גם כאשר ראש הממשלה נעדר מן הארץ ביתו הפרטי והמעון הרשמי מוקפים משמרות ביטחון גלויים וסמויים,על חשבון משלם המסים,רווחתו וחופש התנועה שלו.
מאת: צבי גיל. המאמר מופיע גם באתר המחבר ,זרקור"
כאשר אריאל שרון היה ראש הממשלה לא היה יום שבו לא נשמעו אזהרות גלויות והתרעות שקטות על סכנה מוחשית של התנקשות בחיי ראש הממשלה.בדרך כלל קהיליית המודיעין ושרותי הביטחון פועלים בשקט, קונספירטיבי.ההסבר היחיד שיש לי להכרזות המגאפוניות, הוא מענה ועילה לסבל שנגרם לציבור הרחב בעטיו של אירוע שבו מופיע ראש הממשלה ואנשי הביטחון נאלצים לחסום דרכים,להסיט תנועת כלי רכב או למנוע התקרבות של אנשים.בבחינת תדעו את הסיבה שבגינה מעלים חסימות ויורדים לחייכם.אחרת איך אפשר להסביר את האזעקות.האם הציבור יכול למנוע מאיזה מתנקש קנאי או אדם מופרע אם הוא זומם ליטול את חייו של ראש הממשלה כאשר שרותי הביטחון חסרי אונים?.פשוט לא הגיוני.
מירב ההתרעות מקורן היה בגורמים יהודיים קנאים אשר ביקשו את ראשו של אריאל שרון האיש אשר טיפח אותם ואת ההתנחלויות, ובמעשיו האחרונים,בעיקר הנסיגה מעזה, הם ראו "בגידה". עכשיו סכנה זאת חלפה ולא שמענו על איום דומה על חייו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. אולי בין היתר מכיוון שאולמרט לא נחשב אצל המתנחלים לא אבי ולא דוד של המאחזים וההתנחלויות ולכן הוא גם לא "אכזב" ולא "בגד".
אך משום מה כול "הדוברים" של מערכת הביטחון ואלה ששימשו אותם בתקשורת ירדו למחתרת.לא שומעים דבר על סכנה לחיי ראש הממשלה,לא מבפנים וגם לא מבחוץ.
אולם,אם לא שומעים,זה לא אומר שלא קיימת סכנה כלל.זה גם לא אומר שלא רואים.אנו מוסיפים לראות את ההבטחה הכבדה שמלווה את ראש הממשלה,וגם שרים ואישים חשובים אחרים שמוקפים שומרים.ראיתי בטלוויזיה כמה קשה היה לתושבי שדרות להגיע לשר הביטחון בן עירם בשעה שהיה מוקף חישוק ביטחוני בביקורו שם ביום שני לאחר נפילת טיל קאסאם ליד מוסד לימודי.
אולי הגיעה העת לחשיבה מחודשת בכל הקשור ל "משמר הפרטוריאני", הישראלי,משמר אשר בתקופת רומי מנה כשמונת אלפים איש שהיו מחולקים ל"קוהורטות" ול"קנטוריו", ביחידות הקטנות יותר.אלה שמרו בעיקר על הקיסר גם במסעותיו.
והנה ראש הממשלה ורעייתו יצאו לארה"ב והשכונה שבה גר ראש הממשלה וגם אני,שכונת קטמון הישנה בירושלים,חלקה עדיין נתון במצור.זה מה שרואים בגלוי.יחידה אחת שומרת בצומת שבין רחוב רחל אימנו וכ"ט בנובמבר- 70 מטרים לפני ביתו של רה"מ.אנשי ביטחון נוספים שומרים בחוץ ובפנים המתחם שבו גר ראש הממשלה. כמה מהם ,חיילי משמר הגבול,מצויים במרחק מאה מטרים מאחורי הבית,וחלקם כמאה מטרים אחרי הבית.כל אלה גלויים.אני משער שישנם גם סמויים.
גם לפני שראש הממשלה יצא לארה"ב תהיתי מדוע אין הוא ובני ביתו עוברים למעון הרשמי של ראש הממשלה ברחוב בלפור. הוא כבר לא מ"מ ראש הממשלה ולא ראש הממשלה בפועל,וחלפה תקופת המחוות,המוגזמות מעט, כלפי אריק שרון,ששרוי לצערנו בתרדמת,.עכשיו אהוד אולמרט הוא ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. ואם מדובר בהתאמת המעון הרשמי לדייריו החדשים הרי אפשר היה לעשות זאת לפני חודשים.הבית ברחוב בלפור מיותם קרוב לחצי שנה,וגם שמה ישנה שמירה היקפית וחסימת רחוב שלם.עכשיו כאשר ראש הממשלה לא נמצא בארץ ודאי שהשמירה המופרזת הזאת מיותרת.
העוקץ בכול העניין הוא קלות הדעת שבה מתייחסים לציבור, לחופש התנועה שלו,להפחתת המתח שלו שלא לדבר על הכספים שבאים מכיסו.מסופקני אם ראש הממשלה מודע לכך.אחרי רצח יצחק רבין שרותי הביטחון מעדיפים לשמור על הסטאטוס קוו החדש,מבלי לבדוק אם ההיקף של כלל האמצעים שנוקטים בתחום זה,עדיין מוצדק.
שאלתי אחת החיילות במקום מגוריו של ראש הממשלה מדוע לא לקחו אותה לוושינגטון,והיא ענתה לי שגם היא שאלה את עצמה אותה שאלה.שאלתי אותה אם היא חשבה שתפקידה לשמור על רוחו של ראש הממשלה.לא- היא לא חשבה.
אני לא מציע לפרק את יחידת הבטחת אישים.אבל כמו כל דבר אצלנו, מגזימים ליתר ביטחון,לשם שמירת האחוריים של הממונים.זאת על חשבון הציבור,עצביו וכספו.ביטחון הוא אכן "פרה קדושה".אני לא מציע לשחוט אותה,אך משטר הרזייה לא יזיק.לתשומת לב מבקר המדינה כבוד השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
