ספר קל"ח פתחי חכמה
פתח א
<גילוי היחוד וענין ההטבה - יסוד הבריאה [א -ד]>:
<יחוד רצונו ושליטתו ית'>:
יחוד האין סוף ב"ה הוא - שרק רצונו ית' הוא הנמצא, ואין שום רצון אחר נמצא אלא ממנו, על כן הוא לבדו שולט, ולא שום רצון אחר. ועל יסוד זה בנוי כל הבנין:
יסוד האמונה ועיקר החכמה הוא יחודו העליון ית"ש, לפיכך זה מה שצריך לבאר ראשונה. וזה, כי כל חכמת האמת אינה אלא חכמה מראה אמיתת האמונה, להבין כל מה שנברא או שנעשה בעולם, איך יוצא מן הרצון העליון, ואיך מתנהג הכל בדרך נכון מן האל האחד ב"ה, לגלגל הכל, להביאו אל השלמות הגמור באחרונה. ופרטות החכמה הזאת הוא רק פרטות ידיעת ההנהגה בכל חקותיה ומסיבותיה. נמצא המונח הראשון של החכמה הזאת - שלכל מה שאנחנו רואים, בין בגופים הברואים ובין במקרים המתילדים בזמן, לכולם כאחד יש אדון אחד לבדו ב"ש, שהוא העושה כל זה, המנהג כל זה, שדרכי מעשיו והנהגתיו הוא מה שאנו מבארים ומודיעים בחכמה הזאת. אם כן זהו מה שיש לנו לבאר בראשונה, כ"ש שזה הענין עצמו הוא יסוד לבריאה עצמה, כמו שנבאר בעז"ה. ובהביננו זה הענין, נבין בדרך עיקר ענין הבריאה - על מה היא מיוסדת. על כן זה ודאי ראוי לבאר ראשונה:
חלקי המאמר הזה ב'. ח"א, יחוד הא"ס ב"ה וכו', והוא ענין יחוד העליון. ח"ב, ועל יסוד זה כו', והוא שהיחוד הוא היסוד גם לנאצלים ונבראים עצמם:
חלק א:
א. יחוד הא"ס ב"ה הוא, כי כבר ידעת שעצמות המאציל ית' אין אנו מדברים ממנו כלל, והוא בעל הרצון. אך כל מה שאנו מדברים - אינו אלא מרצונו הכל -יכול והבלתי -תכלית, שזה מותר לנו יותר לדבר בו. וגם בזה יהיה לנו הגבול עד היכן נוכל להתבונן, וכדלקמן. אך על כל פנים, כיון שאין אנו עוסקים בעצמותו, אלא ברצונו - יותר מותר לנו להתבונן. והנה המאציל העליון ב"ה וית"ש יש לנו להאמין שהוא יחיד בכל עניניו, פירוש, שהוא יחיד במציאות - שהוא לבדו מוכרח המציאות ואין אחר כלל, ושהוא יחיד בשליטה. וזה פשוט שהוא נמשך מן הקודם - כיון שהוא יחיד במציאותו, פשיטא שיהיה הוא לבדו שולט, שהרי כל אחד שיש עתה הוא רק עלול ממנו..אף על פי כן גם זאת היא ידיעת אמונה בפני עצמה, כי היו יכולים המינים לומר ח"ו, שאמת הוא שבתחלה היה לבדו, והוא רצה וברא ברואים, אך כיון שברא ברואים בעלי רצון, היה אפשר, לולא יחודו השלם, שהרצונות האלה שברא יהיו מעכבים על יד רצונו. פירוש, כיון ששמם בעלי בחירה, הרי הם יכולים לבחור גם הפך מרצונו. ולא זו בלבד, כי גם מהלך מקרי העולם לכאורה מראים כן, כי הוא ברא העולם לטובה, אך ברא הס"א שהיא רעה, וברא האדם בעל בחירה, שיכולים להיות רשעים. בא האדם והרשיע לעשות, קילקל מעשיו, וחפצו של מקום ח"ו לא הצליח. וישראל שחטאו אין ישועתה להם ח"ו, אלא חטאו וחוטאים, על כן יהיו תמיד כך - גולים ומעונים. כי מאין להם הישועה, והרי הכתוב אומר, "למרות עיני כבודו", "צור ילדך תשי". על כן צריכה הידיעה הזאת, לדעת לבד מיחוד המציאות - גם יחוד השליטה. וזה יחוד רצונו ית"ש - שאי אפשר שיהיה שום דבר מבטל רצונו בשום טעם שבעולם, אלא הוא לבדו השולט. וכל זה שאנחנו רואים שלכאורה הוא הפך רצונו - אינו אלא שהוא מרשה כך על פי עצה עמוקה המושרשת במחשבתו, שסובבת והולכת עד שישלים הכל בתיקון גמור וכללי, שמניח עתה בחירה כל זמן שרוצה, אך בסוף הכל - או על ידי תשובה או על ידי עונש - הכל חוזר לתיקון גמור. וזה נקרא, "יחוד הא"ס ב"ה", שעתה ברצון אנו מדברים. וזה:
ב. שרק רצונו ית"ש - רצונו של המאציל ית"ש, שהוא מה שהזכרנו - יחוד הא"ס ב"ה:
ג. הוא הנמצא, שיש לו מציאות מוכרח מעצמו. וזה, כי כמו שאנו צריכים להאמין היחוד במציאותו המוכרח, כך צריכין אנו להאמין היחוד בשליטתו ורצונו. שכמו שמציאותו מוכרח, ואי אפשר בלאו הכי, והוא לבדו עילה מוכרח, והשאר עלול ממנו - כן רצונו ושליטתו מוכרחת, שאי אפשר בלאו הכי, והיא לבדה שולטת, וכל שאר הרצונות אינם אלא לפי רצון זה. וזהו:
ד. ואין שום רצון אחר נמצא אלא ממנו, ולא תאמר, אמת שכל הרצונות נמצאו ממנו, אך אחר שנמצאו הנה יש להם כח לרצות נגד רצונו ח"ו - זה אינו. וזהו:
ה. על כן הוא לבדו שולט ולא שום רצון אחר, שליטה - רצה לומר שליטה שלמה, שאין שום מונע לה. והנה לרצון העליון שייך השליטה הזאת, והוא נקרא באמת רצון יחיד, רוצה כרצונו בלי שום מונע, ושאר הרצונות, אדרבא, אינם שולטים, כי הם עלולים מהרצון העליון, והרי הם משועבדים לו. ונמצא שאף על פי שגם הם רצונות, אינם בסוג עם הרצון העליון, כי אי אפשר להכחיש שהם עלולים ממנו, ועל כן לא יהיו שוים אליו, אף על פי שנקראים רצונות. כי מיד שנקראים עלולים מהרצון העליון, נבין בלשון -לוי זה - שאינם כמוהו שולטים לגמרי. כללו של דבר, כשאנו אומרים שיש מאציל אחד ית"ש יחיד ומיוחד בכל עניניו - מיד צריך להבין שגם בשליטתו הוא יחיד. ולפי ששתי שליטות גמורות אי אפשר להיות, על כן נאמר שלא יש אלא רצון אחד שולט, והשאר אינם שולטים. וזה, כי אם נאמר שיש עכשיו נמצאים מלבד המצוי הראשון - זה טוב, כי לא יכחיש כח המצוי הראשון, כי הרי הוא מצוי וממציא, ואלה אינם אלא נמצאים ממנו. אך אם נאמר שיש רצון גמור מלבד הרצון העליון, אפילו שנאמר שאין מציאות רצונות אלה מוכרח, ושהם עלולים מן הרצון העליון - הרי זה מכחיש ח"ו כח הרצון העליון, כי שתי שליטות אי אפשר לומר, וכשנאמר שהשליטה הראשונה עשתה שליטה אחרת, מעתה אין עוד שליטה, לא הראשונה ולא המחודשת. על כן כשנאמר שהמאציל הראשון הוא לבדו שולט - אי אפשר להבין שום שליטה אחרת. ונמצא, כשנאמר שיש לעולם אלוה אחד, שרצה לומר מנהיג ושולט אחד - אי אפשר להבין שליטה אחרת, כי לא היה עוד שולט אחד, אלא רבים כפי הרצונות המחודשים, ובאמת שום אחד לא היה נקרא שולט. ומה שאנו צריכין להביא הכל אל שורש אחד שממנו הכל, לא היינו מגיעים לזה אלא לשעבר, פירוש, שבתחלה היה שורש אחד. אך עכשיו לא היינו יכולים להביא לזה, כיון שיש מי שיכול למנוע השליטה הראשונה, ואם תאמר, זה אינו נקרא שמונע השליטה הראשונה. אם השליטה הראשונה היא שרוצה כך, זה יתורץ לך במאמר שבא בס"ד:
חלק ב:
א. ועל יסוד זה - על ענין היחוד הזה שפירשנו:
