אנשים רבים אינם מצליחים ליצור קשר זוגי בגלל הפחד לאבד את החופש. מהו החופש הזה שאנשים כל כך מפחדים לאבד? האם זה באמת חופש?
אנחנו חושבים שחופש הוא מצב שבו אין מעצורים ואין הגבלות, כשאתה פטור מחובות ויכול לעשות מה שאתה רוצה. אבל חופש אמיתי הוא מושג בעל משמעות עמוקה הרבה יותר מאשר סתם ליהנות ולהשתעשע ולהימנע ממאמץ ומבעיות. חופש אמיתי הוא ידיעה פנימית עמוקה מהם בעיניך חיים בעלי ערך שאתה רוצה לחיות, ולחיות אותם.
יש שני סוגים של חופש: "חופש מ- " ו"חופש ל- ". ההבדל בין השניים הוא כמו ההבדל בין הישגיות ובין הגשמה עצמית. הישגיות והגשמה עצמית אינן אותו הדבר. הישגיות ממוקדת במטרות חיצוניות: חפצים, בילויים, הצלחה, כסף, כבוד, יוקרה, מעמד, שליטה. הגשמה עצמית היא פיתוח כל מה שקיבלנו, כדי לתת לחיים כל מה שיש בנו.
הגשמה עצמית איננה מחייבת ויתור על הישגים חיצוניים, אבל היא רואה בהם תוצאות לוואי של המטרה הגדולה: מימוש האיכויות הגבוהות ביותר שבנו, כדי ליצור מחיינו משהו בעל ערך שראוי לחיותם.
הפסיכולוג אריך פרום, שהרבה לעסוק בנושא החופש, ואף כתב את הספר "המנוס מחופש", שבו הוא מתאר את הקשיים שאתם היו צריכים להתמודד ילדי הפרחים של שנות הששים. "אנשים אלה לא הגיעו מעבר לחופש מ-. הם לא חיפשו אלא חופש למרוד במסגרות ובממסד החברתי, בלי שתהיה להם כוונה למצוא מטרה לנוע לעברה".
הפרחים שנבלו
גישה זאת של נאיביות נרקיסיסטית איננה אלא מימוש ההצהרה "אל תגיד לי מה לעשות". הצהרה זו היתה הבסיס לציפיות הגדולות של שנות הששים, למצוא את האושר בניתוץ הערכים של הדורות הקודמים. אבל לא היה בהן שום מאמץ למצוא נקודת אחיזה במציאות שתיתן משמעות לחיים. לשבור, בלי לבנות.
התוצאה היתה שהמוני אנשים צלחו את שנות הששים עם צלקות עמוקות, מכיוון שהם לא שאלו את השאלה "מה אנחנו עושים בחיים האלה", ולא חיפשו לה מענה. במקום זה חיפשו רבים מהם הסחת דעת מהריקנות בהתמכרות לסמים ולאלכוהול, באדישות ובדיכאון. רבים אחרים חיפשו פיצוי בצורת הישגים חומריים.
וכשהתבגרו ילדי שנות הששים, והגיעו כבוגרים אל שנות השבעים והשמונים והתשעים, הם יצרו את בום השפע, ואחר כך הפכו לצרכנים שלו. לדור הבא, שהם עצמם הביאו לעולם, כלומר הדור הצעיר של ימינו, לא היה הרבה מה לרשת מעבר לפינוק ואגוצנטריות, וחיפוש חופש מחובות ומהתחייבויות.
את התוצאות האלה אפשר לראות באופן בולט במעגלי הפנויות והפנויות. הרבה אנשים, שזאת המורשת העיקרית שלהם, אינם מכירים דבר אחר לשאוף אליו מלבד חופש מהתחייבות. "אני לא רוצה למסור דין וחשבון איפה אני", "אני לא רוצה לבקש רשות לנסוע או לקנות לי משהו", "אני לא רוצה שמישהו ימנע ממני לשכב עם מי שמתחשק לי", "אני לא רוצה שמישהו יקבע בשבילי את סדר היום ואת סדר העדיפויות" – אלה הם השלטים שנושא ברמה אדם שמפחד לאבד את החופש שלו, בלי להבין שאין זה חופש כלל, אלא השתמטות מהחובה לחיות את החיים במלואם.
החופש המזויף
כדי לרכוש חופש אמיתי, עלינו לזהות קודם מהו הדבר שמפריע לנו להיות חופשיים באמת. והדבר העיקרי שמונע את החופש שלך הוא שיעבוד לצרכים שאינם שלך, ושלמדת מהסביבה. יש לך צורך לשלוט, יש לך צורך לצבור, יש לך צורך לקבל הערכה ואהבה, יש לך צורך לבטא רגשות שליליים, יש לך צורך לשפוט, יש לך צורך להיות צודק, יש לך צורך למצוא חן, יש לך צורך להתאים את עצמך לציפיות הסביבה.
