בג"ץ 6976/05, המכללה לחינוך גופני ע"ש זינמן במכון וינגייט בע"מ נ' משרד החינוך, התרבות,המדע והספורט ואח'
כבוד השופט א' גרוניס, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופטת א' חיות
11.08.2009
העובדות:
1. העותרת, חברה לתועלת הציבור שהינה מוסד מוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, עוסקת במחקר המוטוריקה של האדם, בתנועה ובספורט. העותרת מכשירה מורים בתחומי החינוך הגופני, הפנאי, הנופש והמחול, מדריכים בענפים שונים של ספורט הישגי, מאמני כדורגל ואנשי מקצוע בתחום התנועה המשקמת, והיא מעניקה לבוגריה תארים בתחומי החינוך הגופני. המשיב 7 (להלן: המכון או מכון וינגייט) מאוגד כעמותה רשומה, והוא עוסק במחקר, פיתוח והכשרה בתחומי הספורט השונים ובין היתר מפעיל המכון בית ספר למאמנים ולמדריכים. העותרת פעלה בעבר כמחלקה במסגרת המכון עד שפרשה לדרך עצמאית וכיום היא פועלת, בין היתר, בשטח המכון ועושה שימוש במתקניו.
החלטה:
1. סעיף 2(א) לחוק הספורט קובע כי שר החינוך והתרבות רשאי לקבוע בצו כי בענף ספורט מסוים, כולו או חלקו, לא יוכל אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, אלא אם כן יש בידו תעודת הסמכה לאותו ענף. תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה), תשנ"ז-1997 (להלן: תקנות ההסמכה), מפרטות באילו ענפי ספורט נדרשת תעודת הסמכה על מנת שאדם יוכל לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט בהם. מוסד המבקש לקבל הכרה לצורך מתן תעודת הסמכה למאמנים ולמדריכים נדרש לעמוד בתבחינים שנקבעו על-ידי ועדת ההדרכה העליונה לפי חוק הספורט.
2. אכן, נראה שקיים ניגוד עניינים מוסדי, או למצער אפשרות ממשית לניגוד עניינים כזה מקום שבו חבריה של רשות מינהלית כלשהי נמנים עם הנהלתו של מוסד ובה בעת הם מופקדים מתוקף תפקידם ברשות המינהלית על מתן הכרה לאותו מוסד ולמוסדות המתחרים בו ועל התמיכה הכספית בהם. נוכח השינוי הצפוי באופן התאגדותו של המכון לא נמצא מקום להידרש בשלב זה לגופן של טענות ניגוד העניינים שהעלתה העותרת, העומדות להיפתר בדרך זו בקרוב.
3. גישת המשיבים באשר להכרה בקורסים אינה מגלה עילה להתערבות, מה גם שהמשיבים מדגישים כי מדיניותם מיושמת כיום באורח שוויוני כלפי כל מוסד המבקש הכרה למתן תעודות הסמכה למדריכים ולמאמנים, לרבות מכון וינגייט.
4. לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, למדינה נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להענקת כספי תמיכות למוסדות ציבור על פי סדרי העדיפות הלאומיים שהיא קבעה לעצמה אך היא מחויבת גם בעניין זה כמו בכל פעולותיה לקיים את הנורמות של המשפט המינהלי, לשמור על עקרונות של שוויון וסבירות.
5. נוכח השוני הענייני שבין העותרת למכון, נוכח העובדה שהעותרת זכתה לתמיכות לא מבוטלות בשנים הרלוונטיות ונוכח העובדה שמבחן תמיכה 112 בוטל ואינו תקף עוד, אין מקום להעניק לעותרת סעד המתייחס לשנות העבר.
כבוד השופט א' גרוניס, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופטת א' חיות
11.08.2009
העובדות:
1. העותרת, חברה לתועלת הציבור שהינה מוסד מוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, עוסקת במחקר המוטוריקה של האדם, בתנועה ובספורט. העותרת מכשירה מורים בתחומי החינוך הגופני, הפנאי, הנופש והמחול, מדריכים בענפים שונים של ספורט הישגי, מאמני כדורגל ואנשי מקצוע בתחום התנועה המשקמת, והיא מעניקה לבוגריה תארים בתחומי החינוך הגופני. המשיב 7 (להלן: המכון או מכון וינגייט) מאוגד כעמותה רשומה, והוא עוסק במחקר, פיתוח והכשרה בתחומי הספורט השונים ובין היתר מפעיל המכון בית ספר למאמנים ולמדריכים. העותרת פעלה בעבר כמחלקה במסגרת המכון עד שפרשה לדרך עצמאית וכיום היא פועלת, בין היתר, בשטח המכון ועושה שימוש במתקניו.
החלטה:
1. סעיף 2(א) לחוק הספורט קובע כי שר החינוך והתרבות רשאי לקבוע בצו כי בענף ספורט מסוים, כולו או חלקו, לא יוכל אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, אלא אם כן יש בידו תעודת הסמכה לאותו ענף. תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה), תשנ"ז-1997 (להלן: תקנות ההסמכה), מפרטות באילו ענפי ספורט נדרשת תעודת הסמכה על מנת שאדם יוכל לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט בהם. מוסד המבקש לקבל הכרה לצורך מתן תעודת הסמכה למאמנים ולמדריכים נדרש לעמוד בתבחינים שנקבעו על-ידי ועדת ההדרכה העליונה לפי חוק הספורט.
2. אכן, נראה שקיים ניגוד עניינים מוסדי, או למצער אפשרות ממשית לניגוד עניינים כזה מקום שבו חבריה של רשות מינהלית כלשהי נמנים עם הנהלתו של מוסד ובה בעת הם מופקדים מתוקף תפקידם ברשות המינהלית על מתן הכרה לאותו מוסד ולמוסדות המתחרים בו ועל התמיכה הכספית בהם. נוכח השינוי הצפוי באופן התאגדותו של המכון לא נמצא מקום להידרש בשלב זה לגופן של טענות ניגוד העניינים שהעלתה העותרת, העומדות להיפתר בדרך זו בקרוב.
3. גישת המשיבים באשר להכרה בקורסים אינה מגלה עילה להתערבות, מה גם שהמשיבים מדגישים כי מדיניותם מיושמת כיום באורח שוויוני כלפי כל מוסד המבקש הכרה למתן תעודות הסמכה למדריכים ולמאמנים, לרבות מכון וינגייט.
4. לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, למדינה נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להענקת כספי תמיכות למוסדות ציבור על פי סדרי העדיפות הלאומיים שהיא קבעה לעצמה אך היא מחויבת גם בעניין זה כמו בכל פעולותיה לקיים את הנורמות של המשפט המינהלי, לשמור על עקרונות של שוויון וסבירות.
5. נוכח השוני הענייני שבין העותרת למכון, נוכח העובדה שהעותרת זכתה לתמיכות לא מבוטלות בשנים הרלוונטיות ונוכח העובדה שמבחן תמיכה 112 בוטל ואינו תקף עוד, אין מקום להעניק לעותרת סעד המתייחס לשנות העבר.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
