה"ניהול" מוריד את רמות האנרגיה בחברה. בחברות אלו נדרשת אופטימזציה של כיוון ואנרגיה.
בכדי להגיע לתוצאות טובות יותר יש להשקיע יותר. יש לשתף מתוך רצון ולא מתוך הכרח – זה טוב לכולם. יש להזין חיובית את האנרגיות הרגשיות והשכליות של כולם, כל הזמן, ולא לשכוח להסתכל מידי פעם ולוודא שהכיוון הוא נכון.
http://www.linkedin.com/profile?viewProfile=&key=12391090&locale=en_US&trk=tab_pro
