האם אתם חשים רגשות אשם בנוגע לדרך היותכם הורים?
מאמר זה מתייחס לנושא ההורות בעידן זה. כפי שבודאי ידוע לכם, ההורות בעידן זה אינה פשוטה. מבנה החברה שלנו השתנה וכיום ניתן למצוא מודלים רבים לקיום משפחה. מודלים אלו מאפשרים לקיים משפחה ללא אב, ללא אם, משפחה בעלת שני אבות, שתי אמהות ועוד. גם בתוך במשפחה המסורתית ערכו וכבודו של ההורה השתנה. העולם מסביבנו אינו מעודד כבוד למבוגרים, אינו מעודד כללי נימוס ואינו מעודד את הליכוד המשפחתי כפי שהכרנו בעבר.
כמו כן, גם אנו כהורים נוטים כיום להתפשר בנושאים אלו מסיבות שונות: אני מעוניינים להיות חברים של ילדינו, אנו מעוניינים להמנע מהטעויות שעשו הורינו, אנו מעוניינים למנוע את המסגרת הנוקשה, בה אנו גדלנו ,מילדינו ועוד.
כתוצאה מכך ניתן לראות התרופפות במשמעת, חוסר כבוד בסיסי להורה, חוסר נימוס כלפי ההורים ומבוגרים בכלל, התנהגות פראית וחסרת גבולות של ילדים ועוד.
אז מה עושים?
הפעולה הראשונה שצריכה להעשות בעצם לפני כל שינוי התנהגותי אותו אנו מבקשים מילדינו, היא הבחירה.
הבחירה היא לא מושג פשטני כפי שכולנו מכירים ויודעים כמו לבחור בגד מסוים או סוג אוכל מסויים.
אנו צריכים להבין שבחירה היא פעולה עמוקה יותר שדורשת מאיתנו לקחת אחריות ולפקוח את עינינו להשלכות של אותה בחירה. לאחר שבחרנו מתוך מודעות ואנו יודעים מהן ההשלכות לטוב ולרע, נוכל לבחור להיות מחויבים לבחירה שלנו גם אם היא תהיה לעיתים בלתי אפשרית וקשה. נוכל להיות שלמים עם בחירתנו ולא נתמוטט בכל פעם שאנו נתקלים בקשיים.
"בחירה = קבלה = השלמה"
לדוגמא:" אם לילד צעיר אשר מבקש שיקנו לו צעצוע בקניון ואינו מקבל את מבוקשו. אותו ילד יתחיל למרר בבכי, אולי אפילו לצעוק ולהתפרע, יתפתל על הרצפה ועוד. אותה אם תרגיש שאינה מעוניינת בבושות ולכן היא תוותר לו. כך הילד ישיג את מבוקשו, הילד יבין שבאמצעות התנהגות כזאת הוא יכול להשיג כל דבר שירצה מאימו וזה ישדר לו מסר שזוהי התנהגות שמקדמת אותו להשגת מטרותיו. התנהגותו אף תקצין ככל שיגדל ולאימו לא תהיה ברירה אלא להכנע ולשתף פעולה".
אותה אם צריכה כמהלך ראשון לבחור האם היא מעוניינת לעודד את ילדה להתנהגות כזאת, היא צריכה לבחור האם היא מעוניינת להתמודד עם ההשלכות העתידיות של התנהגות זאת (ולא רק באופן רגעי) והאם היא מעוניינת ליצור מבוגר, חסר גבולות וחסר יכולת לקבל לאו?
במידה והתשובה היא שלילית לשאלה הנ"ל, אותה אם צריכה לבחור במודעות מוחלטת איזו סוג התנהגות/דפוס היא מעוניינת ליצור אצל ילדה. היא צריכה לבדוק עד היכן היא מסוגלת לתחום גבולות התנהגות, מהי המחויבות שלה בחינוך ילדיה (כבוד, נימוס, אהבה, קבלה, הקשבה ועוד) וכמובן האם היא בוחרת לקבל את ילדיה כפי שהם ומתוך כך לעודד שינוי דפוסי התנהגות (ואז אין צורך לתקן את הילד אלא רק להדריכו ולהובילו לכיוון הנכון בעיניה).
לאחר שאותה אם תעשה את בחירתה ותהיה מחויבת לה, ניתן להתחיל בביצוע פעולות שישרתו את בחירתה ויביאו לשינוי מתמשך ועקבי אצל ילדה.
גם אם מדובר על מתבגרים דרך הפעולה דומה ואפילו יותר משמעותית, כיוון שניתן להסביר להם מהי הסיבה לדרך הפעולה בה בחרנו.
משמעות הבחירה תבוא לידי ביטוי כאשר אנו נתקל במצבים קשים של חינוך, בהם אנו לא בטוחים שאנו פועלים נכון, בהם אנו מרגישים רגשות אשם על דרך החינוך שלנו ובהם ילדינו יאמרו לנו שאינם אוהבים אותנו (עקב פעולה שעשינו ואינה מוצאת חן בעיניהם). במצבים אלו בהם אנו מוצאים את עצמנו שבירים, מתלבטים ונכנעים נכנסת לתודעה הבחירה שלנו והמחויבות לה ומאפשרת לנו להסתכל פנימה באמת ולהיות שלמים עם דרך פעולתנו ועם החינוך אותו אנו מנחילים לילדינו.
