מה באמת מונע מימך לממש מקצועית את מי שאתה ? 

בכל פגישת שעוסקת במציאת תעסוקה הולמת אני שומעת מגוון של תשובות לשאלה - מה באמת מונע מימך לממש מקצועית את מי שאת/ה? התשובות מגוונות והן: אין לי תואר, אני מבוגר מדי, אין לי מספיק ניסיון, אין לי מושג, פשוט לא מקבלים אותי, אין לי קשרים, השוק קשה, לא מכירים ביכולות שלי, אני אובר קווליפייד, אין לי אומץ לעשות את מה שאני באמת רוצה, אני לא יכול להרשות לעצמי, אני אימא לילדים, יש לי התחייבויות אחרות, אני לא יכול לחשוב רק על עצמי, אני לא יכול לעזוב הכל וללכת, יש לי תנאים טובים, זה מקום בטוח, וכד'.
בהמשך התהליך מסתבר תמיד שזהו רק קצה הקרחון . הכל נכון, אבל אם נזיז את הסיבה שהאדם ציין, עדיין תהיה סיבה אחרת שתמנע ממנו למצוא את מבוקשו, או במילים אחרות לא זה הגורם האמיתי. כשאני מנסה לברר מה האדם מרגיש במצבו אני מקבלת תשובות כמו: אני קם בכח לעבודה כל יום, אני ממש מרגיש שאני מוכרח וצריך ללכת, אני שונא את מה שאני עושה, אני מרגיש חנוק, אני מרגיש במלכוד, אני כל הזמן אומר לעצמי שזה בינתיים ומאז כבר עברו 30 שנה, אני כל פעם מחליף עבודה, אבל תוך זמן קצר אני מרגיש את אותן תחושות, אני בעצמי לא יודע מה אני רוצה, אני לא שלם עם עצמי, אני מקווה שיפטרו אותי, יש לי מועקה קבועה בחזה, אני מחכה רק להגיע הביתה בסוף היום , אני מנסה לא לחשוב על זה, אני מדוכא אבל משתדל לא לחשוב על זה יותר מדי.
כשאני שואלת מה האדם מצפה לקבל מהתהליך, אני שומעת : סיפוק, שלמות, עניין, סקרנות, חיוניות, התקדמות, התפתחות, הצלחה, שמחה וכד'.
ובכן, איפה הפער - איך זה שאדם רוצה להשיג עניין, סקרנות, התפתחות וכד' אבל מרגיש תקוע, חסר חיים, ומסתובב עם מועקה נוראית, ובדרך כלל מדובר באנשים מוכשרים, משכילים, אנשים עם רקורד מקצועי מכובד.
בתהליך הובלת השינוי, מסתבר שמה שעומד מאחורי מצבי התקיעות אלו פחדים לא פתורים ורגשות שלילים נוגדי ערכים שהאדם מאמין בהם, או ערכים מנוגדים. ובדרך כלל עוצמתם היא בכך שהם מכוונים מאחורי הקלעים את האדם בעוצמות ללא ידיעתו. הוא רק מנסה להתגונן מהתחושות הלא נעימות, אלא שעם השנים הנמלה הפכה לפיל.המקורות נשכחו , אך הלקח נלמד והפך לדפוס פעולה שלופת את האדם בחוזקה ואינו מניח לו לנהוג אחרת. ורק לחישות של רגשות צועקים מבין הסדקים מפעם לפעם. לדוגמא : אדם שמשחר ילדותו הוריו שמו אותו בתפקיד הילד שאחראי לבני המשפחה האחרים, למרות שהיה רק ילד, גדל להיות אדם שלוקח אחריות יתר על אחרים אך מנותק לחלוטין מצרכיו, רגשותיו ורצונותיו. כיום כמבוגר הוא עדיין ממשיך לרצות אחרים, להיות אחראי, לספק למשפחתו את צרכיה, אך לא יודע מה הוא צריך, מה הוא רוצה, ומסתובב עם תחושת החמצה אדירה , תחושת תסכול ומועקה. לכאורה הכל בסדר, המשפחה מרוצה, אך הוא היחיד, שמסתובב כמו אריה בכלוב ומשהו בועט בתוכו לצאת ולהתבטא. האדם הזה הלך כעוס בכל יום מחדש לעבודה מתוך תחושת עוינות למקום עבודתו, כשבעצם , העדר החופש היה בתוכו.
דפוס אחר התגבש אצל אישה, ששדרו לה שמוטב שלא תעשה כלום, ושאימה תפתור במקומה את כל הבעיות, בכל פעם שהיה עליה להתמודד עם אתגר או משימה, מיד אמה עשתה זאת במקומה. "חיבוק הדב " הזה, יצר מצב של אישה שלא סמכה על יכולותיה מצד אחד ושאפה לשלמות מצד שני, מה שגרם למצבי "שיתוק" . שום דבר שעשתה לא הסב לה נחת, אם הצליחה היה זה יד המקרה, אך אם נכשלה, נטתה לקחת את מלוא האשמה על עצמה. בכל פעם שהיה עליה למצוא עבודה, היא התקשתה מאד לעשות זאת, היות ולא מצאה שום יתרונות בעצמה, למרות היותה מוכשרת ביותר בתחומה.

קיימות דוגמאות רבות לדפוסי פעולה שהתקבעו. השאלה האם ניתן לעשות עם זה משהו. יופי, אז האדם יודע מה באמת תוקע אותו, במה זה עוזר לו - האם ניתן לעשות משהו לגבי העבר - האם עכשיו עליו לעבור טיפול פסיכולוגי ארוך ויקר, או שיש דרך ממוקדת לטפל במקור הבעיה, יחסית בזמן קצר ולעצב מציאות רצויה אחרת - האם ניתן ליצור שינוי, שאינו מצריך תחזוקה מתמדת, ואינו יוצר תלות בגורם מטפל כלשהו - הבשורה המהפכנית היא שכן. באמצעות אימון בשיטת N.L.P - שיטה המבוססת על מודלים של הצלחות באמצעות תקשורת עם התת -מודע, מיושמות טכניקות מדויקות, המשחררות בעיות מקיבעונן. התהליך אינו ארוך במיוחד, ומביא לתוצאות מדהימות של שינוי דפוסים, רגשות והתנהגות. כמאמנת, בחרתי בשיטה זאת, לאחר שראיתי את כוחה ועוצמתה בכך שאינה מסתפקת בשינוי חשיבתי ושכלי על פני השטח, אלא נוגעת במניעים העמוקים ובדחפים הגורמים לפעולה. היא אינה מסתפקת בטיפול בסימפטומים, אלא במקור. ראיתי וחוויתי אנשים שחייהם השתנו ללא היכר, לאחר שישחררו פחד עמוק שניהל את חייהם ללא ידיעתם. פניהם איבדו את הבעות הכובד והסבל, גופם החל להתנועע בדרך קלילה ושונה, יצירתיות, שמחה וחיוניות החלו להופיע בחייהם. לא עוד תסכול, מירמור, ותחושות של תלישות . כמובן, שאנשים אלו לא יכלו להגיע למקומם החדש ללא העוז והאומץ לקחת אחריות על חייהם, וההבנה שכנראה לא מספיק לקטר או לקרוא ספרי עזרה עצמית, אלא יש צורך לנקוט בפעולה. אותה פעולה שיצרה את השינוי .