ב. בנוי כל הבנין - כל המציאות המחודשת, בין האורות, ובין הנמצאים הנפרדים. כי כללות תכנית כל זה הוא על היחוד, פירוש, שכל הבנין הזה הוא ענין אחד שלם, שמראה אמיתת היחוד הזה בחלקיו של הבנין עצמו, באורות שנראים בו, בגופים שנמצאים בו, בהנהגות, במדות, במקרים שלו, כל אלה עצמם עשוים בסדר אחד שרומז ומראה סוד היחוד הזה מגולה בפועל ממש, וכדלקמן:
פתח ב
<יחוד שליטתו - ברצון להטיב>:
רצונו של המאציל ית"ש הוא רק טוב, ולכן לא יתקיים שום דבר אלא טובו. וכל מה שהוא רע בתחלה, אינו יוצא מרשות אחר ח"ו, שיוכל להתקיים נגדו, אלא סופו הוא טוב ודאי. ואז נודע שלא יש רשות אחר אלא הוא:
זה תשובה על השאלה שזכרתי למעלה, אימא שהרצון העליון רוצה שיהיו השליטות העלולות ממנו מונעות כביכול את כחו, ואין זה נגד הרצון העליון עצמו, כיון שהוא רוצה כך:
א. רצונו של המאציל ית"ש הוא רק טוב - אי אפשר לומר שרצה הרצון העליון שיוכלו להיות רצונות אחרים, מונעים על ידו באיזה אופן שיהיה. כי הרצון העליון אינו רוצה רק טוב לבד, וזה אינו טוב ודאי - שלא יוכל טובו להתפשט בבריותיו. ואם תאמר, כך הוא טוב - להיטיב לצדיקים כמו להרע לרשעים, ורחמי רשעים אכזרי. הרי כתיב, "וחנותי את אשר אחון - אף על פי שאינו הגון", וכתיב, "יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה", הרי שרוצה להיטיב גם לרשעים. שמא תאמר, כל זה הוא לאחר אורך הגלות וקבלת ענשם. אשיבך - היא הנותנת, אם כן הרי הרצון העליון מסבב דברים שאחריהם יזכו הכל, שמע מינה שהרצון הוא רק להיטיב ממש, אלא שצריך ללכת עם כל אחד כפי דרכו, והרשעים צריך להענישם כדי שימחול להם אחר כך. שאם הכונה היתה לדחות הרשעים, היה להם להיות אובדים ממש, ולא שיהיו נענשים לזכות אותם אחר כך. וזה ראיה ברורה, כי הרי סוף המעשה הוא הכונה התכליתית בכל חלקי המעשה ההוא. אך סוף המעשה בכל בני אדם, בין צדיקים בין רשעים, הוא לתת להם טוב, אם כן הכונה התכליתית הוא לתת טוב לכל. הרי שהרצון הוא רק טוב:
ב. ולכן לא יתקיים שום דבר אלא טובו, השתא דאתית להכי שהרצון הוא רק להיטיב, צריך שאפילו כך לא ילכו הדברים לבלי תכלית. פירוש, בשלמא אם לא היה הרצון מואס להאביד הרשעים, אז אמרנו אין העונש הזה דבר רע, אלא "חטאים תרדף רעה", וכך היא המדה, וכמש"ל. אך כיון שאמרנו שאין הדרך כך, אלא כדי להחזיר החוטא שישוב ויטיב לו, אם כן העונש הוא רע, עד שצריך שיהיה כלה, ולא נצחי, כדי שיצא ממנו החוטא. ולפי שהוא רע - הוא נגד הרצון העליון. אך כיון שהוא נגד הרצון העליון, כמו שבפרטות לכל איש אי אפשר להיותו נצחי, כך בכלל העולם אי אפשר למציאותו שיהיה נצחי. ותראה עתה הדבר הזה במופתים חותכים, סוף כל המעשה הוא הכונה התכליתית בכל חלקי המעשה ההוא. הטוב הוא סוף כל הסיבוב העובר על כל איש בפרט, אפילו הוא רשע, אם כן הטוב הוא הכונה התכליתית בכל הסיבוב. הרי מופת ראשון שהכוונה התכליתית בכל הסיבוב הוא הטוב. אך הפועל בכל הסיבוב הוא הרצון העליון, אם כן הרצון העליון - כל תכליתו אינו אלא טוב. הרי מופת שני שהרצון העליון הוא רק טוב. עתה נראה אם העונש שהוא קודם הסוף ברשעים, הוא טוב או לא. דבר שבסופו משתנה ממה שהיה בתחילתו - תחילתו וסופו אינו ממין אחד. הסיבוב שמסבב על הרשע הוא ישתנה בסופו ממה שהיה בתחילתו, אם כן תחילת הסיבוב הזה וסופו אינם ממין אחד. אך הסוף הוא טוב, והוא הנרצה בתחילה מן הרצון הפועל. האמצע, פירוש מה שקודם הסוף אינו ממין הזה. אם כן מה שקודם הסוף אינו טוב, ואינו הנרצה בתחילה מן הרצון הפועל. נאמר, אם כן למה ישנו? אלא לפי שאי אפשר להגיע אל הסוף בלתי זה. אבל אם היה אפשר להיות בלתי זה, לא היה ראוי לאמצע הזה להמצא. נוציא מכל זה שהעונש הוא רע, והוא הפך המבוקש ומכוון ברצון העליון, אלא שהמצאו צריך לברייתא, כדי להגיע ממנו אל התכלית, ואם היה אפשר בלאו הכי - היה יותר טוב לפי הרצון. אמור מעתה, כמו שפעולת העונש בפרטים הוא מה שהוא הפך הרצון, שעל כן צריך להשתנות בסופו, היות ענין העונש בהנהגה - גם זה הוא נגד הרצון העליון, וצריך שישתנה בסופו. וזה פשוט, כי כמו שכיוון הרצון העליון שכל הפרטים יהיה להם טוב בסוף, כך צריך שיתכוון שכללות העולם בסוף יהיה רק טוב. וכמו שהמציא העונשים שהם מספיקים לפרטים - שבסוף יקבלו טוב, כך יוכל להמציא מין עונש, או מה שיהיה, לכללות העולם גם כן, שבתחילה יהיה רע, ובסוף יהיה טוב. אלא ודאי כך הוא באמת, שאין רצונו ית' אלא טוב. וזה מה שצריך שיהיה קיים לעד, כי שליטת רצונו קיימת. ואם האמצעית לזה יהיה רע - אינו כלום, כי אדרבא, תראה כונתו הטובה ופעולת כונתו הקיימת - שהיוצא מכל הסיבוב לכל צד הוא רק הטוב שבחוקו ית':
ג. וכל מה שהוא רע בתחילה, אינו יוצא מרשות אחר ח"ו, שיוכל להתקיים נגדו, כיון שידענו שמה שהוא פועל - צריך שבסוף יהיה טוב, עתה צריך שנדע עוד אמת אחר, והוא שודאי אין יש אלא רשות אחת, לאפוקי מן הכופרים שאמרו שתי רשויות יש. והיינו כי כשאנו אומרים שאלקינו הוא אחד - צריך להבין בכאן שני דברים, שאף על פי שאנו רואים כל כך מקרים בעולם וכל כך מסיבות גדולות מתהפכות לכמה גוונים, אנו יודעים אף על פי כן שאין יש אלא מאציל אחד ית"ש, ורצון אחד. לאפוקי - שאין שום רצון מונע על ידו אפילו עלול ממנו. ומכל שכן לאפוקי - שאין יש שתי רשויות ח"ו, אחד פועל טוב ואחד פועל רע, אלא ה' אלקינו ה' אחד בכל מיני יחוד. ומה שנראה עכשיו כאילו הם פעולות נפעלות מזולתו, יהיה מעלול ממנו, או ח"ו מרשות אחר - אינו כן, אלא הוא בחק טובו הוא הפועל כל זה. כי כבר נודע - כל מה שיש עכשיו מן הרע לא יתקיים נלל, אלא לבסוף יהיה הכל טוב, ונדע ונכיר למפרע שאין רשות אחר. כי מי שהוא רשות בפני עצמו - צריך להתקיים תמיד. וזה פשוט, כי אין רשות אלא מי שאין אחר יכול לו, אלא הוא כח ורשות קיים בפני עצמו, ומה שאינו מתקיים - אינו רשות. וכיון שידענו זאת, כן נדע שאין שום רצון, אפילו עלול ממנו, מונע לו. כי אדרבא, סיבוב שלו היה לגלות רשותו אחר כך, ולהשלים הכל ברשותו הטוב. וזהו מה שיש לנו להאמין באמונה שלמה. ותועלת החכמה הזאת הוא שנבין זה בידיעה ברורה, שהוא מה שנצטוינו על זה, "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ואיך נבין זה? אלא כשנבין ההנהגה הזאת הסובבת מראש העולם עד סופו, אז יהיה דבר זה נראה לעינים שכך הוא, שהכל הוא רק מאתו ית"ש להעמיד רק חפצו הטוב להיטיב, ולא בשום ענין אחר. ואותם הדברים שהיו מתקשים לעינינו, והמכשילים את הרשעים להיות פוקרים, הם עצמם יהיו המגלים לנו האמת הזה, והמודיעים לנו היחוד האמיתי הזה בכל דרכיו, כמ"ש. נמצא שתי הבחנות יש לנו בזה, פירוש, בענין הרע הנראה עתה בעולם. הא' הוא, שאינו יוצא מרשות אחר ח"ו שיוכל להתקיים נגדו. והב' היא, שסופו יהיה טוב:
