ת"פ 40249/08, מדינת ישראל נ' בת אל שרעבי
כב' השופט: צ' גורפינקל
10.06.2009
העובדות:
1. הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום שעל פיו לקחה מפתחות רכב השייך לאמה, ללא רשות האם, נכנסה לרכב, התניעה אותו ונסעה, כאשר אין ברשותה רשיון נהיגה, שכן מעולם לא קיבלה רשיון כזה ולמדה רק 4 שיעורי נהיגה בחודש נובמבר 2007. כמו כן נהגה ללא רשיון רכב וללא ביטוח תקף.
2. הנאשמת התקרבה לדרך איילון, סטתה צפונה לנתיב הימני, אבדה את השליטה על הרכב, עלתה על אי תנועה, והתנגשה בעמוד שילוט שבצד הדרך. כתוצאה מהתאונה נפצעו הנאשמת וחברתה פציעות קלות, ואילו הנוסע שישב מאחור, נחבל בראשו ובחזהו ומת מפצעיו.
3. מיד לאחר התאונה, למרות שהנאשמת ידעה שנפגעו בתאונה אנשים, היא יצאה מהרכב, ונמלטה מהמקום, מבלי להגיש עזרה לנפגעים, זאת לאחר שהגיע למקום רכב הצלה שמישהו הזמין.
4. בגין ארועים אלה יוחסו לנאשמת עבירות של הריגה לפי סע' 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הפקרה אחרי פגיעה לפי סע' 64 א' (ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961, נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סע' 10 (א) בצירוף סע' 62(1) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רשיון רכב בתוקף לפי סע' 2 לפקודת התעבורה, נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש לפי סע' 62(2) ביחד עם סע' 38 (3) לפקודת התעבורה, ונהיגה ללא בטוח לפי סע' 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970.
ההכרעה:
1. יסודות עבירת ההריגה הן, כי מבחינת המודעות נדרש כי העושה יהיה מודע לאפשרות התרחשותה של תאונה קטלנית, ולא די במודעות לאפשרות של גרימת נזק גוף בלבד, ובאשר ליסוד העובדתי, די ברשלנות רגילה גם אם המחשבה הפלילית היא בדרגה של קלות דעת בלבד.
2. האבחנה בין עבירת הריגה לעבירה של גרימת מוות ברשלנות מצוייה ביסוד הנפשי של העושה. בעוד שבעבירה של גרם מוות ברשלנות נדרש יסוד נפשי של רשלנות, הרי בהריגה, נדרש יסוד נפשי של מחשבה פלילית, שכוללת מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת תוצאות המעשה.
3. לענין התוצאות, דרושה פזיזות שהיא קלות דעת המתבטאת בנטילת סיכון בלתי סביר, לאפשרות גרימת התוצאה, מתוך תקווה להצליח למנוע אותה. באשר להיקף המודעות, העושה צריך להיות מודע לסיכון הקונקרטי הנוצר על פי נסיבות המקרה המיוחדות ואין צורך שיהיה מודע לדרך המדוייקת של השתלשלות העניינים שהביאה בסופו של דבר למוות.
4. עוצמת הסטייה מנורמת הזהירות הסבירה של מי שנוהג במצב דוגמת המצב של הנוהג שם, מגיעה כדי התרשלות רבתי וסטייה גסה מנהיגה סבירה, בכך התקיים היסוד האוביקטיבי בעבירת הריגה, ובאשר ליסוד הנפשי, חזקה על המערער שהיה מודע לסיכון שבנהיגתו ולפחות נהג מתוך תקווה שהסיכון לא יתממש, והוא יצא בשלום מנהיגה כזו.
5. המחשבה הפלילית להוכחת עבירת הריגה היא פזיזות לפי סע' 20(א)(2) לחוק העונשין, שמתבטאת באדישות או בקלות דעת בנטילת סיכון בלתי סביר באשר לאפשרות גרימת התוצאה, אך היא מחייבת מודעות לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית.
