זוית ראיה מעניינת בנושא, בוחנת את הצפוי מכיוון היחס בין רמת החוב להכנסה. בעשור האחרון ראינו עליה חדה של מחירי הנכסים (מניות, נדל"ן) תוך שמירה על רמת אינפלציה סבירה ואפילו נמוכה (אחוזים בודדים מידי שנה). כולם התייחסו לכך כאל דבר חיובי, משום שכל אחד אוהב לראות את ערך נכסיו עולה ועולה בעוד הוא משלם מחירים נמוכים וקבועים על מוצרי הצריכה שלו.
אלא, שמגמה כזו לא יכולה להמשך יותר מידי זמן. מחירי הנכסים אמורים לשקף את התמורה שניתן להפיק מהם והסיכון שיש בבעלות עליהם: מחירי מניות משלמות דיבידנדים, חוב ואג"ח משלמים ריבית ונדל"ן מניב דמי שכירות. לצד התמורה ישנו כמובן, הסיכון שבאחזקת הנכס, והתנודתיות בערכו.
מחירי נכסים יכולים לעלות כל זמן שהם שומרים על יחס סביר לתמורה שהם מניבים, וכן ביחס סביר לרמת החוב שנילקחה בכדי לממן את רכישתם. כאשר מחירי הנכסים עולים מידי, רמת החוב עולה אף היא, עד לנקודה שהיא מהווה משקל גבוה מידי בהכנסה של הגורם הרוכש את הנכס.
מצורף גרף מצויין, המציג בין מחירי הנכסים בארה"ב (מניות ובתים) לבין השכר לשעה ורמת החוב לאדם מאז שנת 1987. כפי שניתן לראות מחירי הנכסים מחד והחוב מאידך החלו עולים בצורה חדה מאז 1991. לעומתם ההכנסה מעבודה עלתה בקצב מתון, פחות אפילו מקצב האינפלציה. ניתן להבין, שמשקל החוב מתוך ההכנסה עלה מידי שנה עד שהגיע לרמות שאינן מאפשרות קיום. בנקודה זו החלו פשיטות הרגל של הפרטים והחברות, העיקולים ו...הקריסה בערך הנכסים.
כפי שניתן לראות, רמת החוב ממשיכה לגדול, למרות הירידה בערך המניות והבתים, וזאת כי ה'פד' והממשל נטלו על עצמם את החוב מידי הציבור והבנקים. היחס בין החוב להכנסה ממשיך לגדול, ולכן המשבר צפוי לשוב ולהתחדש. כל זמן שרמת החוב לא תשוב לרמה סבירה ביחס להכנסה (כפי שעושים מחירי הנכסים שבגרף), המצב הנוכחי לא יכול להמשך זמן רב. על פי ניתוח זה, ניתן להעריך שאנו צפויים לתקופה ממושכת של המשך הדפלציה במחירי הנכסים והחוב, עד שאלו יחזרו לרמות השפויות ביחס להכנסה מעבודה.