ד. אלא שסופו הוא טוב ודאי - שאינו נגד טובו אפילו בדרך אחר שפירשנו דהיינו שיהיה רצון עלול ממנו מעכב על ידו, אלא סופו הוא טוב. והנה נראה שאדרבא, בדרך זה הא"ס מודיע אמיתת יחודו באמת. וזה:
ה. ואז נודע שלא יש רשות אחר אלא הוא, וזה, כי אפילו היה נותן השגה לנמצאיו שישיגו שלמותו, הנה היו מכירים כל שלמותו זה שהיה מגלה להם, ומשיגים גודל יקרו וכבודו. אך הנה היתה הקדמה כוזבת למינים בדורות אחרים, שאי אפשר להשיג קצה אלא מקצה שכנגדו, ואמרו כשאומרים שיש אלוק אחד שהוא תכלית הטוב, אם כן ח"ו שיהיה אחר תכלית הרע, שאם לא כן לא היתה הידיעה זאת בתכלית הטוב הזה. ועל כן גם להוציא מן הטעות הזה, רצה וברא רע, כדכתיב "עושה שלום ובורא רע". והנה ההפך נראה מיד, ומבינים הקצה הטוב. אך עוד נדע, שאפילו זה הרע לא היה רשות בפני עצמו, אלא שהוא ית"ש, שהוא כל יכול, יכול לעשות גם זה מה שהוא כביכול הפכו, ונראה על ידו שלמותו הגדול. והרע אינו רשות אחר ח"ו, אלא דבר נברא ממנו, עד שיראו הנמצאים את ההפך, ולא יחשבו שיש הפך אחר, כי אין הפך אלא מה שהוא הפך. וכשראו ההפך, וגם ראו שאינו כלום, אלא נברא ממנו ית"ש, הרי ידעו השלמות והיחוד בברור, ונודע פתיות הרשעים הכופרים. כי בנבראים הוא כך - שאין נודע קצה אלא מהפכו. ודרך הבורא אינו נדרך הנבראים כלל, כי הרי לא יוכל נברא לעשות ההפך לו, והוא עשהו, ועוד בטלו, ונראה יחודו בשלמות:\והנה נתבאר ענין זה מעניין חידוש העולם , ועתה נבאר עניין עיקר סוד חידוש העולם , עניין זה הסוד המופלא הוא נעלם מאד מאד מכל החכמים שדברו בציורו מדעתם ר'ל מהדעת האנושי,ולא השיגו אדם מעולם באמתתו כי אם הנביאים לבדם ע''ה שהשיגו דבר זה כאשר הוא וקבלוהו מהשם והכירוהו,ואמנם אנחנו שמענו הדעות הרבות אשר נחשבו על הקדמות ועל החידוש,ועל כן אנחנו נכתוב תחילה על שני העניינים חלוקה אחת הכרחית,א] והמורה נבוכים ז'ל חלקה לשני חלקים ראשונים, ואנחנו נחלקה לארבעה חלקים בעבור צורך הכרחי,ואע'פ שהכל כוונה אחת ב],והחלוקה ההכרחית היא זאת שאנחנו אומרים ,כי העולם לא ימלט מהיותו ,קדמון,או חדש,או הוא קדמון וחדש יחד,או הוא לא קדמון ולא חדשג] ואחר זאת החלוקה המעולה למבינים נקדים הקדמה אחת,ונחלוק חלוקה אחרת בדומה לזאת,ואע'פ שהיא יותא צריכה לנו מזאת,והיא שאנחנו נאמר שהתורה לא תמלט מהיותה כולה משל קדמון או משל חדש,או משל קדמון וחדש יחד,או משל לא קדמון ולא חדשד]ונחבר זה אל זה עוד דבר ונאמר כי התורה לא תמלט מהיותה,כולה נסתרת או כולה נגלית,או נסתירת ונגלית יחד,או לא נגלית ולא נסתרת כלל,,ונחזור לעניין ונשוב לדבר בעניין החלוקה הראשונה המסומנת באות ב] ואומר כי לפ השכל האנושי לא יתכן להיות העולם ''לא קדמון ולא חדש''בהיותינו חושבים שם קדמון על זמן שעבר מדובק בשנים מורים על חזרת הגלגל פעמים אין תכלית למספרם,שהזמן אשר עליו נחשוב הקדמות אינו אלא מספר תנועות הגוףהמתגלגל בסיבוב,והרגעים הם חלקי השעה,והשעות הם חלקי היום והלילה,והימים והלילות הםחלקי השבוע,והשבועות הם חלקי החדש,והחדשים הם חלקי השנה,והשנים הם אצלינו חלקי השמיטה שהיא שבע שנים,והשמיטות הם חלקי היובל שהם שבע שבעיות ושנה אחת שהיובל חמשים שנה,והיובלות הם חלקי הזמן והזמן הוא שם כללי לכל עת נספרת,והפילוסופים לא השיגו סוד היובל ושמיטה כלל כי הוא דבר אלהי לא אנושי מושכל ולא מוסכם,אבל השיגו שאר החלקים המיוחסים לתנועות השמש והירח והכוכבים והמזלות,וחברו למה שאמרנו עניין מולדות ותקופות,וייחסו החדש לירח והשנה לשמש,והסכימו על היות מחזור הירח מתגלגל בסימנים קבועים,והם אי''ב תשצ''ג אשר לכל חודש וחודש הוצג,וזאת הדרך היא אצלנו מקובלת,והיא אמיתית,וחשבו החדשיםהפשוטים,גם המעוברים,חלקי המחזורהשהוא בי''ו תקצ''ה,אשר לכל מחזור ומחזור נמצא, והמחזור הוא י'ט שנה למספר תנועות הירחים,וגם כן עשו למחזור החמה על פי אלד''א בלה''ו של תקופת ניסן ,וחשבו כ''ח שנים מחזור וגם זה מקובל אצלינו שהוא כן,ואתה יודע כי הדמיון אינו יכול לצייר כי אם דבר גופני,והזמן הוא מושכל ואינו מדומה ולא ימצא בלתי מחשבת מספר עתים,וגם לא יושכל בלתי תנועה ואין תנועה בלתי גוף, והגוף מורגש,וגם הוא מדומה,וכן התנועה היא מורגשת וגם מדומה,והיא נחשבת פרטית לכל גוף מתנועע, ואם כן לפי זה העניין שם קדמון נופל על גוף נמצא בלתי ראשית זמן מותחל בהתחלה קבועה אלא בהתחלה תמידית,\\\וזה כולו נמשך אחר השגת הגוף המורגש המצוייר [מו'נ פרק ע'ב] בשכל האנושי אשר לא יתכן העדרו באחד מן הזמנים השלשהאשר לא יתכן העדרו באחד מן הזמנים, השלשה המושכלים בשכל אנושי נחלקיםלשלשה חלקים ,והם הוה והיה ויהיה תמיד,והם בשכל האלהי שלשתם נכללים בכלל אחד והוא הנקרא''הוה תמיד'',בלתי עבר ובלתי עתיד,[עיין בפרקי ההשגחה],כי השכל האלהי הנפרד אינו נופל תחת זמן עבר ולא תחת זמן עתיד,כי אלה השנים הם יורו על תנועות ובהם יבחן הזמן [עיין במ'ש אבל מה שתמצא לשונות מקצת החכמים בקביעת זמן מצוי קודם בריאת העולם, הוא תמוה מאוד 12, כי זוהי השקפת אריסטו, אשר ביארתי לך 13 שהוא סבור כי אין לתאר לזמן התחלה.
וזה מוזר. ואשר הביא את האומרים לידי דבר זה, לפי שמצאו 'יום אחד' 14 ו'יום שני' 15. והבין אומר דבר זה את העניין כפשטו, וחשב16 שאם לא היה שם גלגל מקיף ולא שמש, אם כן באיזה דבר שוער יום ראשון, לפיכך אמרו בלשון זה:
יום ראשון 17 אמר רבי יהודה ב"ר סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן,
אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן.
