ייעוץ זוגי - או מה בא קודם, הביצה או התרנגולת - אוריה זמיר 

בס"ד

ייעוץ זוגי – או מה בא קודם,  הביצה או התרנגולת - חלק א' משניים – מאת אוריה זמיר.

את נושא הזוגיות והייעוץ זוגי למדתי בכמה מקומות ובכמה אופנים, כאשר תפיסות פילוסופיות שונות מנחות את הגישות הייעוציות השונות. השוני שביניהן נובע מהנחות יסוד שונות. לחלקן הנחת יסוד האומרת כי "הפרט הוא השלם והזוג מסגרת מצרפת, או מערכת-על שתפקידה לתת מענה לצרכי הפרט (הסבר בחלק ב' של המאמר)", באחרות (המיעוט) "הזוג הוא השלם המאחד את חלקיו המקיימים כל אחד תת-מערכת בפני עצמה, לתת מערכת יש קיום עצמאי מוגבל (קיום עצמאי המשמר ומביא אותה למסגרת הזוגית), אך אין לה ייעוד בפני עצמה (האנושות היתה נכחדת בהעדר זוגיות, כך שקיום הפרט מושג בטווח הרחוק ע"י הזוגיות)".

טרם נדבר על ייעוץ זוגי, עלינו לברר ראשית מה הוא פרט, מה הוא זוג ומה היא זוגיות.

לצערי, מאחורי רוב התפיסות והגישות הייעוציות (המתבססות על גישות ותורות פסיכולוגיות ופילוסופיות), עומדת התפיסה הבסיסית בה את הזוג מרכיבים שני פרטים נפרדים, ואשר לא התקיים כל קשר ביניהם טרם ההכרות. כל פרט הוא פרט עצמאי / מערכת, העשוי שתי תת-מערכות. המערכת התורשתית / פיזיולוגית והמערכת הפסיכולוגית (נרכשת ומולדת). ורק המפגש בין שני הפרטים יצר את הזוג ואת המערכת הזוגית (בכלל זה נמנים גם השידוך "ומכירת פעוטות" ע"י הוריהן).

את תפיסת הבסיס הזאת בכוונתי להפריך במאמרים אלה (א-ב) ולהעמיד מולה תפיסת בסיס יציבה ועתיקת יומין (שרוחות העידן החדש לא פגעו בה אף כמלוא נימה) המוכיחה את עצמה ומתקיימת בטבע כולו, ללא יוצא מהכלל.

העידן המודרני על כל החוגים, סדנאות, קורסים וימי עיון, שאנטי ו"חיבור לאני" הנפוצים באין ספור בתי ספר, מכללות, אקדמיות  ומרכזים רוחניים של העידן החדש, מטיפים "לחיפוש האני", "לאהוב את עצמך", "לקבל את עצמך", "לעבוד על עצמך" ועוד אין ספור ביטויים הודיים (בהודית ובשפות אחרות), המעמידים את הפרט יחידי במרכז הבמה, כציר סביבו סובבים המהות, הייעוד והעולם.

מנגד המוסדות הכלכליים (כולל משרד האוצר), האקדמיים (כולל צאצאי האסכולה הוינאית על שלל זרמיהם), ארגונים שונים (כמו ויצו, נעמת, זכויות הגבר במשפחה וכד'), העולם העסקי והתקשורת, מכוונים אותנו להתמקד בעצמנו, שלשיטתם כך ולשם כך נוצרנו וכך אנו בנויים ומתפקדים.

אותה תפיסת בסיס המוטעית לטעמי, היא היוצרת את "בעיית הזהות המינית" (שוויון המינים - הסבר בהמשך) הרווחת כיום, ואת ריבוי מקרי הגירושין ההולך ומתפשט כגידול סרטני בגוף החברתי יהודי / ישראלי בפרט, והעולמי בכלל.

המקנטר, היה שואל אותי בהתרסה "בהיותך יהודי דתי, האם לא שמת לבך לכך שרובן המכריע של המצוות בתורת ישראל נכתבו בגוף שני, יחיד (לא תרצח, לא תגנוב וכך הלאה). האם המצוות לוקות לדעתך בכך שהן מתייחסות לפרט, כמשתמע ממאמרך זה ?"

