פעם בהרצאה אחת מישהו הרים יד עקשנית ובלתי מתפשרת ושאל: האם החיים יכולים לטפל בנו?
ועניתי לו שעקרונית זה אפשרי וזה קורה, אך רק לעתים רחוקות, כי המציאות "עיוורת" לבעיותינו ולכן בדרך כלל אינה נוגעת ומטפלת במקומות הנדרשים.
והמשיך והקשה ואף ביקש שאסביר ואדגים לו עניין זה ...
בלי שכלל נתתי דין וחשבון לעצמי, להפתעתי הרבה פציתי את פי ושמעתי את עצמי עונה לו במשל קטן שבאותו רגע ממש צץ ועלה במוחי ההומה:
היה היה אדם ששבר את אצבעות ידו. לאחר הסרת הגבס הוא נוכח לדעת שאצבעותיו אינן מסוגלות לנוע כמקודם. פנה האיש לרופאו, והלה אמר לו שהוא חייב לצעוד שלושים ק"מ בכל יום. צעד האיש והתענה מאוד, אך אצבעותיו נותרו מוגבלות כפי שהיו. הצעדות הממושכות אולי שיפרו את כושרו הגופני, ומן הסתם חיזקו את רגליו, ואולי היו להן יתרונות נוספים, אך הן לא הועילו כהוא זה לאצבעותיו הנוקשות. ברור, שהאיש היה זקוק לפיזיותרפיה מתאימה המיוחדת למצב אצבעותיו.
כלומר, החיים פועלים עלינו באופן רנדומאלי ולאו דווקא בנקודות התורפה שעומדות בבסיס הפסיכופתולוגיה שלנו. לכן, לשם ביצוע טיפול מתוכנן ומובנה נדרש אבחון מדויק ובעקבותיו טיפול נפשי אישי, שתפור כחליפה בהזמנה על המטופל.
עוד אודותיי: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ZVIELROFE
מאמר פרי עטי פורסם בכתב העת הרפואי היוקרתי של אוניברסיטת אוקספורד
http://schizophreniabulletin.oxfordjournals.org/cgi/content/full/sbp013?ijkey=v3zHGsBI5Ztc9qb&keytype=ref
