השעשועון"מי רוצה להיות מיליונר?" 

"מי רוצה להיות מיליונר" היא תוכנית תוכנית טלוויזיה מצליחה המושדרת בשפות שונות.

היא תוכנית טלויזיונית שכבשה את העולם ומשודרת ברשתות טלויזיה בשפות שונות. ראשיתה של התוכנית עוד משנות החמישים בבריטניה,והיא חודשה בסוף שנות התשעים. זהו למעשה שעשועון טריוויה אשר בו על המשתתף לענות על שאלה שלה ארבעה מסיחים. המשתתף מתחיל בשאלות קלות בסכומים קטנים וככל שקושי השאלה אמור לעלות, כך פרופורציונלית עולה סכום הפרס הנזקף לזכותו. אם ענה נכון על השאלה הראשונה קיבל 100 ש"ח (אם מביאים כדוגמא את הגירסה הישראלית), על השנייה 200 וכך זה עולה ל-300 500 1000 (תחנת מילוט ראשונה), 2000, 4000, 8000, 16000, 32000 (תחנת מילוט שנייה), 64000, 125000, 250000, 500000 ומיליון- הפרס המירבי.


בשעשועון זה, כמו בכל שעשועון תקין יש סיכוי וסיכון: בכל שלב יכול המשתתף לפרוש אם הוא לא רוצה להסתכן ולענות על שאלה שהוא לא בטוח בה. את השאלה הוא רואה תמיד מראש, ואז הוא יכול להחליט מה לעשות. למשל אם לרשותו 8000 ש"ח, בראותו את השאלה הבאה הוא יכול להחליט שהוא לא עונה ולקחת את הכסף, או להמר על מה שיש לו וללכת על 16000 ש"ח , והיה וענה נכון קיבל את הסכום הגבוה -נפל הולך הביתה עם 1000 ש"ח שכן הוא עבר את תחנת המילוט הראשונה שלו כזכור.

לרשות המשתתף עומדים שלושה גלגלי הצלה: הקהל (שאלה המופנית לקהל באולפן), 50-50 (למשתתף נותרים רק שני מסיחים בשאלה) וחבר טלפוני (המשתתף מצלצל לחבר בעל ידע ותוך 30 שניות עליו להתייעץ אתו לגבי התשובה). המשתתף יכול להחליט לגבי סדר ניצול גלגלי ההצלה, ושימוש נכון בהם מגביר את סיכויי המשתתף לשרוד כמה שיותר במשחק ולזכות בסכום גבוה.

לכל תכנית מגיעים עשרה משתתפים אשר בהתאם לתקנון המקורי נבחרים טלפונית בדרך הבאה: כל מי שרוצה להשתתף בתכנית מצלצל למספר מסויים שמפרסמת הפקת התוכנית ותמורת סכום סמלי שהשיחה עולה לו הוא מתבקש לענות על שאלת ידע תוך זמן קצוב. המועמד אינו מוגבל במספר הצילצולים והוא יכול לנסות את כוחו (בתשלום כמובן) בכל מספר שאלות עד שיענה נכון ואז יכנס לרשימה השבועית ויקבל בסוף השבוע צילצול חזרה מנציג התוכנית. נציג התוכנית יבקש ממנו לענות על מספר מסויים של פריטים מקטגוריה מסויימת תוך דקה ועל המשתתף להרבות במה שיותר פריטים כדי שסכוייו להגיע לתוכנית יגברו. קטגוריה לדוגמה שהייתה בתוכנית שבגירסא העברית: ספריו של עמוס עוז.

אחרי הסבב בין כל העונים על השאלה הטלפונית באותו שבוע בוחרת ההפקה את העשרה שציינו נכון את מספר הפריטים הרב ביותר בקטגוריה שהוגשה להם.

מה שקרה וגבל בסקנדל היה שלקראת סוף העונה הראשונה החלו יותר ויותר מועמדים מצלצלים להבחין בפירצה שאפשרה להם להגיע לתוכנית בדרך של קומבינה.

והקומבינה פעלה כך:

מאחר וכל המועמדים המצלצלים נשאלו על אותה קטגוריה התברר שאפשר ליידע מראש מועמדים על מה הם יישאלו. הראשון שאליו צלצלו לא יכול היה לדעת אך הוא יכול היה ליידע חבר שהיה בהמתנה לצלצול מההפקה על מה הוא יישאל.החבר יכול היה להתכונן ע"י שליפה של כל רשימת ספריו של עוז במקרה דנן ,ולענות על מקסימום הפריטים במקרה זה הספרים שעוז חיבר. וכך נוצרו קומבינות כמצלצלים מסויימים שמשו "אנשי קש" של מועמדים פוטנציאלים והם נרשמו רק כדי להכין את חבריהם הממתינים על מה יישאלו.או שנוצרו חבורות של מועמדים שמי שהיה הראשון שנשאל הודיע לחברו וכך במשך תקופה ארוכה הגיעו משתתפים לתוכנית בדרך זו. עד שבסופו של דבר החלו להגיע תלונות להנהלת ההפקה שבשמה הודו כי אכן מתקבל הרושם לעתים הנשאלים הטלפונים נשמעים לעתים כמדקלמים את הפריטים אותם הם חייבים לציין תוך הדקה. כדי לתקו פירצה זו החליטה הנהלת התוכנית לזמן את העונים בטלפון למבחן מוקדם בכתב וממנו עלו עשרת המשתתפים לתוכנית.