תשובתי למקנטר הדמיוני היתה, אותה תורה ממנה הנך מצטט, נכתבה ע"י משה רבנו בשבעים לשונות ונמסרה לכל אומות העולם, אותה כפשוטה אין אנו מסוגלים להבין. תורה שבעל-פה (מפרשים, משנה, גמרה, קבלה ופוסקים) ניתנה רק לישראל ואותה ניתן וצריך ללמוד. העושה כן יבין מדוע ניתנו המצוות לישראל בזאת הלשון ובאיזו דרך בא עניין הזיווג והערבות הישראלית לידי ביטוי. ואף על-פי כן, אביא מעט מהמקורות ובצניעות וענווה הולמים אנסה להסביר.

זהר הקדוש, ויקרא דף מ"ד ע"ב (יתורגם ויפורש בהמשך) :

וכי לבדו הוה, והא כתיב, (בראשית ה) זכר ונקבה בראם. ותנינן אדם דו פרצופין אתברי, ואת אמרת, לא טוב היות האדם לבדו. אלא דלא אשתדל בנוקביה, ולא הות ליה, סמך לקבליה, בגין דהות בסטרוי, והוו כחדא מאחורא, וכדין הוה האדם לבדו.

אעשה לו עזר כנגדו. מהו כנגדו, לקבל אנפוי, לאתדבקא דא בדא אנפין באנפין, מה עבד קודשא בריך הוא, נסר ליה ונטיל נוקבא מניה, הדא הוא דכתיב, (בראשית ב) ויקח אחת מצלעותיו. מהו אחת. דא נוקבא דיליה. כמה דאת אמר, (שיר השירים ו) אחת היא יונתי תמתי. ויביאה אל האדם, אתקין לה ככלה ואייתי לה למהוי לקביל אנפוי נהירין אנפין באנפין. ובעוד דהוה מתדבקא נוקבא בסטרוי, הוה האדם לבדו. לבתר, סליקו תרין, וקמו שבע כחדא.

תא חזי, בשעתא דאתכנש (ס''א דאתתקנת) לגבי אדם, קודשא בריך הוא בריך לון, הדא הוא דכתיב, (בראשית א) ויברך אותם אלהים. כחזן דמברך לכלה בשבע ברכות. מכאן אוליפנא, חתן וכלה, כיון דאתברכן בשבע ברכות אתדבקן כחדא, כדוגמא דלעילא. עד כאן.

תרגום ופירוש (ע"י אוריה, אתכם הסליחה על כבדות לשוני בתרגום. הפירוש, לענינינו.) :

וכי לבדו היה - וכתוב "זכר ונקבה בראם" (למדנו שנברא האדם זכר ונקבה, שכתוב "ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם" – משמע התואר אדם ניתן לזוג (שהוא השלם), זכר ונקבה" וכך אומר הזהר הקדוש, כי השלם שנברא ע"י הקב"ה הינו אחד שהיה מורכב זכר ונקבה לכתחילה, ומשלא יכלו להשתדל אחד אצל השני, ניסר אותו לשני חלקים, זכר ונקבה. הפריד מין משאינו מינו וכך יוכלו הצדדים להיות עזר ומשלים).

לא טוב היות וגו' . שלא יאמרו שתי רשויות הן הקדוש ברוך הוא יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג : עזר כנגדו. זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם : (רש"י).

(רש"י בצניעותו פירש סתמית "שלא יאמרו", וניתן לכוון ולומר "שלא יגיד כל אחד, שתי רשויות יש, הקב"ה למעלה ואני למטה".  זכה, משמע הבין כי הוא חלק מזוג ומשלים לאחר והאחר משלים לו ועוזר לאחר והאחר עוזר לו, שאם לא כן גוזר על עצמו להלחם כל ימיו).

