ההבדלים בין חוזה רגיל לבין הסכם העסקה 

ההבדל המשמעותי בין שתי מערכות הדינים והחלתם על החוזים השונים הוא שבמסגרת חתימה על הסכם עבודה נקודת המוצא היא שיש צד אחד חלש (העובד) וצד שהוא חזק (המעביד), וזאת בניגוד לחוזים הרגילים שנחתמים במסגרת עשיית עסקים בין 2 צדדים שווים פחות או יותר, 2 צדדים שמטרתם להרוויח מהקשר החוזי בצורה כלשהי.

הסכם עבודה יוצר מערכת יחסים של שליטה וכפיפות - המעסיק רשאי לתת הוראות והעובד חייב לציית. באם העובד אינו מציית להוראות אזי הוא "מפר משמעת". מאפיין נוסף של הסכם עבודה הוא העובדה כי ההסכם הוא מסגרת לשיתוף פעולה בין העובד למעביד, בניגוד לחוזה בין שני צדדים רחוקים שכל אחד רשאי לנצל את הפוטנציאל שגלום בחוזה לטובתו. משמעות הדבר, בין היתר, היא שהעובד מחויב לנאמנות וסודיות כלפי המעביד בנוגע לאי גילוי סודות מסחריים וגם למעביד יש חובות כלפי עובדיו.

בנוסף, הסכם עבודה הוא חוזה יחס בעוד שחוזה מסחרי הוא לעתים קרובות חוזה נקודתי או חוזה לביצוע עסקה. המשמעות היא, שהסכם עבודה מסדיר קשר מתמשך ולא עסקה אחת ומשתרע על תקופת זמן וחייב להתאים את עצמו לנסיבות שונות. הקשר שנוצר במסגרת הסכם עבודה דומה לקשר נישואין שכן מדובר פה בשהות ארוכה של האדם במהלך שעות היום (שכן מבלים הרבה שעות במקום העבודה), הקשר הוא ארוך ומתאים עצמו לנסיבות.

לפי חוק תנאי עבודה (הודעה לעובד) עובד זכאי למסמך העסקה בכתב המפרט את תנאי עבודתו - זאת לעומת חוזה רגיל שבד"כ יכול שיהיה גם בהסכמה שבע"פ (למעט מקרים חריגים כגון מקרקעין).