האם אתם רציניים לחתונה? 

במסגרת התנדבותי ב"תגלית" לפנויים ופנויות אני מעביר לעתים סדנאות, ומדבר עם הפו"פים על דברים מענייני הדייטים וכו'. הפעם הזאת דנתי איתם בסוגיה "האם אתם רצינים להתחתן?", וכרגיל אשתף אתכם ברשמים. 

כשאתם נכנסים לאתרים של פנויים ופנויות ניתן למצוא הודעות של פו"פים לשעבר שנכנסים, כנשואים, לתת עצות לחבריהם שטרם עברו את הגדר. והינה, יש עצה שאומרים אותה דווקא אלה שהיו פנויים משך 5 - 10 - 15 שנה: "היום אני יכול להודות: לא הייתי רציני להתחתן. כשהחלטתי להיות רציני, התחתנתי תוך 6 - 12 חודשים".

כמובן שאף אחד לא אוהב לשמוע שהוא "לא רציני", השאלה האם אנו מוכנים להפנים את הביקורת העצמית? הפעם ניסיתי לגעת בעצב הרגיש הזה. הקבוצה שלי מנתה למעלה מ-40 איש, בגילאים עד 30, אולם "הסתננו" אליה גם יותר מבוגרים. 

שאלה מס' 1: כמה זמן לוקח לקנות דירה? כמה דירות אנשים רואים עד שקונים? כמה זמן לוקח לרכוש רכב? ראיתם פעם אדם שצריך לראות 100 רכבים עד שימצא את הרכב שהוא מחפש? מה נאמר על אדם כזה? שהוא לא רציני לקנות. מיד הם קופצים? אבל להתחתן זה לא כמו לקנות דירה. אם לא אוהבים דירה אפשר למכור. אבל להתחתן? זה לא פשוט אם צריך להתגרש. ואני שואל אותם -וכי לקנות דירה ולמכור אין בכך סיכונים? אתם יודעים כמה עולה "סיבוב" של רכישת דירה בשווי 1.5 מיליון ש"ח + משכנתה, + מתווך + עו"ד - ולאחר מכן למכור אותה + מתווך + עו"ד? ואולי גם מס שבח? אדם ממוצע עלול להפסיד כמה שנות עבודה בסיבוב כזה. למרות זאת הוא לא פוחד, אלא עושה את העסקה. מדוע כשמגיעים לנישואין, הכל נתקע? יש לי זמן?

שאלה מס' 2: קצת יותר אגרסיבית: ביקשתי מכל מי שהוא מעוניין להתחתן ומרגיש רציני בקשר לכך - שירים את היד. מתוך 40 משתתפים, רק שניים הרימו את היד. חזרתי על כך פעם שניה ושלישית. הסברתי להם שהרי כולם באו לכאן למטרת חתונה, ולכן לא צריכים להתבייש. למרות זאת, אף אחר לא הרים את היד. שאלתי אותם - מה זה אומר לכם, שאתם אפילו לא מוכנים להרים את היד?

שאלה מס' 3: אתם יוצאים עכשיו לדייט. נכון שזה הדייט ה-50, אולי ה-100. אולם זה הדייט שיתכן ובו תכירו את בן זוגכם לחיים. כיצד אתם מתכוננים לדייט הזה. שאלתי אנשים רבים. התשובה הטובה ביותר שיכלו לתת לי היתה - "עומד מול המראה" או "שם דאודורנט" - זה במקרה הטוב, מכיוון שבנות התלוננו שבנים מגיעים מרושלים ולא מכבדים אפילו את הדייט. הבה נראה: אם אתם רוצים להתקבל לעבודה במקום מסוים, אתם תכינו את עצמכם, תתלבשו יפה, תשננו את הטקסטים הראויים, תשתדלו בפגישה. מי שמגיע מרושל, ללא הכנה, בתחושת "מה שיהיה יהיה" הוא פשוט סומך על המזל. כמה מעבידים אתם מכירים שמחפשים עובדים כאלה? דווקא אחד הבחורים, אשר הצביע קודם לכן, אמר את המלים הבאות: לפני דייט "אני מזכיר לעצמי, אני רוצה להתחתן, ממלא את עצמי באמונה שיהיה בסדר". אהבתי את זה. האם אנחנו חושבים לרגע אחד לפני הדייט, למה בכלל אנו יוצאים, או שזה מכוח האינרציה? ואח"כ מתפלאים שהשני / השניה דוחים אותנו?

שאלה מס' 4: האם פרט לחתונה יש לכם תוכניות אחרות? מהו סדר העדיפויות שלכם? קריירה? לימודים ואחרי זה חתונה? ואם אתם רציניים בחתונה - מה עשיתם לשם כך? האם יש לכם סדר יום? תוכנית? מתי הדייט הבא?

שאלה מס' 5: מה החברים שלכם אומרים עליכם? אתם רציניים או לא? לנו קשה לשפוט את עצמנו. אולם החברים האמיתיים רואים הכל ולא משקרים. נסו אותם! שאלו אותם! מה החברים אומרים על הדרישות שלכם (הספציפיקציות מהבחורה שאתם מחפשים)?

כצפוי, התגובות היו מעורבות. חלק קטן מהנוכחים הרגיש לא בנוח, אחד מהם אפילו התרגז. חלק אחר לא השיב, אולם ניכר היה שהוא מנסה לעכל את הדברים - לא קל להתמודד. האחרים ניסו להסביר מדוע באמת הם חוששים להתחתן. אבל על כך נשוחח במאמר אחר. 

לסיכום - עשו טובה גדולה לעצמכם. בררו בינכם לבין עצמכם, האם אתם באמת מעוניינים להתחתן. האם אתם מרגישים מחוייבים לכך - לא חייבים, לא שמישהו כופה עליכם, לא מכיוון שההורים רוצים, וזה מלחיץ כי כולם מתחתנים, ולחברה ההיא יש כבר ילדים, אלא מכיוון שאתם באמת סבורים שאתם בשלים אתם באמת רוצים. הכל מתחיל ממודעות. תתפלאו מה שתגלו על עצמכם.