וזה יותר מוזר מן הראשון.
ואתה התבונן מה שהוקשה להם, והוא מציאות זמן לפני מציאות השמש הזו, ויתבאר לך תירוץ זה שהוקשה על שני אלה בקרוב 18, אלא אם כן 19 רצו שני אלה לומר שלא יתכן בלי סדר זמנים מקודם לכן, וזוהי דעת הקדמות, וחלילה לכל בעל דת מזה. ,] ,ןאמנם ההוה אינו מורה על זמן כלל כי אין ההוה בעל תנועות ,ואם כן אינו בעל זמן בשום פנים אבל יורה לדמיון מנוחה [עיין בפרק השני מן החלוקה הראשונה לשיטה הראשונה],ועל דרך האמת אין להוה מנוחה ולא תנועה אבל מציאות קיים בלתי שינוי,[יעוין שם בשיטה השניה],כי כל תנועה שינוי ויציאה מן הכח אל הפועל,ועל כן ההויות אצל אמונתינולא יתכן לומר שנבראו ,שהן עשר הוויות שמהן התחייבו עשר ספירות,שהאחד מהן שליח ציבור מנהיג והוא העשיריואמנם ראשית ההויות הוא השם ית' והוא בעצמו אמצע ההויות והוא בעצמו סוף ההויות[יעוין במ'ש שהשם הוא צורת העולם בחלוקת הפרקים הראשונה] ויש בהויות נפלאות עליונותוכן בספירות וכן במרכבות \\\\והנה ביאר הרמח'ל-
פתח ע
<ענין תיקון הפרצוף [ע -עג]>:
<הפרטים הנבחנים בפרצוף>:
פרצוף הוא מה שאור אחד מתפשט ומתגלה בכל פרטיו, בסדר אחד, שבו איזה חלקים נשארים פנימים, ואיזה חיצונים, איזה עליונים, ואיזה תחתונים. וכולם מקושרים בסדר אחד, להיות מתחברים אלה באלה, ומתנהגים על פי הנהגה אחת כללית, כל אחד לפי ענינו. וכללותם הם תרי"ג חלקים, כל אחד בנוי אחר כך מכמה חלקים קטנים, כמו שצריך לשלמותו. אחר התיקון היה הענין שהספירות נעשו פרצופים, וזה מה שנבאר עתה. אך בתחלה צריך לבאר מהו ענין הפרצוף:
חלקי המאמר הזה ב'. ח"א, פרצוף, והוא מה צריך להיות ליקרא פרצוף. ח"ב, וכללותם הם תרי"ג, והוא מה הם אורות של הפרצוף:
חלק א:
א. פרצוף הוא מה שאור אחד מתפשט ומתגלה בכל פרטיו, כבר נתבאר למעלה ההפרש שיש בין ספירה לפרצוף. ושם נאמר ענין זה לבאר ההבדל שבין זה לזה, לפי ענין צפיית המרכבה. אך עתה צריך לפרש בפרט ענין הפרצוף, לפי מה שצריך להבין אחר כך ההנהגה[הרי מבואר כי אף מה שמפרש עניין הפרצוף הוא לעניין ההנהגה בלבד ולכך יש לומר כי כללות זה הספר איני עוסק אלא בעניין המונח הראשון]. ושם אמרנו כבר, שהוא אחד מן הכחות שמפרט חלקיו ותנאיו בגילוי:
ב. בסדר אחד - הסדר של הפרטים של דמות אדם הנזכר למעלה:
ג. שבו איזה חלקים נשארים פנימים, ואיזה חיצונים, היינו כללות מה שצריך להבחין לפי דמות אדם - הוא מה שתלוי בפנימיות וחיצוניות, דהיינו החלקים פנימים וחיצונים. ובכאן נכלל ענין נשמה וגוף. ובגוף עצמו ג' כלים - פנימי חיצון ותיכון, וכן גוף ולבושים, וכן אור פנימי ואור מקיף. וכל מה שנדרש בענין זה מצד המצב של המדרגות, זה בתוך זה, ונקרא זה "שיעור העובי", ומובן בזה התלבשות הדברים. ועוד שתלוי בענין ראש וסוף, עליון ותחתון. וזהו:
ד. איזה עליונים ואיזה תחתונים, דהיינו מה קרוב להשורש, או מה מתפשט יותר לגבי מטה. וזהו "שיעור הקומה", שכל עליון גבוה בענינו מן התחתון ממנו, ומובן בזה ההשתלשלות. ועוד שתלוי בהם קשר האורות זה בזה. וזהו:
ה. כולם מקושרים בסדר אחד, באותו הדמות הפרטי, שהוא דמות אדם. ומובן בזה ענין קשר המדרגות זה בזה, וכן הסמכם זה בזה בסוד הכונניות. ועוד מה שתלו בענין החבורים וההרכבות:
ו. להיות מתחברים אלה באלה, שנרכב חלק אחד עם חבירו, לעמוד בחיבור לפי ההנהגה. ומובן בזה חיבורי המדרגות בהנהגתם, שבהתעורר אחת - מתעוררת אותה שמתחברת עמה. ועוד מה שתלוי ברוח הסובב בכל הגוף:
ז. ומתנהגים על פי הנהגה אחת כללית, והוא ענין הלב המנהג כל האברים לפי ענינם, בדם שלו וברוח שבו. כן הנהגת כל הפרצוף יוצא משורש, שהוא קשר הפרצוף ההוא בסוד הלב מבין, והוא פרטיות אחד עומד לצורך זה, שבו מתחברים בינה ת"ת ומלכות ביחד, ומשם ההנהגה יוצא בעומק ואמת:
ח. כל אחד לפי ענינו, זה פשוט, שהרי הוא כמו הלב ממש שמנהיג כל האברים, כמ"ש:
חלק ב:
א. וכללותם הם תרי"ג חלקים, להיות פרצוף צריך שיהיה מפורט בפרטיו. אך האמת הוא, שהפרטים הם תרי"ג, והם סוד דמות אדם, שכך שיערה המחשבה העליונה שצריך להעמיד העולם בתכונה שצריך:
ב. כל אחד בנוי אחר כך מכמה חלקים קטנים, גם זה בסוד דמות אדם, שכל חלק בנוי מפרטים קטנים רבים:
ג. כמו שצריך לשלמותו, גם זה משוער בשיעור זה ששיערה המחשבה העליונה, להביא אל השלמות:
פתח עא
<הקבלה הגמורה בין סדר הפרצוף לדמות אדם>:
סדר אורות הפרצוף וקשריהם וכל עניניהם, הוא ממש כסדר אברי הגוף באדם. כל מה שיש באדם - יש כנגדו בענין האורות בפרצופים למעלה:
אחר שנתבאר ענין הפרצופים, שהם בסוד דמות אדם, עתה נוסיף עוד ביאור בזה, בענין ההקבלה של סוד הפרצופים ודמות אדם:
חלקי המאמר הזה ב'. ח"א, סדר אורות הפרצוף, והוא הקבלת הפרצופים ודמות האדם לגמרי. ח"ב, כל מה שיש באדם, והוא סוד, "מבשרי אחזה אלוה":
חלק א:
א. סדר אורות הפרצוף, שהוא כל מה שפירשנו למעלה בענין השיעורים:
ב. קשריהם, הוא מה שפירשנו בענין הקשרים והחיבורים:
ג. וכל עניניהם, הוא ממש כסדר אברי הגוף באדם, וכל עניניהם, פירוש - כל מה שיש לדבר מן הטבע, כגון כל עניני המזגים, סוף דבר כל מה שאפשר להבחין בדמות אדם בכל ענינים שבעולם, הנה כל זה נשרש למעלה. וסודם - כל עניני השפע המקיים כל עניני העבודה של בני האדם, המקיימים ההשראות וכל תכונות האורות, כל מה שאפשר לדבר בפרצופים העליונים, שכולם הם לפי הענינים האלה בדמות אדם:
חלק ב:
א. כל מה שיש באדם - יש כנגדו בענין האורות, זה סוד, "ומבשרי אחזה אלוה", שכך הוא הדרך לחקור ולמצוא מה שיש בספירות - בתחתונים, כמו מה שיש בתחתונים - בספירות. ואדרבא, מה שנופל תחת ההבחנה בתחלה, הוא מה שיש בתחתונים, וצריך להתעלות עד השורש, להבין הדברים כראוי בקשר עולם התחתון עם העליון, דהיינו קשר המסובב עם סיבתו:
ב. בפרצופים למעלה, היינו שבפרצופים הוא שנבחן פרטיות זה, ולא בספירות:
פתח עב
<השינויים שיש בין הפרצופים בענין דו"ן>:
