אם היו אומרים לי שמטפל מסוים מוכן לטפל בנפגעי נפש מסוימים תוך סיכון שהוא עצמו יינזק - מה הייתי אומר על כך? הייתי מוריד בפניו את הכובע! אך אם היו מוסיפים ואומרים לי שאותו מטפל עובר על החוק כאשר הוא מבצע טיפולים אלה - מה הייתי אומר על כך? הייתי אומר לו שאסור לו לבצע את הטיפולים האלה! האם תשובתי האחרונה בעצם אומרת שאני אוהב פחות ממנו את אחיי חולי הנפש הנאנקים ומתייסרים (בייחוד בבתי החולים הפסיכיאטרים) תחת מחלתם ומצוקתם? לא ולא! תשובתי לעיל פשוט נובעת מכך ששלטון החוק יקר מאוד בעיניי. כלומר, שחציית קווים במודע ומתוך מניעים אידיאולוגים מסוכנת ביותר גם לשלטון החוק בכלל, וגם לשמירת החוקים הספציפיים בתחום בריאות הנפש בפרט (ולא מעטות הדוגמאות ההיסטוריות הברורות לכך). מצב בו אנשים לוקחים את החוק לידיהם מתוך חשיבה הגורסת, שהמטרה מקדשת את האמצעים, מסוכנת מאוד בעיניי. היום ייתנו לעצמם חופש לעבור על החוק בנושא אחד ומחר יעברו על החוק בלי שום נקיפות מצפון בנושא אחר. לדוגמה, נראה לי שהחופש שנטלו להם המטפלים בטיפולים בחולי נפש קשים בבתי החולים הפסיכיאטריים הועתק גם לקליניקות הציבוריות ואף הפרטיות אשר בהן מתבצעים טיפולים נפשיים ללא יידוע המטופלים על פי חוק זכויות החולה. לסיכום, יחסי למטפלים מסוג זה הוא אמביוולנטי. מחד - אני מעריך ומעריץ אותם, מאידך - אני מתנגד לפעילותם הסותרת, פעמים רבות, את חוק המדינה. מעשים שכאלה, היוצאים אל הפועל כמתן בסתר אך אינם עולים בקנה אחד עם החוק מכונים ביהדות מצווה הבאה בעבירה. ואם איני טועה, דינם של המבצעים מצווה הבאה בעבירה על פי הדין היהודי הוא: שיקבלו שכר עבור המצווה שעשו, ועונש עבור העבירה שביצעו. ורואה אני לפעמים בתקשורת לסוגיה שמקבלים הם עונשים כלשהם, ואיני רואה את שכרם קבל עם ועדה.
עוד אודותיי: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ZVIELROFE
מאמר פרי עטי פורסם בכתב העת הרפואי היוקרתי של אוניברסיטת אוקספורד
http://schizophreniabulletin.oxfordjournals.org/cgi/content/full/sbp013?ijkey=v3zHGsBI5Ztc9qb&keytype=ref