6. המחשבה הפלילית הנדרשת בעבירה של הריגה כוללת מודעות של אפשרות גרימה לתוצאות המעשה, דהיינו מודעות לאפשרות ארוע התוצאה הקטלנית ועליה אדישות או קלות דעת לאפשרות התקיימותה של תוצאה זו. הוכחת היסוד העובדתי נעשית ככלל בדרך של הסתמכות על חזקות שבעובדה, הנדרשות למעשה כראיות נסיבתיות.
7. כך נוצרת חזקה של מודעות כללית שלפיה אדם מודע בדר"כ למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאה הטבעית שעשויה לצמוח ממנה.
8. חזקה עובדתית נוספת קושרת את קיום המחשבה הפלילית לעוצמת הרשלנות שבהתנהגות הנאשם. על פי חזקה זו התרשלות רבתי, מהווה אמת מידה ראייתית - נסיבתית, להוכחתה של פזיזות, ולו מן הסוג הקל של קלות דעת.
9. בארוע של ת.ד. קטלנית היווצרות החזקה היא נגזרת של עוצמת הרשלנות בנהיגתו של הנאשם.
10. כאשר מוכח כי התאונה נגרמת כתוצאה מנהיגה שיש בה סטייה גסה מרמת התנהגות סבירה, יכולה להתקיים חזקה שלפיה התקיים בנאשם היסוד הנפשי הנדרש, דהיינו מודעות לטיב נהיגתו ולאפשרות הגרימה של התוצאה הקטלנית ועימה קלות דעת לאפשרות הארוע של התוצאה הקטלנית.
11. עצם נטילת מפתחות הרכב של אמה של הנאשמת ללא רשות, ונהיגה ברכב כאשר לנאשמת אין רשיון נהיגה וממילא אין לה מיומנות בנהיגה, כיוון שנטלה 4 שיעורי נהיגה בלבד, וגם זאת שנה לפני הארוע, מהווה מעשה אסור.
12. הימצאות רשיון נהיגה בידיו של אדם יוצרת חזקה עובדתית כי אותו אדם עבר את מבחני הרישוי ועל כן בקי בנהיגה. נכון הדבר שאין להקיש אוטומטית כי אדם שנוהג ללא רשיון, נוהג גם ללא ידע בנהיגה, ועל כן מי שרשיונו נפסל לדוגמא, אף שהוא נוהג ללא רשיון, אין לומר שכתוצאה מנהיגתו זו עובר עבירת הריגה אם נהרג אדם בנסיבות של רשלנות רגילה, שכן לנהג יש ידע בנהיגה אף שרשיונו נפסל.
13. יחד עם זאת, יש כאמור חזקה עובדתית שמי שאין לו רשיון, אין לו גם ידע מספיק בנהיגה, והנטל להוכיח ההפך, עובר אליו.
14. הנאשמת נהגה ברכב בלא שהיא בקיאה בנהיגה, ובלא מיומנות.
15. מי שעולה לרכב ונוהג בו ללא רשיון וללא שהוא בקיא בנהיגה, נוהג במהירות בכביש רטוב, כאשר יורד גשם, וממשיך לנהוג במהירות מופרזת למרות שהוא מוזהר להמנע מכך, צריך לצפות את התוצאה של איבוד השליטה על הרכב כתוצאה משילוב חוסר בקיאות בנהיגה עקב העדר רשיון, והחלקה על כביש רטוב במהירות מופרזת באופן שתמנע את האפשרות לשלוט ברכב.
16. הנאשמת צפתה איפוא את האפשרות שכתוצאה מנהיגתה ללא רשיון ובמהירות מופרזת תגרם תאונה, ולמרות זאת נטלה על עצמה סיכון בלתי סביר.
17. הנאשמת צפתה אפשרות שכתוצאה מתאונה כזו יפגע אדם וכאשר מדובר בנהיגה במהירות מופרזת, עלולה התאונה לגרום גם למותו של אדם ולא רק לפציעתו.
18.לא רק היסוד העובדתי של עבירת ההריגה התמלא כאן, אלא גם היסוד הנפשי, שכן הנאשמת נהגה מתוך אדישות וקלות דעת ואף שלא חפצה בתוצאה, היה עליה לצפות לכך שתוצאה כזו עלולה להתרחש, ועל כן דרגת התרשלותה בנהיגה ללא רשיון ונסיעה במהירות מופרזת בכביש רטוב, אינה דרגה של רשלנות רגילה, אלא של רשלנות רבתי שמעלה את עוצמת המעשה לכדי עבירת הריגה.
19. ביהמ"ש מרשיע את הנאשמת בעבירה של הריגה.
20. תמיד מוטלת על הנהג הפוגע חובה לברר באופן אישי את מצבו של הנפגע, ובכלל זה להזעיק כוחות הצלה, גם אם קיימת סבירות גבוהה לכך שהנפגע קיפח את חייו בתאונה.
21. הנאשמת היתה מודעת לעובדה שנפגע אדם, למרות זאת לא עשתה כל פעולה פוזיטיבית מצידה ואף שהיא המתינה לאמבולנס בטרם עזבה את המקום, הרי לא היא הזמינה את האמבולנס, היא עצמה לא עשתה פעולה פוזיטיבית כלשהי בענין הנפגע, כלל לא ניגשה לבדוק את מצבו, ועל כן על יסוד ההלכות שנקבעו בפסיקה עברה הנאשמת את העבירה של הפקרה אחרי פגיעה ועל כן מורשעת בביצוע עבירה זו.
22. בכל יתר העובדות הודתה הנאשמת, ועל פי הודאתה מורשעת בעבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה, לפי סע' 10(א) ו- 62(1) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רשיון רכב לפי סע' 2 לפקודת התעבורה, נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה בה נחבל אדם לפי סע' 62(2) יחד עם סע' 38(3) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא בטוח לפי סע' 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי כל זאת כמיוחס לה בכתב האישום המתוקן.
כב' השופט: צ' גורפינקל
10.06.2009
העובדות:
1. הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום שעל פיו לקחה מפתחות רכב השייך לאמה, ללא רשות האם, נכנסה לרכב, התניעה אותו ונסעה, כאשר אין ברשותה רשיון נהיגה, שכן מעולם לא קיבלה רשיון כזה ולמדה רק 4 שיעורי נהיגה בחודש נובמבר 2007. כמו כן נהגה ללא רשיון רכב וללא ביטוח תקף.
2. הנאשמת התקרבה לדרך איילון, סטתה צפונה לנתיב הימני, אבדה את השליטה על הרכב, עלתה על אי תנועה, והתנגשה בעמוד שילוט שבצד הדרך. כתוצאה מהתאונה נפצעו הנאשמת וחברתה פציעות קלות, ואילו הנוסע שישב מאחור, נחבל בראשו ובחזהו ומת מפצעיו.
3. מיד לאחר התאונה, למרות שהנאשמת ידעה שנפגעו בתאונה אנשים, היא יצאה מהרכב, ונמלטה מהמקום, מבלי להגיש עזרה לנפגעים, זאת לאחר שהגיע למקום רכב הצלה שמישהו הזמין.
4. בגין ארועים אלה יוחסו לנאשמת עבירות של הריגה לפי סע' 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הפקרה אחרי פגיעה לפי סע' 64 א' (ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961, נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סע' 10 (א) בצירוף סע' 62(1) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רשיון רכב בתוקף לפי סע' 2 לפקודת התעבורה, נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש לפי סע' 62(2) ביחד עם סע' 38 (3) לפקודת התעבורה, ונהיגה ללא בטוח לפי סע' 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970.
ההכרעה:
1. יסודות עבירת ההריגה הן, כי מבחינת המודעות נדרש כי העושה יהיה מודע לאפשרות התרחשותה של תאונה קטלנית, ולא די במודעות לאפשרות של גרימת נזק גוף בלבד, ובאשר ליסוד העובדתי, די ברשלנות רגילה גם אם המחשבה הפלילית היא בדרגה של קלות דעת בלבד.
2. האבחנה בין עבירת הריגה לעבירה של גרימת מוות ברשלנות מצוייה ביסוד הנפשי של העושה. בעוד שבעבירה של גרם מוות ברשלנות נדרש יסוד נפשי של רשלנות, הרי בהריגה, נדרש יסוד נפשי של מחשבה פלילית, שכוללת מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת תוצאות המעשה.
3. לענין התוצאות, דרושה פזיזות שהיא קלות דעת המתבטאת בנטילת סיכון בלתי סביר, לאפשרות גרימת התוצאה, מתוך תקווה להצליח למנוע אותה. באשר להיקף המודעות, העושה צריך להיות מודע לסיכון הקונקרטי הנוצר על פי נסיבות המקרה המיוחדות ואין צורך שיהיה מודע לדרך המדוייקת של השתלשלות העניינים שהביאה בסופו של דבר למוות.
4. עוצמת הסטייה מנורמת הזהירות הסבירה של מי שנוהג במצב דוגמת המצב של הנוהג שם, מגיעה כדי התרשלות רבתי וסטייה גסה מנהיגה סבירה, בכך התקיים היסוד האוביקטיבי בעבירת הריגה, ובאשר ליסוד הנפשי, חזקה על המערער שהיה מודע לסיכון שבנהיגתו ולפחות נהג מתוך תקווה שהסיכון לא יתממש, והוא יצא בשלום מנהיגה כזו.
5. המחשבה הפלילית להוכחת עבירת הריגה היא פזיזות לפי סע' 20(א)(2) לחוק העונשין, שמתבטאת באדישות או בקלות דעת בנטילת סיכון בלתי סביר באשר לאפשרות גרימת התוצאה, אך היא מחייבת מודעות לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית.
6. המחשבה הפלילית הנדרשת בעבירה של הריגה כוללת מודעות של אפשרות גרימה לתוצאות המעשה, דהיינו מודעות לאפשרות ארוע התוצאה הקטלנית ועליה אדישות או קלות דעת לאפשרות התקיימותה של תוצאה זו. הוכחת היסוד העובדתי נעשית ככלל בדרך של הסתמכות על חזקות שבעובדה, הנדרשות למעשה כראיות נסיבתיות.
7. כך נוצרת חזקה של מודעות כללית שלפיה אדם מודע בדר"כ למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאה הטבעית שעשויה לצמוח ממנה.
8. חזקה עובדתית נוספת קושרת את קיום המחשבה הפלילית לעוצמת הרשלנות שבהתנהגות הנאשם. על פי חזקה זו התרשלות רבתי, מהווה אמת מידה ראייתית - נסיבתית, להוכחתה של פזיזות, ולו מן הסוג הקל של קלות דעת.
9. בארוע של ת.ד. קטלנית היווצרות החזקה היא נגזרת של עוצמת הרשלנות בנהיגתו של הנאשם.
10. כאשר מוכח כי התאונה נגרמת כתוצאה מנהיגה שיש בה סטייה גסה מרמת התנהגות סבירה, יכולה להתקיים חזקה שלפיה התקיים בנאשם היסוד הנפשי הנדרש, דהיינו מודעות לטיב נהיגתו ולאפשרות הגרימה של התוצאה הקטלנית ועימה קלות דעת לאפשרות הארוע של התוצאה הקטלנית.
11. עצם נטילת מפתחות הרכב של אמה של הנאשמת ללא רשות, ונהיגה ברכב כאשר לנאשמת אין רשיון נהיגה וממילא אין לה מיומנות בנהיגה, כיוון שנטלה 4 שיעורי נהיגה בלבד, וגם זאת שנה לפני הארוע, מהווה מעשה אסור.