הפרצופים - מהם זכרים, ומהם נקבות. דהיינו מהם ממשיכים החסד, ומהם הדין. ובזיווגם מתחברות ההמשכות ביחד, ונולדת הפעולה הצריכה, כי אין דבר שאינו מוסכם משתי מדות חסד ודין. ויש איזה שינויים באורותיהם, ושינוי ממש בחוקם. אך שינוי הצורה, שינוי ממש, אינו אלא באורות ההמשכה, שהם היסודות, כי הם הממשיכים, ואליהם נמשכים כל חלקי הפרצוף, להמשיך לפי חוקם:
אחר שביארנו ענין הפרצופים במה שהם שוים זה לזה, עכשיו צריך לפרש ענין מה שהם משונים זה מזה:
חלקי המאמר הזה ב'. ח"א, הפרצופים, והוא לומר בכלל, מה שיש בפרצופים מתחלף זה מזה. ח"ב, ויש איזה שינוי, והוא ענין השינוי הזה היכן הוא תלוי:
חלק א:
א. הפרצופים - מהם זכרים, ומהם נקבות, זה פשוט, כי הכוונה הולכת אחר ענין המתקלא, לתקן הכל בסוד דו"ן, כמ"ש למעלה כבר:
ב. והיינו מהם ממשיכים, היינו כי פעולת הפרצופים, כבר שמעת, שהוא להמשיך האור המתחדש מלפניו ב"ה, שיהיה נמשך ובא דרך ההשתלשלות:
ג. מהם ממשיכים החסד, ומהם הדין, זה כבר נתבאר בסוד מ"ה וב"ן. ובסוד ההשפעה הכלל כך הוא - ההשפעה צריך להיות כלולה מחסד ודין. ושלשה טעמים בדבר, הטעם הראשון - שהרי צריך שכר ועונש. הטעם השני - שהשפע בעצמו הצריך לבוא בעולם לכל צד ממנו, צריך שיצא מוסכם משתי המדות האלה, שבמה שצריך - יסכים הדין לחסד, ובמה שצריך - להיפך. ואז ההנהגה תצא בכלל לכל הנמצאים, למקום שראוי להתגבר החסד תגיע השפעה של חסד, ולמקום שצריך להתגבר הדין ח"ו יגיע הדין. אך שניהם, מדת החסד ומדת הדין, צריכים להשגיח על כל הפרטים, במקום שצריך להתגבר ישגיחו להתגבר, ובמקום שצריך להסכים ישגיחו להסכים. הטעם השלישי - שהרי הנבראים עצמם יש מהם שיוצאים משורש החסד - להראות עליו, ויש אחרים באים מצד הדין - לרמוז עליו, ושניהם צריכים להתקיים תמיד. ואפילו בנברא אחד עצמו יש בו דברים מצד חסד, ודברים מצד דין. וכן מ"ה וב"ן, כמ"ש למעלה, שכל נברא הוא מורכב משני דברים אלה, וצריך שכל שורש ישפיע לתולדה שלו, ויקיים אותה:
ד. ובזיווגם מתחברות ההמשכות ביחד, הזיווג עשוי כדי שלא תצאנה ההשפעות משני מקומות, אחד לכאן ואחד לכאן, אלא השפע היוצא - כבר יהיה כלול מכל הדברים האלה. ויתחלק אחר כך למטה למקומות הצריכים:
ה. ונולדת הפעולה הצריכה, אחר שנעשה החיבור בהשפעות יוצאת הפעולה. והענין, כי לא יש שום פעולה כלל שלא יהא בה חלק לחסד ולדין, על כן אין הפעולה נולדת אלא מן שתי ההשפעות ביחד, אחר שנתחברו:
ו. כי אין דבר שאינו מוסכם משתי מדות חסד ודין, דהיינו שאי אפשר להבין שום ענין, אפילו קטן, שאינו מורכב משני אלה. לכן לכל פעולה צריך כל זה כדי שתוכל להיולד:
חלק ב:
א. ויש איזה שינויים באורותיהם, זה פשוט, שהאורות לפי ענינם מוציאים התולדה, ואם התולדות משונות - שמע מינה שיש שינוי באורות:
ב. ושינוי ממש בחוקם, לאו דווקא בצורת האורות, אלא בתכונתם. וזה הדבר נראה בהדיא בדמות האדם - שיש דברים משונים בתולדה מן זכרים לנקבות, כגון הקול, והמראה, והכח, וכיוצא בזה. ושורש זה צריך שיהיה למעלה:
ג. אך שינוי הצורה, היינו כמ"ש, שאין השינוי בצורת האורות, אלא בתכונתם, ואדרבא הם שוים, ור"ל בצורה הסוגית. אך בפרט הצורה ודאי יהיה חילוק, אלא שהוא חילוק שאינו מורגש כנ"ל:
ד. שינוי ממש, לא בגודל ובקוטן אנחנו מדברים עתה, אלא במה שהוא שינוי ממש, שזה אינו אלא ביסודות, כדלקמן:
ה. אינו אלא באורות ההמשכה, כי כל אור פועל לפי ענינו, וצורתו לפי הפעולה הצריכה בו, ולפי השתנות הצורה משתנית הפעולה ההיא הנשרשת בו. נמצא, שאורות ההמשכה, כשההמשכה צריכה להיות משונה, צריך שגם הם יהיו משונים, שלכן יהיה בטבעם המשכה מתחלפת:
ו. שהם היסודות, וזה פשוט, בסוד דמות אדם, שבאלו יש שינוי ממש של צורה לגמרי, ומורה שכאן הוא עיקר ההבדל, כי בשניהם יש תרי"ג ושאר הענינים, אך ההמשכה היא מתחלפת. והאמת, שכל השייך ליסוד הוא המשונה בהם, והראיה, הסריס:
ז. כי הם הממשיכים, זה פשוט, כי ענין היסוד הוא רק, נהר יוצא מעדן, דהיינו המשכת ההשפעה אל המקום שצריך:
ח. ואליהם נמשכים כל חלקי הפרצוף, להמשיך לפי חוקם, כי הם המתעוררים ראשונה, וכפי התעוררותם הם ממשיכים מכל החלקים כולם, דהיינו שהחלקים עצמם הם ממשיכים מלמעלה, עד שנמשך הכל אל היסוד, וכמ"ש לקמן במקומו. וכל זה פשוט בסוד דמות האדם, וכיון שכל ההמשכה תלויה בהם, והאחרים נשמעים להם לדבר הזה, די השינוי שיהיה בהם, לשינוי מה שצריך בהנהגה:
פתח עג
<ההדרגה שבחיבורי דו"ן - הדרגה של שלמות>:
חיבור הדו"ן הוא השלמות, ובו נמשכת ההשפעה. ולכן כל מה שהדו"ן קרובים יותר מאליהם - מורה שלמות, שאין צריך שם עבודת התחתונים. וכל מה שהולכים ומתרחקים זה מזה - מורה שצריך שלמות, ושצריך שם עבודת התחתונים. עד עתה ביארנו ההפרש שבין הפרצופים הזכרים לנקבות, עתה צריך לבאר ההפרש שבין זכר לזכר, ונקבה לנקבה:
חלקי המאמר הזה ב'. ח"א חיבור וכו', והוא שהחיבור הוא השלמות. ח"ב, ולכן וכו', והיינו שבזה - ההדרגה:
חלק א:
א. חיבור הדו"ן הוא השלמות, זה פשוט, כי הלא דו"ן הם בסוד חסד ודין, והחיבור הוא המיתוק שהחסד ממתק הדינים. ועוד הנוקבא היא סוד המקבל, והזכר - המשפיע. וכל ענין הרע אינו אלא להפריד המקבל מהמשפיע. דוק מינה להיפך - חיבור דו"ן הוא שאין הרע יכול להרחיק המקבל מהמשפיע. נמצא חיבור דו"ן הוא השלמות:
ב. ובו נמשכת ההשפעה, ההשפעה נמשכת בזיווגם, אם כן מקום שהזיווג יותר נמצא - ההשפעה נמצאת יותר:
חלק ב:
א. ולכן כל מה שהדו"ן קרובים יותר מאליהם - מורה שלמות, זה פשוט לפי מ"ש, כי הרי העבודה - כל הכוונה בה הוא להביא הזיווג, שיהיה הדין מפוייס להימתק, שיהיה המקבל דבק במשפיעו, נמצא כשהוא כן ממילא אין צריך עבודה -:
ב. שאין צריך שם עבודת התחתונים:
ג. וכל מה שהולכים ומתרחקים זה מזה, כי גם זה הולך בהדרגה. בעתיק - הוא חיבור גדול, שדו"ן שניהם בכל מקום ממנו. בא"א - הזכר בימינו והנקבה בשמאלו, ועדיין או"א - דו"ן, שני פרצופים, אבל, כחדא נפקין כחדא שריין. זו"ן - שני פרצופים, וגם אין הזיווג תמידי. וכן עיקר העבודה הוא בתפארת ומלכות, וזה:
ד. מורה שצריך שלמות, ושצריך שם עבודת התחתונים:\וכן באדם \ ועל כן לא יתכן לומר על''הגלגל ועל מה שבתוכו''שאינו לא קדמון ולא חדש, אחר שהוא גוף!והנה א'כ בטלה החלוקה האחקונה שהיא הרביעית ונשאר לגלות לך סוד אחר דרך הצעה, והוא שהקבלה בידינו היא שגלגל ערבות [יעויין בחלוקה הראשונה פרק ''רכב''] נברא בתרע''ו שהם שמות כ''ו פעמים כ''ו,והוא התשיעי המקיף בכל[עיין בחלוקת הפרקים הראשונה פרק ''אחור''] וגלגל האדם הוא העשירי,והעשירי יהיה קדש ליי' [נראה שהעניין רומז על ההקבלה למה שנתבאר לעיל בעניין הספירות,שהאחד מהן שליח ציבור מנהיג והוא העשירי],וכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה וסוד זמ''ן ,אמו''ן,כולל ארבע אותיות, ומלא הוא זי''ן מ''ם נו''ן ובודו נון זמנים והוא סוד היובל חמשים שנה,והסוד הוא יבל חמשים שנה חסר ו''ו כתיב והוא סוד מ''בואין ספק בכ'''ך שהם כ''ף ,וכף בסוד נו''ן וכלל זמן מלא הוא[בגי'] ''החומר'' וסודו ''נברא'' ,כי החמר נברא בלא ספק כמו שאגיד לך בסוד ''נו''ן''-בי''ת ר''ש אל''ף יו''ד מ''ם-כי כל החמרים נבראים ''בצורה'' והבן זה מאד [יעויין בחלוקת הפרקים הראשונה שזכרנו לעיל ודרך הקשרם לחלוקה השנייה במעשה בראשית בתחילת הפרק ובפרק שאחריו בעניין השבת] והענין בקיצור נמרץ ידוע כי כל העולמות מראש א"ק עד סוף העשיה כלולים מחיצוניות ופנימיות וכל אחד משניהם נחלק לחיצוניות ופנימיות ואין לך שום בריה שאינה כלול' מחיצוניות ופנימיות אמנם החיצוניות דכללות כל העולמות הם העיגולים דכל העולמות והפנימיות הוא היושר דכל העולמות וכל אחד נחלק לחיצוניות ופנימיות שהם הכלים והאורות גוף ונשמה כי הכלים שהם הי"ס דכל פרצוף נק' חיצוניות בערך הפנימיות שהם האורות והנרנח"י המלובשים בהם וכן בפרטות הי"ס הנחלקים לשלשה פרצופים נה"י חג"ל וחב"ד מתלבשים זה בתוך זה כי פרצוף דנה"י המלביש לפרצוף חג"ת נק' חיצוניות בערך פרצוף החג"ת
דף יג עמוד א
המתלבש בתוכו ופרצוף החג"ת נק' פנימיות אליו ופרצוף החג"ת נק' חיצוניות בערך פרצוף החב"ד המתלבש בו והחב"ד הוא פנימיות אליו וכל זה הפרצוף הכלול מחב"ד וחג"ת ונה"י נק' חיצוניות בערך הפרצוף העליון המתלבש בו וכן עד"ז מפרצוף לפרצוף עד א"ס וכן עד"ז בכללות כי כללות עולמות בי"ע נק' (ע"ב) חיצוניות לאצי' המתלבש בתוכם והוא פנימיות אליהם וכן האצי' נק' חיצונות לא"ק המתלבש בתוכו והא"ק פנימיות אליו והא"ק נק' חיצוניות לאור הא"ס המתלבש בתוכו שהוא שורש וחיות הכל וזה שאמרנו שהפרצוף התחתון נק' חיצוניות לפרצוף העליון המתלבש בו הוא הכלים לכלים והאורות לאורות אבל לא שהאורות של התחתון יקראו חיצוניות בערך הכלים של העליון אלא הכלים לכלים והאורות לאורות. וזה באצילות ובא"ק אבל בבי"ע אפי' הכלים דאצילות יקרא נשמות ופנימיות לבי"ע וזה בעוד שעדיין לא נגמר בירור ותיקון הכלים דבי"ע ולא נזדככו לגמרי ועדיין נקראים חיצוניות שהוא אבי"ע דחיצוניות. אמנם אחר זמן תיקונם וזיכוכם לגמרי אז הם מתעלים יותר ונכנסים לפנים ומלבישים לאבי"ע דפנימיות ונעשה אלהות גם הוא כמוהו כנודע כי אבי"ע דפנימיות כולו אלהות ואחדות גמור מראש עשר ספירות דאצי' עד סוף י"ס דעשיה כמבואר בפ"א דשער השמות וכנז"ל כי באצי' אפי' הכלים שבו הם אלהות גמור כי על האצילות אמרו בתיקונים איהו וגרמי חד בהון וכ"ש בא"ק:
אמנם בערך העצמות ואור הא"ס המלובש בהם נק' כלים אמנם הם אור זך ובהיר בתכלית הבהירות אמנם ודאי כי יש הפרש וחילוק גדול בין ערך אורות הכלים דא"ק לאורות הכלים דאצי' וכן באצי' עצמו יש חילוק בין אורות דכלים דפרצוף העליון לאורות דכלים דפרצוף התחתון המלבישו עד שיקראו הכלים דפרצוף העליון פנימית לכלים דפרצוף התחתון המלבישו וכן הוא בפרטי פרטות כי כל פרצוף היותר גבוה ופנימי מחבירו הנה הוא קרוב אל אור הא"ס מדריגה אחת יותר מהפרצוף התחתון החיצון המלבישו והוא מקבל אור הא"ס בקירוב ובהרחבה יותר מהפרצוף החיצון מדריגה אחת ולפיכך יקרא פנימיות לפרצוף החיצון המלבישו כי כפי קרבתם אל המאציל כך הוא זיכוכם ובירורם. והמשכיל יבין כי כל אלו המאורות מן המאציל העליון יצאו ונתפשטו ונשתלשלו כל א' כפי שיעור הבירור והתיקון הצריך לו כפי שיעור מיעוט או ריבוי הבירור והתיקון הצריך להם כך הוא קירובם וריחוקם מן המאציל כי האור שאינו צריך זמן רב לבירורו ותיקונו הוא יותר זך מחבירו והוא עליון וקרוב אל המאציל יותר מהאור הצריך זמן יותר לבירורו ותיקונו וכולם מאור המאציל העליון יצאו ונתפשטו מדריגה למטה ממדריגה ומדריגה לפנים ממדריגה מראש א"ק עד העשיה ונפרטו לכמה אלפי רבבות עולמות דא"ק ואבי"ע זה לפנים מזה מלבישים זה את זה בשוה ומספר כללות פרטותם הוא כפי מספר ימי שני זמן בירורם ותיקונם שהם שתא אלפי שני דהוי עלמא וזה בבחינת ששת ימי בראשית שהם תא אלפי שני דהוי עלמא שהם בבחינת פרטי פרצופי ו"ק חג"ת ונה"י דחג"ת אשר הם נפרטים לשנים ולחדשים ולשבועות ולימים לבד ובכל יום נתקן פרט אחד דכללות א"ק ואבי"ע כפי סדר מטבע מה שנעשה בו' ימי בראשית וכעד"ז הוא בירור ותיקון סדר הזמנים שהם בבחינת פרטי פרצופי ו"ק נה"י וחג"ת דנה"י שמשם התחילו לשמש המאורות אמנם הם נפרטים ליובלות ולשמטות ולשנים ולחדשים ולשבועות ולימים ובכל תפלה ובכל מצוה הנעשים באותו יום מתבררים ועולים בירורים חדשים אשר לא נבררו ולא עלו מיום שנברא העולם עד היום הזה ואלו הבירורים (ל"ו ע"א) שנבררו ונתקנו היום עולים ומלבישים לבירורי' שנבררו ונתקנו אתמול ונעשים חיצוניות להם והבירורים של אתמול הם בערך פנימיות להם כי הם לפנים מהם וקרובים אל המאציל מדריגה אחת יותר מהם ואלו הבירורים של אתמול הם בערך חיצוניות לבירורים שנברר ונתקנו ביום תמול שלשום ובירורים דתמול שלשום הם פנימיות להם כי הם לפנים מהם וקרובים אל המאציל מדריגה א' יותר מהם וכעד"ז הוא בבירורים המתבררים ונתקנים למחר שעולים ומלבישים לבירורים שנבררו ונתקנו