הדעה הרווחת היא שפלמנקו הוא סגנון מחולי, אך לא כך הדבר, הפלמנקו הוא קודם כל מוסיקה אתנית שמקורה באנדלוסיה. המונח מתייחס קודם כל לשירה ורק אח"כ למחול ולנגינת הגיטרה, כל אחד מהם הוא תחום אמנותי ומקצועי. לעוסקים בפלמנקו שמות מיוחדים בשפה הספרדית: שירת הפלמנקו נקראת Cante (ראה נספח 1- מונח 14) בניגוד לשירה הספרדית הנקראת Canto. זמר הפלמנקו נקרא Cantaor (ראה נספח 1- מונח 13) ואילו הזמר הרגיל נקרא Cantador. רקדן או רקדנית הפלמנקו נקראים Bailaor או Bailaora (ראה נספח 1- מונח 7) בניגוד לרקדנית הספרדית הנקראת Bailarina. גיטריסט הפלמנקו נקרא Tocaor (ראה נספח 1- מונח 61) שלא כמו נגן הגיטרה הרגיל הנקרא Tocador או Guitarrista. גם הקסטנייטות לא נקראות באותה מילה כמו בספרדית, בפלמנקו הן נקראות Palillos ובשפה הספרדית הן נקראות Castanuelas (ראה נספח 1- מונחים 42, 19).
הפלמנקו הוא יותר ממוסיקה וריקוד בלבד, הוא אורח חיים ופילוסופיית חיים. ניתן ללמוד אותו רק על ידי האנשים שחיים, רוקדים ומנגנים פלמנקו.
מקור והיסטוריה
מקור הפלמנקו הוא באנדלוסיה אשר בדרום ספרד, אך ההשפעות העיקריות על הפלמנקו הן לא ספרדיות בלבד, אלא הוא הושפע רבות מהמוסיקה והמחול של ערב רב של עמים: מורים, הודים, פרסים, ערבים, יוונים, פיניקים, ביזנטיים ויהודיים. הוא השפיע ומושפע מהמוסיקה הספרדית. (ראה פרק ההיסטוריה של הפלמנקו).
שלושת מרכיבי הפלמנקו
בפלמנקו הגוף והנפש חייבים להיות בסנכרון מלא, הגוף שולט על הביצוע והנפש על התוכן המושר הנרקד או המנוגן. זרים יופתעו לגלות שהשירה היא מרכז הפלמנקו, בהופעות לתיירים הזמרים משמשים יותר כרקע ונתפסים כלווי מוסיקאלי לרקדנים. בפלמנקו המקורי לזמר התפקיד החשוב ביותר הוא מנחה את הריקוד לעיתים אף ללא נגינה, אלא רק על ידי שימוש במקל איתו הוא נותן את הקצב. הגיטרה נוספה לליווי השירה רק בתחילת המאה ה- 19. לאמני הפלמנקו ניתנים כינויים, לרוב הם נקראים לפי מיקומם הגיאוגרפי- מטריאנה שבסביליה או מקאדיס (שמות ערים באנדלוסיה- ראה נספח 3).
מילות השירים מספרות על אהבה, מוות, מוסר, דת, סטאטוס חברתי, הומור, אנשים, כבוד, על כוכבים וכוחות לא אנושיים. לרוב המילים פונות לנושאים האישיים. הזמר מנסה להעביר את חוויותיו האישיות לעדים אוהדים. הזמר ממציא מילים משלו או לוקח שיר של מישהו אחר ומתאים אותו לתפיסה שלו. כל זמר שר שונה ואין שני זמרים ששרים אותו דבר. שירת הפלמנקו תמיד תהייה מחוברת למבצעים אותה בקשר הדוק. הזמר שר בסגנון חזק וייחודי.
הגיטריסטים מנגנים בצורה מיוחדת שאופיינית לפלמנקו ה- Rasgueado (ראה נספח 1- מונח 54), רק בשנים האחרונות התחילו הגיטריסטים להשתמש בגיטרה כמו בגיטרה הקלאסית.