12. הימצאות רשיון נהיגה בידיו של אדם יוצרת חזקה עובדתית כי אותו אדם עבר את מבחני הרישוי ועל כן בקי בנהיגה. נכון הדבר שאין להקיש אוטומטית כי אדם שנוהג ללא רשיון, נוהג גם ללא ידע בנהיגה, ועל כן מי שרשיונו נפסל לדוגמא, אף שהוא נוהג ללא רשיון, אין לומר שכתוצאה מנהיגתו זו עובר עבירת הריגה אם נהרג אדם בנסיבות של רשלנות רגילה, שכן לנהג יש ידע בנהיגה אף שרשיונו נפסל.
13. יחד עם זאת, יש כאמור חזקה עובדתית שמי שאין לו רשיון, אין לו גם ידע מספיק בנהיגה, והנטל להוכיח ההפך, עובר אליו.
14. הנאשמת נהגה ברכב בלא שהיא בקיאה בנהיגה, ובלא מיומנות.
15. מי שעולה לרכב ונוהג בו ללא רשיון וללא שהוא בקיא בנהיגה, נוהג במהירות בכביש רטוב, כאשר יורד גשם, וממשיך לנהוג במהירות מופרזת למרות שהוא מוזהר להמנע מכך, צריך לצפות את התוצאה של איבוד השליטה על הרכב כתוצאה משילוב חוסר בקיאות בנהיגה עקב העדר רשיון, והחלקה על כביש רטוב במהירות מופרזת באופן שתמנע את האפשרות לשלוט ברכב.
16. הנאשמת צפתה איפוא את האפשרות שכתוצאה מנהיגתה ללא רשיון ובמהירות מופרזת תגרם תאונה, ולמרות זאת נטלה על עצמה סיכון בלתי סביר.
17. הנאשמת צפתה אפשרות שכתוצאה מתאונה כזו יפגע אדם וכאשר מדובר בנהיגה במהירות מופרזת, עלולה התאונה לגרום גם למותו של אדם ולא רק לפציעתו.
18.לא רק היסוד העובדתי של עבירת ההריגה התמלא כאן, אלא גם היסוד הנפשי, שכן הנאשמת נהגה מתוך אדישות וקלות דעת ואף שלא חפצה בתוצאה, היה עליה לצפות לכך שתוצאה כזו עלולה להתרחש, ועל כן דרגת התרשלותה בנהיגה ללא רשיון ונסיעה במהירות מופרזת בכביש רטוב, אינה דרגה של רשלנות רגילה, אלא של רשלנות רבתי שמעלה את עוצמת המעשה לכדי עבירת הריגה.
19. ביהמ"ש מרשיע את הנאשמת בעבירה של הריגה.
20. תמיד מוטלת על הנהג הפוגע חובה לברר באופן אישי את מצבו של הנפגע, ובכלל זה להזעיק כוחות הצלה, גם אם קיימת סבירות גבוהה לכך שהנפגע קיפח את חייו בתאונה.
21. הנאשמת היתה מודעת לעובדה שנפגע אדם, למרות זאת לא עשתה כל פעולה פוזיטיבית מצידה ואף שהיא המתינה לאמבולנס בטרם עזבה את המקום, הרי לא היא הזמינה את האמבולנס, היא עצמה לא עשתה פעולה פוזיטיבית כלשהי בענין הנפגע, כלל לא ניגשה לבדוק את מצבו, ועל כן על יסוד ההלכות שנקבעו בפסיקה עברה הנאשמת את העבירה של הפקרה אחרי פגיעה ועל כן מורשעת בביצוע עבירה זו.
22. בכל יתר העובדות הודתה הנאשמת, ועל פי הודאתה מורשעת בעבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה, לפי סע' 10(א) ו- 62(1) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רשיון רכב לפי סע' 2 לפקודת התעבורה, נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה בה נחבל אדם לפי סע' 62(2) יחד עם סע' 38(3) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא בטוח לפי סע' 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי כל זאת כמיוחס לה בכתב האישום המתוקן.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
