מדיניות הגרעין של ישראל 

מן המפורסמות והמוסכמות הן שישראל היא בין המדינות בעולם להן נשק גרעיני. אף אחד לא יכול לנקוב במספר מדוייק של פצצות גרעין שברשותה ישראל, אך מקובל לדבר על סדר גודל של מאות פצצות מסוג אטום מימן וניוטרון או שהידע ליצורן קיים ופונציאל יצרון ישנו בידי ישראל,ובכל רגע נתון היא יכולה טכנית לבנות אותן(מה שמכונה "פצצה במגירה").

עמימותה הגרעינית של ישראל שהוותה קו מדיני התבקעה לנוכח גילוייו של מרגל האטום מרדכי ואנונו.גילוייו הסירו את הספק האחרון אם היה לגביה פוטנציאל הגרעיני של ישראל


הדיון בנושא פיתוח נשק גרעיני עלה על סדר היום עוד כבר בשנות החמישים ולמעשה עם תום מלחמת השחרור. קברניטיה של מדינת ישראל הגיעו כבר אז למסקנה כי עליה להזדיין בנשק גרעיני לצורך הרתעת מדינות ערב שלעולם לא ישלימו עם קיומה.

ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן-גוריון,היה זה שהבין את הענין ודחף לכוון של אופציה הגרעינית לישראל לצורך מניעת מלחמת השמד .בשלב מאוחר יותר האמין שברגע שמדינות ערב יבינו שלישראל יש יכולת גרעינית הם יזנחו את הרעיון להשמידה,ולטווח ארוך גם נטישת הרעיון יוביל לשלום באיזור.

כדי לחזק את עמדתו בעניין שעל ישראל להיות בעלת פוטנציאל גרעיני,הוא העלה את הרעיון שבעוד שהערבים יכולים להפסיד מלחמה אחר מלחמה , הרי שלישראל אסור להפסיד ולו במלחמה אחת שכן זו תהיה עבורה מלחמת השמד. הערבים יכולים להקריב במלמותיהם קורבנות בכמויות הן בגלל מספרם והן בגלל אי רגישות הערבים לנושא.לעומת זאת עם מלחמה שבה יש לישראל קורבנות רבים החברה הישראלית לא תוכל לחיות עם תוצאותיה דבר שיפורר אותה מבפנים ולמעשה יביא בעקיפין לסופה. ישראל לפי בן גוריון לא תוכל לעולם לעמוד נגד הכמות המספרית של הערבים, ולשם כך עליה להחזיק אופציה גרעינית לשם הרתעה ועליה להשתמש באופציה אך ורק כמוצא אחרון (מה שהועלה בעת מלחמת יום הכיפורים עת משה דיין התבטא במלים "חורבן הבית השלישי".

עמימות בנושא הגרעין של ישראל היתה אמורה מחד גיסא להרתיע את הערבים מלנהל מלחמת השמד נגד ישראל ומאידך גיסא לא לדחוף את הערבים להשיג טכנולוגיית גרעין משלהם.

כל עת הועלה הנושא היה ברור שהשימוש בפצצה גרעינית נגד הערבים יהיה רק במקרה שישראל כבר נמצאת במצב שאין לה מה להפסיד ולמעשה היא גוררת את אויביה לקראת השמדצה הפיזית. לאופציה זו ניתן השם "ברירת שמשון" סוג של נקמה סמך דוגמת שמשון הגיבור שלפת את עמודי מגדל האל דגון ומספר הפלשתים שהרג במותו היה רב יותר מאשר בחייו בקורא:"תמות נפשי עם פלשתים".

במסגרת מדיניות זו הוקם ההכור האטומי ליד דימונה להפרדת פלוטוניום בנגב ב-1960 בהתחלה במסווה של מפעל טקסטיל ולאחר מכן ההסבר שניתן שזה כור למטרות מחקר בלבד.

מדיניות של עמימות גרעינית היתה דרושה גם לצרכים פוליטיים גלובאליים.הרכזה רשמית של ישראל בדבר היותה במעמד של מדינת גרעין היה פוגע ביחסיה עם מדינות העולם ובמיוחד עם ארה"ב שהיתה בין היוזמות על חתימה על הסכם למניעת נשק גרעיני ודגלה בפירוז המזרח התיכון מנשק זה.כמו כן גם היה הדבר פוגע בסכויי ישראל לקבל תמיכה פוליטית וסיוע בגלל לחץ הקונגרס האמריקני שלא היה משלים עם הכרזתה של ישראל כמדינת גרעין.

כל מנהיגי ישראל שמרו בנאמנות על מדיניות העמימות של ישראל בנושא הגרעיני,כשהדבר היה בגדר קונצנזוס לאומי.

זכור אמנם "פישול" של הנשיא אפרים קציר שפלט באחת ההזדמנויות שלישראל יש פצצה גרעינית,דבר שגרם נזק מדיני לישראל אך איך שהוא הדברים הושתקו.

נראה שאין כל תועלת מדינית,בטחונית או יוקרתית שישראל תצא בהכרזה רשמית על שהיא מחזיקה בנשק גרעיני ועליה לדבוק בדברי לוי אשכול שהכריז חד וחלק ש"ישראל לא תהיה המדינה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון".