אז תגידי...איך את עושה את זה??? 

דרוש: עובד "בעל יכולת להתנהל בתנאי לחץ, בסביבת מרובת משימות"

האם להיות "Multitasking" ו"דינאמי" בימים אלה זה "Nice To Have" או מחוייב המציאות?

רבים שואלים אותי איך אני מספיקה לעשות כ"כ הרבה דברים: להיות אמא, לנהל בית, קריירה, ללמוד, ללמד, להתנדב למען הקהילה, לעסוק בפעילות ציבורית, להנחות קבוצות, לעשות ספורט, לצייר, לכתוב מאמרים...שכחתי משהו?
נתחיל מההכרה שלא כל אחד מעוניין/ יכול לעשות הרבה דברים במקביל.
יחד עם זאת, קשה להתחמק מכך שהעולם של היום תזזיתי יותר, מהיר יותר, נגיש יותר - ומצפה מאיתנו להדביק את הקצב. מדינת ישראל בפרט היא מדינה לחוצה ביותר, דינאמית, קצרת רוח ואיננה טולרנטית להתנהלות איטית.
מושגים כגון "מנוחה", "שנת צהריים", "פנאי", "זמן איכות" מתפרשים לרוב כעצלות וכחוסר אכפתיות.

איך הפכנו מהורים לנהגי מוניות?

כהורים, אנחנו חסרי מנוחה מרגע הולדת הילדים; בגיל שנה הילד כבר בחוג אנגלית וריתמיקה, בגיל 3 מנווט בין הילדים בפארק עם המכונית החשמלית, ומגיל 6 אנחנו כבר זקוקים ליומן כדי לזכור את מערכת החוגים היומית, ובעיקר את מסלולי הנסיעה לחוגים, לחבר, למסיבה, לצופים, לשיעור הפרטי...

דרוש: עובד "בעל יכולת להתנהל בתנאי לחץ, בסביבת מרובת משימות"

מקומות עבודה רבים בישראל, לא רק בשוק ההי-טק, אינם סובלניים לעובדים איטיים, ולעתים קרובות מעסיקים יעדיפו לקלוט מועמד זריז על פני מועמד איכותי.
חיפוש מהיר במדורי הדרושים מבהיר לנו שאם איננו "תקתקנים", "דוחפים", "אנרגטיים", "מכווני מטרה", "בעלי יכולת לעבוד בסביבה מרובת משימות", "בעלי קליטה מהירה" ו"יכולת התנהלות בסביבה דינאמית ובתנאי לחץ" - נתקשה מאוד למצוא עבודה, גם אם אנחנו מקצועיים ומוכשרים מאוד.
ממוצע תעסוקתי כיום בארגונים פרטיים נע בין שנתיים לשלוש שנים, כאשר חרב הפיטורין מרחפת מעל לראשי העובדים וחרב ה"מצב הכלכלי העולמי" מרחפת מעל לראשי המעסיקים. כל אלה מובילים אותנו להתנהלות מזורזת, משום ש "צריך להספיק!"...

האם אכן להיות "Multitasking" ו"דינאמי" בימים אלה זה "Nice To Have"
או מחוייב המציאות?

אם כן, אנו חיים בסביבה אשר מחייבת אותנו להיות בעלי מסוגלות להתנהל בסביבה דינאמית, לחוצה ומרובת משימות.
החדשות הטובות הן - שזה נרכש.

בשלב הראשון, עלינו להבין כי נחוץ להתאים את עצמנו לתקופה על מנת לשרוד, חשוב להפנים זאת ולחנך גם את ילדינו בהתאם.
לאחר הפנמת נחיצות הנושא, ואם עדיין לא נסענו ל Relocation להולנד או לשוויץ, עלינו להבין שמדובר - בדיוק כמו בדיאטה - בדרך חיים, ולא בפרוייקט חד פעמי. דרך חיים שתגרום לנו לאושר, ושהמאמץ להגיע לשם ישתלם לנו ולכל סביבתנו.
בדיוק כמו בדיאטה, כל הסביבה שלנו שותפה למאמץ, אבל ההנעה וההנאה נשארת שלנו.
כמו בדיאטה, השלב הקשה הוא ההתחלה. לאחר התנעת התהליך הכל ייראה פשוט והגיוני ואפילו נשכח איך נהגנו אחרת.
השלב הבא הוא: אימון.

