איך עושים יחסי ציבור לספר חדש? 

מאת: רן שריר מנכ"ל שריר תקשורת

כ-7,000 ספרים יוצאים בשנה בישראל, כלומר כ-20 ספרים חדשים ביום. רבים מהספרים יוצאים כיום בהוצאה עצמית, אם על ידי הוצאות קטנות ואם בעזרת בתי דפוס.

הוצאות הספרים הגדולות מוציאות מספר ספרים מוגבל של ספרות מקור, מסיבות מסחריות מובנות. ההוצאות מעוניינות להרוויח מרבי מכר, וכאלה אינם רבים.

רבי המכר נחלקים לספרים מתורגמים שזכו להצלחה רבה בחו"ל, ולספרות מקור בעברית, אך אם נבדוק אילו ספרי מקור הפכו לרבי מכר, נגלה שברוב המקרים מדובר בספרים שנכתבו על ידי סופרים ידועי שם שכבר זכו להכרה בעבר.

מצב זה משמעו שכתבי יד רבים ואיכותיים נדחים באופן תדיר בידי ההוצאות הגדולות, ולמחבריהם נותר להוציא את הספר בכוחות עצמם, או לגונזו.

הוצאה עצמית של ספר כרוכה בפרידה מ-20 אלף שקל ויותר, עלות עריכת כתב היד, הוספת איורים וגרפיקה, עיצוב הכריכה, הדפסה, והפצת הספר ברשתות הספרים המובילות ועוד.

רוב הסופרים יודעים כי הספר שלהם לא יזכה להכרה, אם איש לא יזכיר אותו בתקשורת. אך לרוע המזל, או דווקא למזלנו, התקשורת הישראלית מתקשה לעסוק ב-20 ספרים חדשים בכל יום.

רק בשביל להחריף את המציאות הקשה בה נמצאים סופרי המקור בישראל, שווה לציין כי כתבי הספרות מתייחסים בעיקר לספרים שיצאו בהוצאות הגדולות ונמנעים כמעט מלקרוא ספרים שיצאו בהוצאה עצמית. מדוע הם עושים זאת? הסיבה לכך לגיטימית..

כמו שכתבי האמנות מסקרים כמעט אך ורק אמנים המציגים בגלריות נחשבות (בגלל שהם סומכים על טעמם של האוצרים), כך כתבי הספרות מסתמכים על מערכת הסינון והלקטורה האיכותית של ההוצאות הגדולות. בכך הם חוסכים לעצמם זמן יקר, וכסף לתרופות פסיכיאטריות.

איך עושים יח"צ לספר?

הדרך המהירה ביותר לכניסה לתקשורת היא ככל הנראה שכירת שירותי יחסי ציבור.

אבל איך עושים יחסי ציבור לספר?

כאשר אני מקדם ספרים שיצאו בהוצאה עצמית, אני משתדל שלא להסתמך על כתבי ומדורי הספרות, אלא מנסה להכניסם למדורים אחרים.

זה פשוט יותר קל, וקוראים את המדורים הללו יותר אנשים.

כמו כן, אני מעדיף כתבים שאינם כתבי ספרות מפני שהשאלה העומדת בפניהם אינה "איזה ספר ראוי יותר לקריאה השבוע או החודש?", אלא "איזה סיפור אנושי שווה לסקר היום?"

(שמתם לב לניואנס: מדור ספרותי יש כל שבוע, סיפור צבע יש כל יום!).

על מנת לעניין כתבים שאינם כתבי ספרות בספר שלנו, צריך למצוא בו (או בחייו של הסופר) תכנים שיעניינו את העיתונאים והקוראים. סיפור חייו של הסופר והאירוע (המעניין) שעורר אותו לכתוב את הספר – יכולים לשמש סיבה טובה לעיתונאים להתעניין בספר.

ייחוס משפחתי לאדם ידוע, כמו סלבריטאי או מדינאי – יכולים אף הם למשוך עיתונאים, בייחוד אם הכתבה שופכת אור על חייו של אותו ידוען.

עיסוק הספר בתחומים מעוררי עניין ומחלוקת כמו ממזרות, אנורקסיה, שימוש בסמים, פשע, רצח, גילוי עריות, ניצול מיני ועוד – יכול למשוך עיתונאים ביתר קלות. גם אם חייו של הסופר קשורים לאירועים או תכנים מעוררי מחלוקת הדבר יכול לתרום רבות לייחצון הספר.

גם ספרים מקצועיים וספרי עיון החושפים עובדות תכנים מעוררי מחלוקת על המציאות עשויים לעניין עיתונאים.  

בעיית המחיר

כותבים רבים מקיזים כספים רבים על ההוצאה, ונותרים חסרי תקציב לתקופת השיווק.

שיווק ויחסי ציבור עלולים לעלות כסף רב, ופעמים רבות למחברים פשוט נגמרו המשאבים לממן אותם.

הדבר משול לרץ מרתון אשר הגיע לאצטדיון המרכזי לאחר 42 ק"מ, אך עצר מריצתו בשל אפיסת כוחות - מטרים לפני קו הסיום.

במאמר מוסגר אומר שכתבה בתקשורת איננה הופכת בהכרח את הספר לרב מכר, אך אי הופעה בתקשורת מבטיחה, כמעט בצורה מוחלטת, שהספר לא יידרש כלל על ידי קונים ויסולק על מהרה ממדפי הספרים. לעיתים קרובות מחברים אשר סבלו מהתעלמות התקשורת לא הצליחו אפילו למכור מהדורה אחת של אלף ספרים, שהיתה אמורה להחזיר להם את רוב השקעתם.

לכן, הצורך ביחסי ציבור לספר הוא יותר מאקוטי לדעתי.

על מנת לבחור משרד יחסי ציבור המתאים לקידום הספר שלכם, יש לבדוק לדעתי שני מרכיבי מפתח:

ניסיון המשרד בתחום הספרות, וגמישות במסגרות היח"צ והעלויות.

הנה מספר קישורים לכתבות על ספרים שזכו לסיקור תקשורתי בעקבות מאמצי יחסי הציבור:

מי בא למסיבה – ספר ילדים המתמודד עם תופעת הגירושין – והתפרסם בין השאר בירחון 'הורים וילדים'.

צחוק של שכחה – ספרה של חנה הילמן שהתפרסם בין השאר במוסף 24 שעות בידיעות אחרונות.

אירידיאולוגיה – ספרה של מרים גרבר שזכה לכתבה בעיתון 'מנטה' ובאת.

ספר הילדים של צ'ינו מפרויקט Y – שזכה לכתבת שער מפרגנת טרם צאתו ברייטינג.

חברותא של אהבה – ספר הילדים של שרה'לה שרון – שזכה בין השאר לכתבה בישראל היום.

מחסכון למיליון – ספרו של צביקה ברגמן – כתבה שהתפרסמה בעיתון 'את'.

'שושן צחור' – ספרה של גלי צבי ויס – שזכה בין השאר לכתבה, באת, מעריב בהארץ ובמקור ראשון (ויצא ב'ספריית מעריב') . 

לסיכום:

עשית ולא כתבת? כאילו לא עשית.

כתבת ולא ייחצנת? כאילו לא כתבת. 

מאמרים נוספים על יחסי ציבור

ניתן למצוא באתר משרד יחסי הציבור של שריר תקשורת.