במחול הפלמנקו ניתן ביטוי משמעותי ביותר לידיים ולחלק הגוף העליון. המבצע מציג את פלג הגוף העליון בחושניות המתבטא בעבודת כפות ידיים, ואילו הרגלים פועלות בעיקר ב- zapateado (ראה נספח 1- מונח 66) תיפופים מהירה על הרצפה. לפלמנקו קשר למחולות קדומים כמו הפאבן והצ'יקון, (מחולות ספרדיים עתיקים), ניתן לראות זאת בקשר בין הראש והזרועות בתנוחות השונות בפלמנקו.
הפלמנקו הוא יותר ממוסיקה וריקוד בלבד, הוא אורח חיים ופילוסופיית חיים. ניתן ללמוד אותו רק על ידי האנשים שחיים, רוקדים ומנגנים פלמנקו.
מקור והיסטוריה
מקור הפלמנקו הוא באנדלוסיה אשר בדרום ספרד, אך ההשפעות העיקריות על הפלמנקו הן לא ספרדיות בלבד, אלא הוא הושפע רבות מהמוסיקה והמחול של ערב רב של עמים: מורים, הודים, פרסים, ערבים, יוונים, פיניקים, ביזנטיים ויהודיים. הוא השפיע ומושפע מהמוסיקה הספרדית. (ראה פרק ההיסטוריה של הפלמנקו).
שלושת מרכיבי הפלמנקו
בפלמנקו הגוף והנפש חייבים להיות בסנכרון מלא, הגוף שולט על הביצוע והנפש על התוכן המושר הנרקד או המנוגן. זרים יופתעו לגלות שהשירה היא מרכז הפלמנקו, בהופעות לתיירים הזמרים משמשים יותר כרקע ונתפסים כלווי מוסיקאלי לרקדנים. בפלמנקו המקורי לזמר התפקיד החשוב ביותר הוא מנחה את הריקוד לעיתים אף ללא נגינה, אלא רק על ידי שימוש במקל איתו הוא נותן את הקצב. הגיטרה נוספה לליווי השירה רק בתחילת המאה ה- 19. לאמני הפלמנקו ניתנים כינויים, לרוב הם נקראים לפי מיקומם הגיאוגרפי- מטריאנה שבסביליה או מקאדיס (שמות ערים באנדלוסיה- ראה נספח 3).
מילות השירים מספרות על אהבה, מוות, מוסר, דת, סטאטוס חברתי, הומור, אנשים, כבוד, על כוכבים וכוחות לא אנושיים. לרוב המילים פונות לנושאים האישיים. הזמר מנסה להעביר את חוויותיו האישיות לעדים אוהדים. הזמר ממציא מילים משלו או לוקח שיר של מישהו אחר ומתאים אותו לתפיסה שלו. כל זמר שר שונה ואין שני זמרים ששרים אותו דבר. שירת הפלמנקו תמיד תהייה מחוברת למבצעים אותה בקשר הדוק. הזמר שר בסגנון חזק וייחודי.
הגיטריסטים מנגנים בצורה מיוחדת שאופיינית לפלמנקו ה- Rasgueado (ראה נספח 1- מונח 54), רק בשנים האחרונות התחילו הגיטריסטים להשתמש בגיטרה כמו בגיטרה הקלאסית.
במחול הפלמנקו ניתן ביטוי משמעותי ביותר לידיים ולחלק הגוף העליון. המבצע מציג את פלג הגוף העליון בחושניות המתבטא בעבודת כפות ידיים, ואילו הרגלים פועלות בעיקר ב- zapateado (ראה נספח 1- מונח 66) תיפופים מהירה על הרצפה. לפלמנקו קשר למחולות קדומים כמו הפאבן והצ'יקון, (מחולות ספרדיים עתיקים), ניתן לראות זאת בקשר בין הראש והזרועות בתנוחות השונות בפלמנקו.
אופיר בריל
www.flamenco-israel.co.il
www.flamenco-israel.co.il