על קצה המזלג: איך למקסם את המשאבים של עצמנו

כל אחד מאיתנו יכול להפיק יותר מעצמו. אפשר ללמוד ניהול זמן ולהשתתף בקורסים רבים להתייעלות ולניהול פרוייקטים, אולם אף אחד מהקורסים לא יהיה אפקטיבי אלמלא נבין ונפנים באמת שהשקעת זמן בתהליך זה תביא לפינוי זמן לדברים שאנחנו באמת אוהבים.
בקורס ניהול זמן מתבקשים המשתתפים להכניס לכלי זכוכית אבנים גדולות, אבנים קטנות, חול, ומים. אין אפשרות אחרת למלא את הכלי בדיוק מבלי לשפוך את המיים מאשר קודם כל להכניס את האבנים הגדולות, לאחר מכן את הקטנות, החול ואח"כ המים.
מומלץ לנסות בבית.
ציינו לעצמכם מהן "האבנים הגדולות" שלכם, מה אתם צריכים ורוצים ועל מה לא תוותרו (ילדים/ זוגיות/ קריירה/ תחביב/ בריאות/ ספורט/ לימודים וכו'). ציינו מהן "האבנים הקטנות", מה אתם שמים בסדר עדיפות משני? מהו ה"חול? אל תשכחו שהאבנים מוגבלות, אבל ניתן להכניס מספר אבנים במקביל. לאחר ש"הנחנו" את כל ה"אבנים" במקום - כל השאר (ה"מיים") כבר יסתדר מעצמו, אל תאגה. מומלץ כך לנהל גם יום, פרוייקט ושעת עבודה.

'טיפים' מהיומיום

לעשות ספורט

אינני ספורטאית דגולה, מעולם לא הייתי. אני לא אוהבת את זה וזה קשה לי. אבל כאשר אני עושה ספורט - נוספות לי מספר שעות ליממה.
הכריחו את עצמכם לעשות ספורט ולאחר מכן מובטח לכם שתברכו על כל רגע. ככל שתשתפר הרגשתכם ותיראו טוב יותר, הפידבקים מהסביבה ידרבנו אתכם להמשיך בפעילות הספורטיבית שתדחוף אתכם להישגים גם בתחומים אחרים.
במקביל לרוב פעילויות הספורט אפשר לעשות דברים רבים: להאזין למוסיקה אהובה, לשיעור מוקלט, לסגור דברים טלפונית, לתכנן מה עלינו לעשות בשאר השבוע, לבלות ולשוחח עם חברים, לטייל עם הילדים או הכלב.

לתכנן ולרשום

לרשום ביומן אחד את כל המטלות (בית, עבודה, ילדים, טיולים, תחביבים, חוגים, תזכורות..), ועדיף ביומן נייד קטן, ולא במחשב או סלוולארי, משום שאם יש תקלה החיים נחרבים..

הוציאו את הטלויזיה מהסלון

ובתור התחלה: הוציאו את הכבלים מהבית. גם כך אנחנו כ"כ עמוסים ולא זמינים. עשיתי ניסוי. התחברתי לכבלים למספר חודשים לאחר שנים ללא טלויזיה. המשפחה התערערה לחלוטין. קראנו פחות, שוחחנו פחות, הטלויזיה הכניסה קונפליקטים רבים שלא היו קודם: קושי להתארגן לביה"ס, חוסר רצון לאכול יחד, חוסר רצון ללכת לחוגים ולחברים. ביטול הכבלים החזיר את המצב לקדמותו ופינה לכולם זמן רב ואנרגיות באופן משמעותי.