כל צורך כזה כולא אותך בכלוב של הזדקקות, כי נדמה לך שאתה לא יכול להתקיים בלעדיו. צורך הוא הזדקקות, וכשאתה נזקק למשהו אתה תלוי בו.
כך אתה מוצא את עצמך תלוי בכסף, בביטחון, בהערכה, באהבה, במילה טובה, במעמד, בכוח, בעדיפות, בניצחון. וככל שגדול יותר הצורך שלך להשיג את הדבר הנכסף, התלות שלך בהשגתו חזקה יותר.
צורך הוא חוויה פנימית של מחסור. אבל צורך אי אפשר לרצות. אכן, ברגע שהוא מתמלא, הוא נרגע, כמו צמא, שברגע שתרווה אותו הוא ייעלם. אבל כעבור זמן קצר הוא יתעורר מחדש, וביתר שאת. אם קודם חלמת על עוד אלף שקל בחשבון שלך, אחרי שהחשבון שלך הועשר באלף שקל אתה כבר שואף לאלפיים הבאים.
צורך הוא אם כן התמכרות, וכמו כל התמכרות לא ניתן להשביעו. גם אם נשיג את הדבר הנשאף, את ההשתוקקות לא נוכל למגר, ולכן את המצב הנפשי לא שינינו.
צורך בכסף, למשל, יכול להוליד מוטיבציה לעשות כסף, ואף להביא רווחה חיצונית ניכרת. אבל אם לא שינינו את מצבנו הנפשי, שום רווחה חיצונית לא תבטל את חוויית החסר הפנימי. ולא משנה כמה כסף יהיה לנו, אנחנו נמשיך להרגיש שזה לא מספיק ונרצה עוד ועוד. כשרוקפלר נשאל מה זה "מספיק כסף", הוא השיב: "קצת יותר". ואין ספק שהיה לו מספיק כסף.
כל צורך מפורר אם כן לאבק דק את שאיפתך לחופש, ומסמן לך תלות ושיעבוד. אינך יכול להיות חופשי כשאתה כבול לצורך להשיג דברים שנראים לך חיוניים לאושרך.
איזה חופש יכול להיות לך כשאתה כל כך תלוי בכסף? איזה חופש יכול להיות לך כשאתה מכור לצורך במילה טובה ממישהו? איזה חופש יש לך כשהתלות שלך בדעתם של אנשים אחרים מכתיבה את כל החלטותיך? איזה חופש יכול להיות לך כאשר אין לך שליטה ברגשותיך? איזה חופש יש לך כאשר תגובותיך האימפולסיביות הופכות את חייך לגיהנום?
החופש לקיים חיים מספקים
חופש אמיתי הוא מצב פנימי שמאפשר לנו לחיות באופן מלא ומשמעותי. זה "חופש ל- ", חופש לנוע לעבר כיוון של חיים מוגשמים.
לאדם החופשי באמת יש תחושת ייעוד בחייו, והייעוד הזה הופך אותו לארכיטקט של חייו. הוא שואף לפתח את כל היבטי הווייתו, כדי שיוכל להעניק לחיים את מיטבו. שאיפה כזאת יכולה להיוולד רק מתוך אהבה לחיים. זוהי אהבה לחיים שלא מתבטאת בתענוגות ובילויים, אלא בתרומה ובהשתתפות, וביצירת דברים בעלי ערך לסביבה.
אהבה כזאת צריכה לחול על חמשת התחומים הבסיסיים של חייך: בניית גבולות אישיים, יצירת שותפות זוגית, תרומה דרך עבודה, רווחה כלכלית והתפתחות רוחנית.
חופש אמיתי מתחיל בידיעה מהו הייעוד שלך. וייעוד יש לך רק אחד: מחויבות ואחריות לפתח את כישוריך ויכולותיך למירב, כדי לתת לחיים את המיטב. רק רצון שחותר להשיג ייעוד זה יכול לבוא רק מתוך עצמך, ולא מתוך חיקוי הסביבה. כשזאת המטרה שלך אתה יודע שאתה אדם חופשי, כי אתה לא מרשה לשום דבר להפריע לך להיות האדם שאתה רוצה להיות.
אני מציעה ניסיון רב שנים בטיפול ביחידים ובזוגות. אני משלבת בהכשרתי הפסיכולוגית גם התפתחות רוחנית, להבנה עמוקה ומקיפה יותר של עצמנו, של חיינו ושל היחסים שלנו. על מודעות עצמית ועל נושאים נוספים תוכלו ללמוד ממגוון המאמרים המוגשים באתר שלי