וכל כך מדוע - ראו איך פועלת הפיזיקה, לדוגמא החשמל. ע"מ שתתקיים זרימה חובה שיהיו שני קטבים חיובי ושלילי [מינוס ופלוס] כך מתקיימת משיכה ביניהם ושאיפה להתחבר ולהשוות מתחים. כך בסוללת חשמל, הסוללה אינה מתרוקנת למעשה, אלא חצי מהאנרגיה עוברת מצד אחד לשני, המתח משתווה והזרימה פוסקת. כך בדיוק "עובד לחץ האויר בבלון, אם נפתח את הפתח בבלון המנופח, האויר יצא החוצה מתוך שאיפה להשוות לחצים, ברגע שישתוו הלחצים בחוץ ובפנים תפסק זרימת האויר, על אף שבבלון נותר מעט אויר. כך נמשך הזרעון לביצית [איזה קיום יש לזרעון בפני עצמו ואיזה לביצית בפני עצמה ?]. כך זורמים המים מגבוה לנמוך, עד שישוו גובה. וכך הלאה והלאה ).

ולמדנו אדם דו פרצופי נברא (ראש אחד עם שני פרצופים, כל אחד פונה לצד אחר ואחוריהם מחוברים), ואתה אמרת "לא טוב היות האדם לבדו". אלא שלא השתדל אצלה ולא היתה עזר מולו (כנגדו), מאחר והיתה בצד והיו כאחד מאחור וכך היה האדם לבדו (שורש "לבדו", בד פירושו ענף, לבדו – להיות ענף של עצמו – בזוגיות אמיתית, כל אחד מבני הזוג הוא ענף של הזוג, משמע חלק משלם וכענף הוא נאחז בזוגיות המעניקה משמעות לקיומו.

בזוגיות השגויה ולוקה, של העידן החדש, כל אחד מבני הזוג הוא שלם בפני עצמו, כך שמטבע הדברים כל אחד דואג בראש ובראשונה לאינטרסים שלו, לצרכיו ולסיפוקם ולמעשה הזוגיות הינה מסגרת שאינה מחוייבת המציאות ועליה לספק את צרכיו של היחיד [צרכיו כפי שהוא טועה לחשוב]. ברגע שאינה עושה כן, אחד דינה להתפרק).

אעשה לו עזר כנגדו. מהו כנגדו, מול פרצופו, שידבקו זה בזה, פרצוף בפרצוף ויוכלו להאיר זה את פרצופו של זה ומכך גם להמשיך את מעשה הבריאה, כפי שיובא בהמשך - ולא אחור באחור, ומעשה הקב"ה, ניסר אותו ולקח את הנקבה ממנו, זהו שכתוב "ויקח אחת מצלעותיו" [לצערי כולנו זוכרים את צלעות החזה ושוכחים את הצלע בטריגונומטריה, שהיא פן מסויים של השלם]. מהו אחת - זו הנקבה שלו. כמו שאתה אומר "אחת היא יונתי תמתי". "ויביאה אל האדם", עשה אותה ככלה והביא לה שתהיה למול פרצופו מאיר/ברור פרצוף בפרצוף. ובעוד שהיתה מדבקת בנקבה בצידו, היה האדם לבדו.

לבסוף עלו שנים (אדם וחוה) ויצאו שבע (אדם חוה קין והבל והתאומות אחיותיהם) כאחד (יצאו שבע, משמעו שלאחר ההפרדה יכלו לפרות ולרבות ע"י שהשתדלו האחד אצל השני וזה חלקם בבריאה שכתוב "ויברך אלהי"ם את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהי"ם לעשות", משמע הקב"ה שבת מהבריאה [ראה עולם בריאה, מחצב הנשמות, כסא הכבוד – ספירת בינה] אשר ברא אלהי"ם – ועל הזוג אדם וחוה מוטל "לעשות" [ראה עולם עשיה, ספירת מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום] ).

בוא וראה, בשעה שנכנסת אצל האדם (בשעה שמזדווגים לאחד, שכתוב : "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" רש"י. לבשר אחד. הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד).  

הקב"ה מברך אותם, זהו שכתוב : ויברך אותם אלהי"ם. כחזן דמברך לכלה בשבע ברכות. מכאן למדנו חתן וכלה משנתברכו בשבע ברכות, נהיים כאחד, כמו שלמעלה (למעלה בעולמות עליונים – "קודשא בריך הוא ושכינתה", זעיר אנפין – ת"ת ומלכות, אלה הן שבע ספירות תחתונות - חג"ת נה"י מ' – ראה שבע ברכות).

המשך בחלק ב' של המאמר.

בברכת זוגיות משלימה ושלמה, אוריה זמיר.