האם ילדים הלוקים בליקויי רצף אוטיסטי זכאים לגמלאות השונות המוענקות מכוח תקנות הביטוח הלאומי? 

עתירת להורות למוסד לביטוח לאומי, לחזור ולהכיר בזכאותם לגמלאות נכות של ילדים הסובלים מליקויים של רצף אוטיסטי, כפי שהכיר בעבר

ביטוח לאומי,מינהלי

בג"ץ 7879/06, אלו"ט אגודה לילדים אוטיסטים ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כבוד השופט ס' ג'ובראן, כבוד השופט י' דנציגר


19.07.2009

העובדות:
1. העותרת 1, אלו"ט אגודה לאומית לילדים אוטיסטים, הינה עמותת הורים לילדים, מתבגרים ובוגרים, המאובחנים כלוקים בהפרעה התפתחותית של רצף אוטיסטי, והפועלת לקידום זכויותיהם, הטיפול בהם, ופיתוח השירותים המוצעים להם. העותרת 2, העמותה לילדים בסיכון, הינה עמותה ציבורית הפועלת, בין היתר, להענקת טיפול רפואי ופרה-רפואי לילדים אוטיסטים בגילאי שנה עד שבע שנים.
2. סעיף 222 לחוק הביטוח הלאומי מסמיך את שר הרווחה לקבוע "הוראות מיוחדות, תנאים ומבחנים בדבר תשלום קצבה בעד ילד נכה הסובל מליקויים מיוחדים שנקבעו בהן". התקנות קובעות כי ילדים הלוקים באוטיזם או במצב פסיכיאטרי- התנהגותי הדומה לאוטיזם זכאים למספר גמלאות כמוגדר שם.

החלטה:
1. הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה זו מכוון להשיג הכרה בילדים הלוקים בליקויי הרצף האוטיסטי כזכאים לגמלאות השונות המוענקות מכוח תקנות הביטוח הלאומי מכח היותם ילדים במצב פסיכיאטרי-התנהגותי, הדומה לאוטיזם. מסקנות ועדת שטיינברג אימצו, למעשה, את טענות העותרות בהקשר זה, בקובעם כי לשון התקנות "כוללת בצורה ברורה את כל הרצף האוטיסטי, היינו PDD או ASD לרבות PDD NOS ותסמונת אספרגר". המשיב, בהודעתו האחרונה מיום 13.5.09, מאמץ את דו"ח ועדת שטיינברג ומסקנותיו על קרבו וכרעיו, לרבות קביעת הועדה בדבר האופן הנכון והראוי לאבחן ילדים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי. המשיב הביע הסכמה למתן צו מוחלט בעתירה, אשר יעגן מסקנות אלה בצו אופרטיבי. כמו כן, הוא מבקש כי יעוגנו בצו זה גם הנהלים שהוא גיבש כחלק מיישום והטמעת מסקנות הוועדה, על פי הפרשנות שהוא נותן להן. העותרות מתנגדות לאימוץ הנהלים כמבוקש, בטענה כי תוכנם אינו מתיישב עם מסקנות הוועדה והמלצותיה.
2. נקבע כי יש מקום לעגן בצו את מסקנות והמלצות ועדת שטיינברג אשר שני הצדדים מבקשים לאמצן אך אין מקום לעגן בצו את הנהלים שגיבש המשיב לצורך איבחון ילד כלוקה ברצף אוטיסטי וזאת מהטעם הבא: הנושא הבסיסי במחלוקת בעתירה זו מתייחס לפרשנותן של התקנות ותחולתו של המונח "ילד הסובל מאוטיזם או מפסיכוזה וכן ילד במצב פסיכיאטרי-התנהגותי דומה לליקויים האמורים" על ילד הסובל מליקוי של רצף אוטיסטי. מוקד העתירה איננו בהליכי האיבחון שנועדו לאבחן ילד כסובל מליקוי של רצף אוטיסטי. ועדת שטיינברג קבעה את העקרון כי מי שלוקה ברצף אוטיסטי עונה על דרישת התקנות וזכאי לגמלה. עקרון זה - הנטען על ידי העותרות ומוסכם גם על המשיב - הוא שצריך להיכלל בצו המוחלט. לעומת זאת, דרכי האבחון ושיטות האבחון, והנהלים שגיבש המשיב בענין זה, אינם חלק מהסעדים המבוקשים בעתירה, והם כלל לא עמדו לדיון ולבירור במסגרתה. משכך, אין בסיס מוסכם להכללת נהלי המשיב בענין דרכי האיבחון במסגרת הצו המוחלט.