המשמעת ומשמעותה 

בס"ד

רוב המורים החדשים- בשנתם הראשונה מציינות כי הבעיה הקשה ביותר בה הם ניתקלים היא המשמעת. ממה נובע הקושי? הניתן לאתר את הסיבות הגורמות למשמעת לקויה?

חשוב לציין כי המשמעת גוזלת מהמורים החדשים אנרגיות רבות מאוד המשפיעות על עייפות מחד ומאידך ואולי בעיקר של תהליך החלטות שגוי בגין כעס ומצב נפשי לא תקין ברור לנו כי למורה רגוע החלטות שונות אחרות ואיכותיות מחברו הנתון לכעס.

מהלך השיעור המתוכנן נמוג ונעלם כאשר בעיות המשמעת תכופות, אחוז מסוים של מורים צעירים פורשים ממערכת החינוך בגין ההתמודדות עם בעיות המשמעת, חלק ממורים אלה בעלי פוטנציאל מצויין ובכך נגרם הפסד קשה למערכת החינוך, רוב הפרישות של המורים נעשות בותק של 1-3 שנים.

ברור לנו שקשה מאוד, פיזית, נפשית ואינטלקטואלית להתמודד עם חינוך נאות להקניית מידע ודרכי התנהגות כאשר המשמעת לקויה או קורסת.

הניתן למצוא הדרך, הנתיבים הנכונים לעצב פרחי הוראה שישכילו מיד עם תחילת עבודתם להימנע מבעיות המשמעת, האם ניתן להקנות להם כלים משמעותיים בהכנתם להוראה? האם המכללות או האוניברסיטאות המכשירות סטודנטיות להוראה צריכות לנקוט בדרך נוספת כדי שהבעיה הקשה מנשוא תפחת או תעלם, שהרי קשה ואולי לא ניתן כמעט לעצב פני הדור כאשר המורה עסוק במשמעת.

המכללות המכשירות מורות לעתיד עוסקות בעיקר בשני תחומים החשובים מאוד מאוד:

• 

יידע, הכרות עמוקה עם תחומי ההוראה אותם הסטודנט לומד. המורה המלמד תורה, תלמוד, מתמטיקה או מוסיקה, חייב להיות מקצוען בתחום עיסוקו. כלל זה ברור ונהיר לכולנו.


• 

דידקטיקה - ברוב המקרים מרצי המכללות משתדלים להעמיק בתחום חיוני זה, כדי שהדרך, התהליך יהוו כלי בהיר בהפנמת חומר הלמידה, הדיבור הסתמי, היבש אינו תמיד נקלט בתוכו של כל תלמיד ככל שאנו לומדים לגוון אמצעי הוראה, להשתמש במכשירי עזר מרתקים ומענינים, הרי החומר הנלמד חודר פנימה ומונח לו היטב במוחו של התלמיד, כלומר שני תחומים אלה חשובים מאוד: יידע ודידקטיקה, היינו ה"מה" וה"איך" ? הכרחיים ובלעדיהם אין למורה מתחיל ואף לותיק ביותר סיכוי כלשהו להנחיל תורה לדור הבא.

מצאתי לא אחת תלמידים בעלי יידע נמוך ללא הבנה של חומר בסיסי, בבדיקה יסודית שערכתי התגלה לרוב שהכשלון נובע בעיקרו ממורה - שאינו בקי בחומר הלימוד, נמצא בברור כי תלמידים בכל כתה שהתקשו במתמטיקה או במדעים לא הצליחו להבין אף חומר בסיסי קל או קשה "רק" בגלל איכות ההוראה שנבעה לרוב ממורה שה"מה" היה לקוי אצלו ועל כן התקשה גם לתכנן את ה"איך", זו אחת הסיבות שבשנים האחרונות יותר ויותר עוסקים בתחום "ההתמקצעות" של המורים.

אך לדאבוננו הרב גם כשהמורים יודעים היטב חומר הלימוד ואף אלה שהדידקטיקה נחלתם הטובה, מתקשים לשמור על משמעת איתנה ובכך נפגמת איכות הלמידה בצורה משמעותית.

כאשר נכנסתי לשיעורים רבים מאוד בהם לא היו בעיות משמעת למדתי על חשיבות כלים חינוכיים נוספים שלדאבוני הרב אין הם נלמדים כמעט במכללות אך מהווים הם את הבסיס הקשוח, האיתן והחשוב ביותר לשמירה על משמעת.

מהם כלים אלה:

כאשר קיימת בכיתה אווירה נעימה, רוגע, אהבת רע, עזרה הדדית. בכיתה כזאת אין בעיות משמעת, כאשר קיים דיאלוג בין מורים לתלמידים על הא ועל דא, לא על תכנית הלימודים דווקא, במקום בו מאפשרים לילדים בכל גיל לשאול שאלות. גם כשאינם נוגעים למהלך השיעור, אף לא לנושא השיעור, הכיתה שקטה ואין בעיות משמעת. מורה המטפחת יחסי אנוש הוגנים, יושר, אמינות, יחס הוגן, כבוד ואהבת תלמידים, האווירה שקטה ואין בעיות משמעת.

מורה המבין כי העדוד, השבח והמילה הטובה הם הם הגורמים הדומיננטים לזקיפות קומה, להגברת הבטחון העצמי ולשיפור מתמיד של הדימוי העצמי של התלמיד, החשק הרצון והמוטיבציה להתגבר על כל מכשול ולהצליח, נובע בעיקר מחוויות של הצלחה, משימוש מתמיד של השילוב באינטלגנציה הריגשית מחד עם האינטלגנציה השכלית, אדם החש כל הזמן חוויות של הצלחה יתאמץ, ירצה, ישאף יותר לכבוש כל יעד מצופה כדי להצליח שוב, הכשלון מוריד המוטיבציה ואינו מוסיף מאומה לרצון.

ככל שהמורה יימנע מלהעיר לתלמיד על חולשותיו, ככל שהערות - תהיינה הארות רק בנקודות החוזק שבו, שהן תתמקדנה רק בעוצמת האור שבתלמיד או אז תגבר המוטיבציה להתקדם, לנוע לרצות ולהשתדל להצליח גם בנקודות החולשה שבו.

תלמיד מוכשר במתמטיקה יש להעפיל עימו לשחקים, אם הוא יחוש כי יכולתו רבה - הדימוי העצמי שלו יהא חיובי מאוד מאוד הרי הוא ישכיל גם להתמודד עם הקשיים שבו, מתוך חוזק פנימי ניתן להגבר על נקודות החולשה.

מתברר באופן חד משמעי כי המשפיעים ביותר על התלמיד הם חביריו מדד חבריו, החברים הם המשפיעים, בעלי העוצמה הרבה ביותר על חבריהם, נמצא בברור כי בכיתה בה קיימים חיי חברה הוגנים ונפלאים, שם ההישגים גבוהים ואין כלל בעיות משמעת, היינו יש ליצור חינוך חברתי בכל שיעור, בכל מקצוע ובכל רגע, חיי חברה הכוללים: עזרה לחלשים בלימודים, סיוע לתלמידים נידחים, ביקור חולים , תמיכה בנזקקים, נפשית וגופנית ואף במזון או בכלי כתיבה, וכמובן הוראת עמיתים לחלשים ולבינוניים תוך מיצוי הפוטנציאל הטמון בכל תלמיד, היינו טיפוח מעולה גבוה ומצויין של המצטיינים.

בכיתה מלוכדת שיש בה ערבות הדדית, במוסד בו קיימת מועצת תלמידים פעולה המשפיעה על חבריהם התלמידים- אין בעיות משמעת

בבית ספר בו נציגי התלמידים בכל כיתה וכיתה משמשים כמנהיגות נוער, מנהיגות חיובית וערכית, הרי לתלמידים כיף ללמוד במוסד זה ככל שמנהיגות הנוער בעלת עוצמה רבה יותר יש במוסד זה למידה מתוך שמחה, כשילד לומד בכיתה שיש בה שמחה וכיף להיות בה- אין בעיות משמעת.

כמובן שיש תלמידים בעלי יכולת נמוכה יותר, שחלקם הם הגורמים המפריעים, תלמידים אלו שייעזרו על ידי חבריהם יצליחו להפנים טוב יותר את הלמידה, הוראת העמיתים היא מתכונת נפלאה לרגיעה וללמידה, ילד כזה כשהוא מגיע לבינוניות לשיא יכולתו אך מתוך שמחה חדוה וגיל - כלל אינו מהווה גורם למשמעת לקויה.