המשתתף יושב על כסא מול מנחה התוכנית אבל עד שהוא מגיע לזכות לשבת מול המנחה עליו להתמודד בשלב מוקדם בתוכנית עם עוד תשעה מתמודדים שהגיעו לאותה תוכנית בשאלת זריזות מוקדמת(שאלת המיון יכוחה להיות: סדר את פרטי הלבוש הבאים לפי סדר לבישתם המקובל, מהמוקדם למאוחר:

חזייה, חולצה, אפודה, מעיל


אשר רק זה שעונה עליה נכון והכי מהר, זוכה לשבת על כסא המשתתף מול המנחה. כדי להצליח בתוכנית צריך קודם כל כמובן, ידע, זריזות (לשלב המוקדם) חוש אסטרטגי (לגבי אופן השימוש בגלגלים) אינטואיציה וכמובן קור-רוח...

לפיכך ברור שלא כל מי שזוכה להגיע לכסא הניכסף הוא אכן הידען מבין המועמדים שהגיעו לתכנית,ובעל הסיכויים הטובים ביותר להגיע לפרס המירבי.מועמדים משופעי ידע שהוכיחו עצמם בתכניות ידע קודמות נפלו בגלל שלב הדורש זריזות בגלל אי-זריזות מספקת לחץ או אי-קואורדינציה בפעילות של אצבעות.

תאוריית הקונספירציה

מנחה התוכנית הישרלית הוא יורם ארבל והמשתתף היחיד שזכה בפרס המירבי הוא יזהר נבו, איש מחשבים מקרית-אונו. "שאלת המיליון" שלו הייתה: "מה הספר הראשון בסידרת 'הספורטאים הצעירים'?" (התשובה: "בעט אלון בעט!"), שאלה קלה יחסית לשלב גבוה זה, שכן דור שלם התחנך על ספריו של אבנר כרמלי.מה שהניעה רבים לפתח תחושה שהייתה בתוכנית זו תחבולה מצד גורמים אינטרסנטים בהפקה לגרום לזכייה של הסכום המירבי כדי להגדיל את אחוזי הצפייה של התוכנית שהחלה להיות במגמת צלילה מסויימת.בדרך כלל במדינות בהן שודרה התוכנית נהגו לאחר מספר מסויים של תוכניות לערוך הפסקה ולחדש את התוכנית מתוך הנחה שלאחר שובע מסויים מהתוכנית יש שוב "רעב", מצד הצופים לתוכנית והיא זוכה למירב הרייטינג.

כל זה מזכיר את הסרט "חידון האשליות". הסרט עוסק, באחת ההונאות של תחילת ימי הטלוויזיה בארה"ב, בהם חידונים היו גורם מושך קהל צופים רבים. מפיקי התוכנית בחרו מראש את המנצח הרצוי להם גבר צעיר ונאה שעובר מסך, סיפקו לו מראש את השאלות והתשובות כדי שיגבר על ידען בעל הופעה "חנונית".


כך היה לחלק מהצופים הרגשה כי יזהר נבו בחור מצליחן בעל הופעה עוברת מסך, הפך להיות משתף פעולה שהיה אמור להעלות שוב את רייטינג התוכנית במקום להורידה לתקופת מה.גם הדרך החלקה בה הגיעה נבו לזכייה והבטחון והתגובות מצד בחור צעיר שלא יכול היה להספיק לרכוש ידע כללי כל כך רב ומגוון בחייו הוסיפה לפיתוחה של הקונספירציה.

יזהר נבו עצמו,אגב,מכחיש מכל וכל כי שיתף פעולה עם ההפקה במסגרת זכייה לא הוגנת בפרס,ועומד על כך כי זכייתו הושגה בדרך ישרה לחלוטין.למען האמת,מי שמכיר מקרוב את נבו יכול להתרשם מהידע העצום שלו בתחומים שונים וזכרונו הפנומנלאלי שמערערים את התחושה כי היה משהו לא הוגן בדרך לזכייה שלו בפרס הגדול.


לעומת זאת, זוכה המיליון של התוכנית בארה"ב קיבל בשלב האחרון שאלה מסוג שונה. היא עסקה בתחום האסטרונומיה ונוסחה היה כדלהלן: "מהו המרחק הממוצע בין כדור-הארץ לשמש?". הנבחן מתח את מארגני התוכנית והקהל, שכן הוא ידע את התשובה אך לא השיב מייד. מאחר ונותר עם גלגל הצלה, שלא השתמש בו והוא "החבר הטלפוני", שהיה אביו, הוא צלצל אליו, לא כדי לבקש את הפתרון אלא להודיע לו שהוא יודע את התשובה! (שהיא: "כ-150 מיליון ק"מ לערך", מה שמכונה יחידה אסטרונומית).

שאלת המיליון של הזוכה האלבני הייתה: "מה שם האנייה שדרווין הצטרף אליה במסגרת מחקריו לאישוש תורת האבולוציה שלו?" התשובה :"ה'ביגל'."

המשתתפת הכי מפורסמת שלקחה חלק בתוכנית בגירסתה העברית, כמשתתפת מן המניין, היתה הסופרת והעיתונאית עירית לינור שזכתה בסכום של 125,000 ש"ח - שיא ישראלי עד אותה תוכנית. היא פרשה בשאלה : "מי אמר במכס שאין לו מה להצהיר אלא רק על גאוניותו?" (התשובה :אוסקר ווילד), וכן השתמשה בחבר טלפוני בשאלה :"מי כתב את האוטואמנסיפציה?" (התשובה: פינסקר).