תביעות רשלנות רפואית 

בשנים האחרונות חלה עליה מתמדת במספר התביעות המוגשות לבתי המשפט שעילתן "רשלנות רפואית". ככל הנראה נובע הדבר מכך שבתי המשפט החלו, בהדרגה, לקבל תביעות בגין רשלנות רפואית, כאשר הפיצוי שנפסק על ידי בתי המשפט הולך וגדל. פסקי דין אלה, אשר חלקם מגיעים אף לעיתונות הכתובה, החלו להעמיק בציבור את התודעה בדבר זכויותיהם כמטופלים. אם, בעבר, חששו המטופלים מלתבוע את הרופא המטפל, הרי שכיום יותר ויותר מטופלים מודעים לזכויותיהם.

תביעת רשלנות רפואית הינה, למעשה, תביעת נזיקין שעילתה נזקי גוף שנגרמו למטופל עקב טיפול רפואי ו/או פרא רפואי רשלני שקיבל. מלאכת קביעת הרשלנות מסורה לבית המשפט, אשר מבסס את קביעתו בהתאם לראיות שהוצגו בפניו במהלך ניהולו של התיק.
על פי פקודת הנזיקין, על מנת שתובע יוכל לזכות בתביעת רשלנות רפואית עליו להוכיח כי כל התנאים הבאים התקיימו:
א. קיומה של חובת זהירות - במקרה זה נציין כי כפי שנקבע בפסיקת בתי המשפט, רופאים/אחיות ומטפלים אחרים חבים חובת זהירות למטופליהם.

ב. הפרת חובת הזהירות - טענה זו תיבחן על ידי בית המשפט בהתאם לראיות שיוצגו בפני, כאשר בדרך כלל הכוונה הינה לחוות דעת רפואית אותה מצרף התובע לכתב תביעתו

ג. נזק שנגרם כתוצאה מהפרת חובת הזהירות - גם לצורך הוכחת הנזק יש צורך בחוות דעת רפואית רלוונטית לסוג הפגיעה.


על פי פקודת הנזיקין, יש לצרף לכתב התביעה בתביעת רשלנות רפואית חוות דעת של רופא המומחה בתחום הפגיעה. לדוגמה: כאשר מוגשת תביעה בטענה לרשלנות רפואית בלידה, יש לצרף חוות דעת של רופא גניקולוג, כאשר מוגשת תביעה בטענה לרשלנות בניתוח לייזר להסרת משקפיים, יש להגיש חוות דעת של רופא מומחה ברפואת עיניים וכיוצב'.

בחוות הדעת מתאר הרופא את הטיפול הרפואי שניתן, הרשלנות שנפלה בטיפול תוך ציון מהם הסטנדרים המקובלים ובמה סטה מהם הרופא המטפל. בנוסף קובע המומחה את אחוזי הנכות שנותרו לנפגע וזאת על פי תקנות הביטוח הלאומי לקביעת נכות. בהקשר זה חשוב לציין כי בעבר שלטה ההנחה לקיומו של "קשר שתיקה" בין הרופאים, כך שרופא לא יסכים להעיד כנגד עמית למקצוע. כיום ניתן לומר כי לאור ריבוי התביעות נפתחה גם דרכם של התובעים לקבלת חוות דעת, אם כי בתחומים מסוימים עדיין קיים קושי בכך.

יש לציין כי טרם הכנת חוות הדעת דואג עוה"ד לאסוף את מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי לפגיעה (לרבות תיעוד הקודם למועד הפגיעה), כאשר על פי החוק חייב כל מוסד רפואי המחזיק ברשומה רפואית להעביר עותק הרשומה לידי המטופל, או עוה"ד שלו וזאת כנגד הצגת כתב ויתור על סודיות רפואית.

תקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית הינה 7 שנים מהמועד בו נועה לנפגע לראשונה (או שהיה אמור להיוודע לו) בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי לבין הנזק שנגרם. לגבי קטין, תקופה זו נמנית מגיל 18, היינו, קטין יכול להגיש תביעת רשלנות רפואית עד גיל 25.