לעשות מה שאנחנו אוהבים, או לציין כמטרה לעשות מה שאנחנו אוהבים

זה נשמע כמו סיסמה, שהרי לכאורה המציאות לא תמיד מאפשרת לנו לעשות מה שאנחנו אוהבים. אני טוענת שזה תירוץ. הכי קל להישאב לנוחות ולפאסיביות. צאו מזה! ציינו לפניכים דברים שאתם אוהבים: אמנות, כתיבה, ייעוץ, מוסיקה, בישול, שחיה, רכיבה על אופניים, משחק, פגישה עם חברים וכיוצב'. רוב התחביבים אינם מצריכים השקעת משאבים כספיים, אלא זמן.
לא ייתכן שלא תמצאו זמן, התחילו מחצי שעה בשבוע, הפכו עולמות אם צריך על מנת שזה יקרה. בקשו עזרה מהסביבה, משכנה, ממי שצריך. כנ"ל לגבי עיסוקכם- מיצאו את הדברים החיוביים במקום העבודה, חישבו על מה שאתם אוהבים ביום-יום: האנשים/ האוירה/ הגמישות בשעות/ המנהל/ התנאים/ התפקיד. אילו מטרות ממלא מקום העבודה? האם רק כלי להשגת מימון לצרכי היום-יום? צרכים חברתיים? הגשמה עצמית? קריירה? אולי בריחה מהקשיים בבית?
בכל פרמטר ניתן למצוא את הטוב: ברור שלא לכל האנשים בעבודה אתם מתחברים, אולם ניתן למנף את הקשרים החיוביים שעושים לכם טוב ושעוזרים לכם להשיג את המטרות המקצועיות והאישיות שלכם, ברור שלא את כל היבטי התפקיד אתם אוהבים, אולם ניתן למנף את החלקים בהם אתם טובים ושאותם אתם אוהבים לעשות, להעמיק בהם יותר, ליהנות מהם יותר, להסתכל על כל חבילת ה"עבודה" מנקודת מבט כללית, ותהליכית - ככלי שמאפשר לכם להשיג את מטרותיכם. ככל שמקום העבודה עונה על יותר צרכים שלכם- כך אתם מאושרים יותר, נמרצים יותר ואפקטיביים יותר במקום העבודה - וכתוצאה מכך גם בבית.

אם אין לדעתכם אפשרות, או כרגע אין את האנרגיות הדרושות לכך, ציינו זאת כמטרה שתדרבן אתכם לפנות זמן עבורה בעתיד, ולעבוד ביתר יעילות. אל תוותרו לעצמכם על עצמכם!

להתנדב למען הקהילה

והפעם מזוית אינטרסנטית לחלוטין. התנדבות מאפשרת לכם לעשות דברים שאתם אוהבים, ולא מטעם ארגון
או מתוך חובה. מנהל חשבונות שחולם לעסוק בייעוץ יכול לעשות זאת, אפילו אם מדובר בפעם בחודש, מנכ"ל שאוהב לצייר יכול להתנדב לצבוע קירות של קרוואנים בשכונה שמשמשים כגני ילדים, איש רכש יכול לבטא את השחקן שבו בהתנדבות באינספור ארגונים. אתה "מת" ללמוד ולשנות קריירה אבל אין לך כסף? התנדב לפרוייקט פר"ח מספר שעות בודדות בשבוע והחזר את העלויות. כיום קיימת אפשרות לקבל אף מלגה כפולה במסגרות מסויימות.
פעילויות התנדבותיות רבות ניתן לעשות עם בן הזוג וגם עם הילדים! זהו אקט חינוכי מעין כמוהו, וזמן איכות אמיתי עם המשפחה.
התרומה של פעילויות אלה עצומה, ואף פעם אין לדעת אילו דלתות עשויות להיפתח מכיוונים אלה.

להכריח את עצמנו לצאת מהבית

לבוש מסודר ונאה, שאתם חשים בו נוח, ותסרוקת סבירה - גם למכולת השכונתית- יגרמו לכם להרגשה נעימה, לאנרגיות חיוביות ולפחות כעסים. אף פעם אינכם יודעים את מי תפגשו ואילו הזדמנויות תיקרנה בדרך.

לראות את הטוב שבדברים ולהעצים את ההצלחות

ככל שתעשו יותר תיכשלו יותר אבל גם תצליחו יותר. העצימו את ההצלחות ו"העבירו" את הכישלונות. כי מי שלא מנסה לא נכשל ורק מי שמעז- מצליח.

לאכול את העוגה...וליהנות בזמן שהיא נגמרת

חשוב לזכור שיש תקופות שבהן עושים יותר, ויש תקופות שבהן עושים פחות, אבל כשאנו מסתכלים אחורה, בסה"כ על מה שעשינו ואיך חילקנו את ה"עוגה", כולנו היינו רוצים לראות שם יותר מגידול ילדים, עבודה ונקיונות, אלא גם "קישוטים ודובדבנים": תחביבים, נתינה, לימודים והנאה.
אחרי הכל, כולנו מדי יום אוכלים את העוגה, והיא לא תישאר שלמה לנצח...