מאמר זה מתייחס לנושא ההורות בעידן זה. כפי שבודאי ידוע לכם, ההורות בעידן זה אינה פשוטה. מבנה החברה שלנו השתנה וכיום ניתן למצוא מודלים רבים לקיום משפחה. מודלים אלו מאפשרים לקיים משפחה ללא אב, ללא אם, משפחה בעלת שני אבות, שתי אמהות ועוד. גם בתוך במשפחה המסורתית ערכו וכבודו של ההורה השתנה. העולם מסביבנו אינו מעודד כבוד למבוגרים, אינו מעודד כללי נימוס ואינו מעודד את הליכוד המשפחתי כפי שהכרנו בעבר.
כמו כן, גם אנו כהורים נוטים כיום להתפשר בנושאים אלו מסיבות שונות: אני מעוניינים להיות חברים של ילדינו, אנו מעוניינים להמנע מהטעויות שעשו הורינו, אנו מעוניינים למנוע את המסגרת הנוקשה, בה אנו גדלנו ,מילדינו ועוד.
כתוצאה מכך ניתן לראות התרופפות במשמעת, חוסר כבוד בסיסי להורה, חוסר נימוס כלפי ההורים ומבוגרים בכלל, התנהגות פראית וחסרת גבולות של ילדים ועוד.
אז מה עושים?
הפעולה הראשונה שצריכה להעשות בעצם לפני כל שינוי התנהגותי אותו אנו מבקשים מילדינו, היא הבחירה.
הבחירה היא לא מושג פשטני כפי שכולנו מכירים ויודעים כמו לבחור בגד מסוים או סוג אוכל מסויים.
אנו צריכים להבין שבחירה היא פעולה עמוקה יותר שדורשת מאיתנו לקחת אחריות ולפקוח את עינינו להשלכות של אותה בחירה. לאחר שבחרנו מתוך מודעות ואנו יודעים מהן ההשלכות לטוב ולרע, נוכל לבחור להיות מחויבים לבחירה שלנו גם אם היא תהיה לעיתים בלתי אפשרית וקשה. נוכל להיות שלמים עם בחירתנו ולא נתמוטט בכל פעם שאנו נתקלים בקשיים.
"בחירה = קבלה = השלמה"
לדוגמא:" אם לילד צעיר אשר מבקש שיקנו לו צעצוע בקניון ואינו מקבל את מבוקשו. אותו ילד יתחיל למרר בבכי, אולי אפילו לצעוק ולהתפרע, יתפתל על הרצפה ועוד. אותה אם תרגיש שאינה מעוניינת בבושות ולכן היא תוותר לו. כך הילד ישיג את מבוקשו, הילד יבין שבאמצעות התנהגות כזאת הוא יכול להשיג כל דבר שירצה מאימו וזה ישדר לו מסר שזוהי התנהגות שמקדמת אותו להשגת מטרותיו. התנהגותו אף תקצין ככל שיגדל ולאימו לא תהיה ברירה אלא להכנע ולשתף פעולה".
אותה אם צריכה כמהלך ראשון לבחור האם היא מעוניינת לעודד את ילדה להתנהגות כזאת, היא צריכה לבחור האם היא מעוניינת להתמודד עם ההשלכות העתידיות של התנהגות זאת (ולא רק באופן רגעי) והאם היא מעוניינת ליצור מבוגר, חסר גבולות וחסר יכולת לקבל לאו?
במידה והתשובה היא שלילית לשאלה הנ"ל, אותה אם צריכה לבחור במודעות מוחלטת איזו סוג התנהגות/דפוס היא מעוניינת ליצור אצל ילדה. היא צריכה לבדוק עד היכן היא מסוגלת לתחום גבולות התנהגות, מהי המחויבות שלה בחינוך ילדיה (כבוד, נימוס, אהבה, קבלה, הקשבה ועוד) וכמובן האם היא בוחרת לקבל את ילדיה כפי שהם ומתוך כך לעודד שינוי דפוסי התנהגות (ואז אין צורך לתקן את הילד אלא רק להדריכו ולהובילו לכיוון הנכון בעיניה).
לאחר שאותה אם תעשה את בחירתה ותהיה מחויבת לה, ניתן להתחיל בביצוע פעולות שישרתו את בחירתה ויביאו לשינוי מתמשך ועקבי אצל ילדה.
גם אם מדובר על מתבגרים דרך הפעולה דומה ואפילו יותר משמעותית, כיוון שניתן להסביר להם מהי הסיבה לדרך הפעולה בה בחרנו.
משמעות הבחירה תבוא לידי ביטוי כאשר אנו נתקל במצבים קשים של חינוך, בהם אנו לא בטוחים שאנו פועלים נכון, בהם אנו מרגישים רגשות אשם על דרך החינוך שלנו ובהם ילדינו יאמרו לנו שאינם אוהבים אותנו (עקב פעולה שעשינו ואינה מוצאת חן בעיניהם). במצבים אלו בהם אנו מוצאים את עצמנו שבירים, מתלבטים ונכנעים נכנסת לתודעה הבחירה שלנו והמחויבות לה ומאפשרת לנו להסתכל פנימה באמת ולהיות שלמים עם דרך פעולתנו ועם החינוך אותו אנו מנחילים לילדינו.