כאשר מטפחים בכיתה אופטימיות, מורה המטמיע בתוך תלמידים תכונות אופטימיות הרי שהכשלון במבחן אינו מהווה קטסטרופה, האופטימיות מהווה גורם דומיננטי בהתגברות על כל מכשול, בניתוב דרכי איגוף בכל קושי, האופטימי יצליח לחלוף על מכשולים - קוצים, בורות, רטיבות, סלעים ומהמורות, הטעויות מהוות אתגר לנסות בדרך שונה ואחרת והעיקר האופטימי ישאף להגיע לפסגת ההר..

דרך העברת השיעור, כללי הרטוריקה המהותיים מהווים גורם חשוב מאוד בהפיכתו של כל שיעור - למעניין למרתק, ומוסיף המון המון הקשבה, סבלנות, סובלנות אמפתיה ורגישות לכל חבר. הרטוריקה של המורה ושל התלמידים מהווה גורם חשוב במניעת בעיות משמעת.

נמצא גם שלמורים מקצועיים אף ותיקים יותר (לא רק הצעירים- החדשים) ישנם בעיות משמעת, יש "מקצועיים" שבכיתתם אין כלל בעיות, מדוע?- נמצא שרבים מאוד מהם משתמשים בכלים שהוזכרו לעיל, הגורמים לאוירה נפלאה בכיתה, ללמידה מתוך אושר.

מילת המפתח להצלחת המורה בכיתתו היא "האחריות" כאשר למורה תחושה כי כל האחריות תלויה בו ורק בו הרי המסלול יהא יותר בהיר ויעיל. אם המורה האחראי מבין כי תלמיד שנכשל במבחן, בחילול שבת, בהתנהגות פרועה, בגרימת נזק, מעשיו של התלמיד הם בגלל לקויות בחינוך. היינו, בחינוך איתן יותר, שונה, אחר, בהיר וחכם - התוצאות היו שונות, או אז היה המורה נושא על גבו האחריות ומשנה דרכו, כי התנהגות התלמידים תלויה בו ורק בו.

במוסד בו התלמידים חשים כי הם שייכים לבית הספר, כי הם חלק מהותי ממנו כי הם שותפים לחזון, לתהליכים ולדרכי הערכה, הרי בעיות המשמעת שם מועטות ביותר.

והעיקר, העיקר- אם מורה יפעל כמנהיג הרי עבודתו מתחילת דרכו תצלח. מה ההבדל בין מורה, אף מורה טוב ומצויין למנהיג?, יש ללמוד, למנהיג אין בעיות משמעת גם בשנת עבודתו הראשונה.

מסקנות לסיכום: המכללות והאוניברסיטאות המכשירות מורים חייבים בדור זה במיוחד, דור חכם ומצויין, דור שאיפיוניו שונים מכל הדורות הקודמים, דור שהסביבה הקרובה והרחוקה, המדיה, האינטרנט, המחשבים והפלאפון מהווים מקור למידה נוסף ומשפיע, אל מול דור כזה השונה מקודמיו יש לפעול בדרכים שונות ומגוונות, אל לנו להתמקד רק בשני המוקדים החשובים, בהכנתם להוראה, היינו- יידע דיסציפלנרי ודידקטיקה, חייבים אנו במהלך הכשרתם בכל תחום ובכל מקצוע לנווט אותם להכיר וליישם כל האלמנטים הנוספים שהוזכרו לעיל, על כל המרצים להבין אם רצונם להבין כדבעי דור מורים מצליח כי עליהם ללמד הסטודנט בנוסף ליידע ולדידקטיקה כל אותם גורמים בסיסיים המלווים כל שיעור, כל נושא, כל מקצוע וכל הזמן.

בדור זה לא יכול המורה להתמקד ב"מה" וב"איך", עליו ללמוד להשתמש בכלים נוספים כדי ליצור את "מהות" ההוראה,

מנהיגות, חיי חברה, מנהיגות נוער, שייכות, שיתופיות, דימוי עצמי ובטחון עצמי, עדוד, כבוד ואהבה, חוויות של הצלחה, אופטימיות.

הם, הם התשתית - הבסיס עליו יש לבנות כל מבנה. ככל שהקרקע תהא איתנה וחזקה, ככל שכלים אלה יהוו את הרקע לכיתה, לתלמיד, הרי היידע דרך הדידקטיקה ייספגו ביתר עוז ובעוצמה רבה.