פורים וכיפורים - עבודת ה' מתוך חסרון הדעת ומתוך שלמות הדעת 

בס"ד י"ד אדר התשס"ו
פורים וכיפורים - עבודת ה' מתוך חסרון הדעת ומתוך שלמות הדעת

פורים וכיפורים:
ע"פ הקבלה ימי פורים הם מועדים טובים ומקודשים כאמור ב"תקוני זוהר" (תקונא חד ועשרין, קס:): "ואלין אינון דאוקרין ימים טובים וחגין דאינון 'שנים שנים': תרין יומין חד דראש השנה וחד דשבועות, תרין יומין דפורים, 'שבעה שבעה' אילן שבעה יומין דפסחא ושבעה יומין דסוכות" ..."פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה ולשנויי ליה מענוי לענג" (תקונא חד ועשרין, קע:). וכן דרשו חז"ל כי אפילו יום הכיפורים הקדוש אומרים עליו שהוא כפורים, דהיינו, דומה ליום פורים. משום מבחינות מסוימות חג פורים גדול במדרגתו אף מיום הכיפורים אשר הוא היום המקודש ביותר בשנה, וכן אמר רשב"ל: "מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל" (ירושלמי, מגילה, ז:, פ"א, ה"ה), ומובא במדרש (ילק"ש, משלי, פ"ט, תתקמד): "כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם, אמר רבי אלעזר: אף יום הכפורים לא יבטל לעולם, שנאמר: 'והיתה זאת לכם לחקת עולם". כלומר, רבי אלעזר משווה את יום הכפורים לנצחיותו של חג פורים משום שניתן למצוא שמונה קווי דמיון ושוני בין יום הכיפורים לחג פורים דוקא, כפי שמבואר להלן:
ראשית: ביום הכפורים האדם מגלה את הקשר הרוחני שלו עם הקב"ה באמצעות ההתנתקות מענייני העוה"ז ע"י שינוי מוחלט של אורח החיים אשר בא לידי ביטוי בהתדמות למלאכים, בצום, בתפילות ובתחנונים. לעומת זאת בחג פורים האדם מגלה את הקשר הרוחני שלו עם הקב"ה באמצעות ההתחברות לענייני העוה"ז ע"י אכילה ושתיה ובהתרת העיסוק בעניני חולין, השינוי המוחלט של אורח החיים בפורים בא לידי ביטוי במאמר חז"ל: "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה, ז:), דהיינו, ביטוי לכך שהקשר הרוחני העמוק עם הקב"ה אינו מושג ע"י כלי השכל והדעת אלא ע"י הנשמה העל שכלית שבעומק פנימיותו של האדם. כלומר, חג פורים גדול מיום הכיפורים בכך שביום הכיפורים נדרש האדם לענות את הנפש ולעבוד את ה' מתוך השכל, ואילו בחג פורים נדרש האדם לפטם את הגוף והנפש ולעבוד את ה' גם מתוך חסרון הדעת. חסרון הדעת בשכרות מלמד את האדם כי ה' מציל את עם ישראל לכל אורך הדורות בנסים אשר הם מעבר להבנתו של ההגיון האנושי, לפיכך אין כל צורך להבחין "בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה, ז:) אלא צריך לבטוח ב"ה' גואל ישראל קדושו" (ישעיה, מ"ט, ז'), ולשמוח על כך "שלא עשני גוי" ככל שונאי ישראל לדורותיהם אשר נכרתו מן העולם ע"י ההשגחה העליונה בדרך הטבע כביכול, כאשר עם ישראל נותר כעם אחד החי וקיים לנצח מעבר לדרך הטבע.
שנית: ביום הכיפורים ישראל מקדשים את עצמם ומתנתקים מיצה"ר באמצעות עינוי והגבלות צרכי הגוף ע"מ לבקש מה' את קבלת השפע האלהי, לעומת זאת בחג פורים ישראל מקדשים את עצמם באמצעות חיבור יצה"ר לעבודת ה' באמצעות קבלת השפע האלהי ועינוג הגוף "עד דלא ידע", ע"מ להודות לה' על קבלת השפע האלהי. לפיכך חג פורים הוא החג היחיד שבו התירו חז"ל ואף חייבו בו להשתכר למרות שבדרך כלל השכרות היא מידה מגונה ביהדות, כמובא בגמ': "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה, ז:), דהיינו, ע"מ לזכור במוחשיות את הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש באמצעות משתאות יין טמאים. על כן חובת שתית יין בפורים נועדה לצורך השילוב הנכון בין שני הכוחות הפנימיים של האדם ע"י רתימת "ארור המן" שהוא יצה"ר ל"ברוך מרדכי" שהוא יצה"ט לצורך עבודת ה' בשמחה קדושה ולא בשמחה של קלות ראש, וכן פסק הרמ"א (שו"ע, או"ח, תרצה, ב): "וי"א דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין 'ארור המן לברוך מרדכי' (מהרי"ל). וכן מובא בגמ' (מגילה, טז:): "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר', אמר רב יהודה: 'אורה' זו תורה וכן הוא אומר: 'כי נר מצוה ותורה אור', 'שמחה' זה יום טוב וכן הוא אומר: 'ושמחת בחגך', 'ששון' זו מילה וכן הוא אומר: 'שש אנכי על אמרתך', 'ויקר' אלו תפלין וכן הוא אומר: 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".
שלשית: צום יום הכיפורים נועד לטהר את הגוף והנפש ולהכשירו לקבלת חסד התשובה אשר הוא ביטוי לאהבת ה' את ישראל. גם מצות ההודיה לה' בסעודת פורים נועדה לבטא את אהבת ה' לישראל אשר לא רק הציל את ישראל מגזרת ההשמדה של המן, אלא גרם להם לנס "ונהפוך הוא".
רבעית: במוצאי יום הכיפורים קבלו ישראל את התורה בכפיה ולאחר פורים "הדור קבלוה בימי אחשורוש" (רש"י-מאהבת הנס שנעשה להם, שבת, פח.) באהבה וברצון.
חמשית: ביום הכיפורים התעלה רק הכהן הגדול לשיא הקדושה ואילו בחג פורים כל אדם מישראל יכול להגיע לשיא הקדושה.
ששית: בערב יום הכיפורים מצוה להרבות באכילה ושתיה קודם הצום ואילו בערב חג פורים מצוה להתענות "תענית אסתר" לפני קיום מצות השמחה והמשתה של חג פורים.
שבעית: יום הכיפורים מסמל את נצחונם של ישראל על יצה"ר שהוא מלאך רע ואילו יום פורים מסמל את נצחונם של ישראל על המן שהוא אדם רע מזרעו של עמלק.
שמינית: ביום כיפור מתחפשים למלאכים ע"מ לסמל את החלפת הההתנהגות מכאן ואילך ואילו בפורים מתחפשים בליצנות לצורך הגברת השמחה באופן חד פעמי.

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)