היום ונעשים חיצוניות להם והבירורים של היום הם פנימיות להם כי כבר נתקנו ועלו למדרגה יותר עליונה ממה שהיו בה היום והם לפנים מהם קרובים אל המאציל מדריגה אחת יותר מהם כי הבירורים שנבררו ועלו ונתקנו היום הנה הבירור והתיקון ההוא נקרא בירור ותיקון בערך המדריגה ההוא אבל בערך מדריגה יותר פנימית עליונה עדיין צריכים בירור ותיקון יותר. ולפיכך למחר בעת עלות הבירורים החדשים ותיקונם גם בעת ההיא נבררים ונתקנים הבירורים שנבררו ונתקנו היום בירור ותיקון יותר מעולה ועולים ונכנסים ומלבישים למדרגה יותר עליונה ממה שהיו בה היום למקום שהיו בה הבירורים של אתמול ומתקרבים אל המאציל מדריגה אחת יותר ומזדככים יותר והבירורים של מחר עולים למקום שהיו בה אלו הבירורים וכן עד"ז גם הבירורים של אתמול נבררים בעת ההיא בירור יותר מעולה ועולים ונכנסים למדרגה יותר עליונה ממה שהיו בה ומתקרבים אל המאציל מדריגה אחת יותר ומזדככים יותר. וכן עד"ז נעשה בכל העולמות כי עולים מיום ליום לשבוע ומשבוע לחדש ומחדש לשנה ומשנה לשמטה ומשמטה ליובל ומיובל ליובל עד המאציל העליון עד שבכל יום נשלמה מדריגה אחת הסמוכה אל המאציל להתתקן ולהזדכך תיקון וזיכוך שלם ונדבק במאציל. וכן עד"ז הוא בירור ותיקון וזיכוך ו' ימי בראשית אלא שהם מיום ליום לשבוע ומשבוע לשבוע לחדש ומחדש לחדש לשנה ומשנה לשנה לעשר שנים ומעשר לעשר למאה שנים וממאה למאה לאלף שנים ומאלף לאלף עד שתא אלפי שני ע"ד הנז"ל עד שבשתא אלפי שני דהוי עלמא חד נשלמו כל העולמות להתברר ולהתתקן ולעלות ממדריגתם מדריגה אחת שלימה כל פרט למדרגה שעליו כי שתא אלפי שני הוא זמן בירור ותיקון ועליית עלמא חד שהוא מדריגה אחת לכל העולמות ודי בזה למבין כי לא נוכל להרחיב עוד הדיבור הצריך כי הדברים עתיקים עמוק עמוק והמשכיל יבין
\ ועל כן תמצא ''גלגל'' מלא מעיד ואומר במספרו -''אנ''י נבר''א'' ,והבן גם זה שעניינו אנ''י-עצ''ם המ''ח ואומר-אנכ''י ''ע''ץ החיי''ם'' ואם אתה חכם תבין מדעתך ונשוב לןמר עוד שהיות הגלגל קדמון לבד ,מבלתי חידוש מציאותו הוא שקר,כי אין זה אלא מדומה[יעויין בחלוקת הפרקים הראשונה בעניין המחלוקת ''בסיבה ועילה'' בסוף הפרק דברי המותכלם] אבל על כל פנים יש בו צד חידוש ונופל עליו חידוש, והתנועות המתחדשות בו הם לעדות,שאחר שהתנועה מחודשת ,הנה העצם מחודשואם אין זה החידוש חידוש מוחלט מפני שנאמר שכל תנועה מחודשת כבר קמה לה תנועה מחודשת גם כן, ולמחודשת מחודשת ,והנה אם ילך זה אל לא תכלית,כל התנועה המחודשת בחלקי הגוף המתנועע,חדשה ביא מצד וקדמונה היא מצד,כלומר קדמה זו לזו בזמן,וכאשר קדמה התנועה החלקית שעברה אתמול על דרך משל, הנה היום התנועה היומית החלקית התחדשה, והתנועה של יום מחר היא נמצאת בכח, ובהגיע יום מחר הנהו מחודש,והוא היום שכבר קראנוהו אתמולמחר,ואם תאמר שהגוף נושא התנועות לא התחדש לפי זה הדעת כי הוא כללי,[כשיטת הפילוסופים] הנה בהמצא התנועה מחודשת די לנו בחידוש דבר כפי מה שתשמעועל זה הסוד אנו אומרים ביוצר ''המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית''ואנו אומרים בכל יום שבו ראש השנה ''היום הרת עולם''ואנו אומרים עוד ''זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב'',וזה אצלינו סוד גדול מאד,והנה יום ראש השנה הוא יום ראש החדש השבעי והבן זה כי כוונתי להסתיר ולגלות,ולגלות ולהסתיר,כי האמת עמוק מאד למשכילים כל שכן לפתאים\גם כתב בס' הכוונות בדרושי התפילין ובע"ח בשער השמות ובשער חיצוניות ופנימיות ובכמה מקומות והביאו בספר
דף כד עמוד א
עו"ת כי בלילה מסתלקין מן הזו"ן ומכל הפרצופים דאצי' המוחין של יום שעבר ויורדים לבי"ע לברר בירורים ועולים עם הבירורים בד' חלקי תפלת שחרית וצ"ל מ"ש לעיל כי בלילה מסתלקין המוחין מז"א ונכנסים ומתפשטים בנוקבא כנ"ל ובמש"ל כי אי אפשר לבירורים להתתקן ביום א' מבואר כי מש"ל כי בלילה מסתלקין המוחין מז"א ונכנסים בנוקבא כנ"ל הוא במוחין של היום ההוא. המשל בזה כי הזו"ן דכללות דכל הכ"ד דיום ראשון של השבוע מתחילים להתתקן בתחלת ליל ראשון ומתחילים המוחין דאו"א להכנס בב"ן דב"ן דז"א והוא מאיר דרך אחוריו מהארת המוחין דאימא ובונה ומתקן ב"ן דב"ן דפרצוף אחור דנוקבא עד חצות הלילה ומחצות עד הבוקר נתקנים פרצופי דב"ן דמ"ה דזו"ן אב"א ע"ד הנז' ומהבקר עד חצות היום נתקנים פרצופי מ"ה דמ"ה דזו"ן אב"א ע"ד הנז' ומחצות היום עד הלילה נתקנים פרצופי מ"ה דב"ן אב"א ע"ד הנז' וכנז"ל בברכת הנותן לשכוי כו':
ובליל שני מלבד שמתחילים הזו"ן דיום ב' להתתקן אב"א ע"ד הנז' בזו"ן דיום א' הנה עתה מתחילים הזו"ן דיום א' להתתקן פב"פ באופן זה כי עתה בליל ב' מסתלקין המוחין מז"א דיום א' ונכנסים ומתפשטים בנוקבא כסדר הנז"ל עד חצות הלילה וע"ז אנו אומרים ברכת המפיל כנז"ל ובחצות ננסרת ועולים לחיק או"א ומזדווגים ונותן לה כלי ורוחא וחוזרים למטה למקומם ומזדווגים או"א וממשיכים להם המוחין דפנים ונכנסים בנוקבא ומשאירים בה רשימו יתירה וחוזרים ומסתלקים ממנה המוחין דאחור ופנים ונכנסים בז"א וע"ז אנו אומרים ברכת המעביר כנז"ל והולכים ונתקנים פרצופי הפנים שלהם עד תשלום כ"ד שעות דיום ב' ובנפילת אפים דיום ג' אז מזדווגים זווג להוליד ואע"פ שיש זווג בכל חלק מד' חלקי הכ"ד שעות כי בחצות הלילה מזדווגים פרצופי ב"ן דב"ן עם פרצופי ב"ן דמ"ה שלהם ובעמוד השחר זווג דב"ן דמ"ה שלהם ובתפלת שחרית מ"ה דמ"ה ובמנחה מ"ה דב"ן שלהם הם דפרטות ואינם עיקריים אבל הזווג הכולל דכללות כולם הוא בנפילת אפים באופן שבתשלום כ"ד שעות של יום שני נגמר תיקון בנין פרצופי פנים דזו"ן דיום א' ובנפ"א דיום ג' מזדווגים:
(ע"ב) והזו"ן דכללות דיום ב' נגמרו להתתקן בבחי' אאב"א ובליל ג' מסתלקים המוחין מז"א דיום ב' ונכנסים בנוקבא ע"ד הנז"ל בזו"ן דיום א' עד תשלום כ"ד שעות דיום ג' נגמר תיקונם והמוחין דזו"ן דיום ראשון יורדים בליל ג' לבי"ע לברר ועולים עם הבירורים בד' חלקי תפלת שחרית כנז"ל והרי נשלם תיקונם במדריגת זו"ן דאצילות שהם בחי' רוח. ואח"כ בליל ד' עולים להתתקן ולהשתלם במדריגת או"א כי מדריגת זו"ן בערך או"א הוא כמדריגת בי"ע בערך זו"ן וכן הוא מפרצוף לפרצוף כמבואר לעיל בהקדמה ונתקנים שם במדריגת או"א ע"ד שנתקנו במדריגת זו"ן כנז"ל ואח"כ עולים להתתקן בא"א עד"ה והבירורים דיום ב' כבר נשלם תיקונם בזו"ן ועתה עולים להתתקן באו"א עד"ה וכעד"ז נעשה לכל הבירורים וכן כתב בדרושי התפילין איך מסתלקים המוחין דזו"ן ועולים למעלה מיום ליום ממדרגה למדרגה. וכמבואר בכ"מ בע"ח ובפרט בספר מ"ש ופשוט הוא ליודעי דעת כי כן הוא סדר תיקון העולמות והנשמות מפרצוף היום לפרצוף הכולל של השבוע ומהשבוע לפרצוף הכולל של החדש ומהחדש לפרצוף הכולל של השנה ומשנה לפרצוף הכולל של השמטה ומשם לפרצוף הכולל של היובל דכל מלך מז' מלכי זו"ן דכל פרצוף דפרצופי אבי"ע עד שיגיעו לשורשם העליון שבא"ק והתבונן בענין זה היטב מאד ובהקדמת יתבאר באורך בע"ה וכעד"ז חוזר חלילה:
ואלו הזו"ן הכוללים דכל הכ"ד שעות הם זו"ן דפרטות דספי' אחת הוא פרצוף אחד דמלך אחד מז' מלכי זו"ן הכוללים דכל שבוע אשר תיקונם הוא בהמשך שבוע א' מלך א' ליום וביום שבת הוא זווגם (וסדר תיקונם וזכותם ועלייתם הוא משבוע לשבוע עד א"ס ב"ה סכ"י) ואלו הזו"ן הכוללים דכל שבוע הם מלבד הזו"ן הפרטים דאבא או דאמר או דז"א או דנוקבא דז"א (הכוללים) דכל חדש אשר תקונם הוא בהמשך ד' שבועות דכל חדש ואלו הזו"ן (דכל חדש הם זו"ן דפרטות דספירה א' מו"ק דזו"ן דכללות דששה חדשי הקיץ או החורף כי בהמשך ששה חדשי החורף נתקני' ו"ק דז"א והם מ"ה דמ"ה עם מ"ה דב"ן ובששה חדשי הקיץ נתקנים ו"ק דנוקבא והם ב"ן דמ"ה עם ב"ן דב"ן כל קצה בחדש א' חסד בתשרי גבורה בחשון כו' כל חדש כלול מד' שבועות שבהם נתקנים ד' אותיות הוי"ה דכללות הי"ס דכל קצה שהם או"א וזו"ן דאותו הקצה וכל שבועה כלול משבעה ימים לתקן הז"מ דכל א' מד' פרצופים הנז"ל דכל קצה סכ"י) ובכללות קיץ וחורף נתקנים הזו"ן דכללות השנה אשר כל עצמם הם זו"ן דפרטות דספי' א' שהוא פרצוף א' דמלך א' מז' מלכי זו"ן הכוללים דכל שמיטה שתיקונם הוא בהמשך הז' שנים דכל שמיטה וכל עצמם הם זו"ן דפרטות דספי' א' שהוא פרצוף א' דמלך א' מז' מלכי זו"ן הכוללים דכל יובל אשר תיקונם הוא בהמשך ז' שמטות וכל אאלו סדר תיקון הבירורים שלהם והמשכת המוחין להם וכל פרטי תיקונם הוא ע"ד הנז"ל בזו"ן דכללות דכל הכ"ד שעות וד"ל (ואלו תיקונם וזיכוכם ועלייתם הוא מיום ליום לשבוע ומשבוע לשבוע לחדש ומחדש לחדש לשנה ומשנה לשנה לשמטה ומשמטה לשמטה ליובל ומיובל ליובל עד א"ס והוא ע"ד מ"ש אצלינו בביאור ענין חיצוניות ופנימיות לעיל ד' ל"ה ע"א וב') ובע"ה יתבאר כל ענין במקומו באורך ובפרטות בס"ד (כי עדיין לא נתבאר בכאן מהקדמה זו כל הצורך ובפרט ענין בירור ותיקון ששת ימי בראשית איה מקומם כי לא שוו בשיעוריהם לימי חודשי השנה ולא לשמיטים ולא ליובלות ובע"ה בהקדמה יתבאר הענין הזה באר היטב בס"ד סכ"י):
וצריך לידע חשבון השנים לפי סדר חשבון הספירות דפרצופי ו"ק דזו"ן הנפרטים לשיתא אלפי שני דהוי עלמא כדי לידע באיזה פרצוף היא אותה השנה ובאיזו ספירה הוא אותו החדש ובאיזו ספירה מחבת"ם דאותה הספירה הוא אותו שבוע ובאיזה ספירה מו"ק דאותו שבוע הוא אותו היום כדי לידע לברר ולהעלות הבירורים המתייחסים לכל יום ויום כראוי וכנכון וכדי לידע לכוין בברכת המפיל והמעביר וכל התפלות דאותו יום שהם במוחין דפרצוף דיום שעבר ולא דאותו יום שהוא עומד בו כנ"ל כגון עתה שאנחנו עומדים באלף (צ"ב ע"א) הששי שהוא ביסוד וכבר עברו ממנו ת"ק שנה שהם חב"ד ח"ג ועתה אנו בת"ת דיסוד וכבר עברו (ממנו כ"ח שנים שהם חו"ב דת"ת וח"ס חב"ד חג"ת נ"ה מי"ס דדעת דת"ת דיסוד דזו"ן וחדש סיון הוא ת"ת דב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן דזו"ן הנקרא נוקבא בערך מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן הנתקנים בחורף שבוע הראשון דסיון הנז' הוא בז"ק דפרצו' אבא דיסוד הנז' והיום א' הוא בחסד דו"ק דפרצוף אבא הנז' ועד"ז יחשוב ויכוין כנ"ל עכ"מ בסכ"י) ממנו כ"ה שני' שהם חו"ב דת"ת וחמש ספי' חב"ד ח"ג מי"ס דדעת דת"ת דיסוד דזו"ן וחדש אדר הוא היסוד דמ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן דזו"ן הנקרא דכורא בערך ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן הנתקנים בקיץ ושבוע הראשון דאדר הנז' הוא בו"ק דפרצוף אבא דיסוד הנז' והיום הראשון הוא בחסד דז' קצוות דפרצוף אבא הנז' ועד"ז יחשוב ויכוין כנ"ל:
ידוע מ"ש הרב ז"ל כי בכל ר"ה חוזר האצילות העליון לכמות שהיה בתחילת הבריאה והענין הוא כי בכל שנה ושנה יש בירור ותיקון חדש מבירורים חשים אשר עדיין לא הובררו ולא עלו ולא נתקנו מבריאת העולם וע עתה וסר תיקונו הוא כסדר התיקון שנתקן בבריאת העולם והוא פשוט למשכילים בברי הרב ז"ל כפי מה שביאר לנו בע"ח ובס' מ"ש ובכמה מקומות אמנם זהו בבחינת בירור ותיקון הנעשה בבחינת העתים והזמנים שהם השנים של השמטות והיובלות הנמנים ועולים משבעה לשבעה עד א"ס כמבואר אצלינו במ"א בהקמה ע"ש. אמנם בבחינת בירור ותיקון ששת ימי השבוע שהם פרטי ששת ימי בראשית הנמנים ועולים מעשר לעשר לשתא אלפי שני:
הנה (ע"ב) בכל יום נברר ונתקן בכל מה שנעשה בו' ימי בראשית אמנם הוא בבחינת פרצוף אותו יום כמ"ש בע"ה וכן הוא מבואר בע"ח ובס' מ"ש ובדרוש ברכת המפיל ובכמה מקומות וזה פשוט וכתב הרב ז"ל בדרושי ר"ה ובספר הכונת הישן בדרושי ר"ח בביאור ענין חסרון ומלוי הלבנה כי י"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב צירופי הוי"ה וי"ב צירופי אהי"ה והם ו"ק שהם ששה מלכים ז"א וו"ק שהם ששה מלכים דנוק' ובששה חדשי החורף נתקנים ו"ק דז"א והם מ"ה דמ"ה עם מ"ה דב"ן הנק' דכורא בערך ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן ובששה חשי הקיץ נתקנים ו"ק נוק' והם ב"ן דמ"ה עם ב"ן דב"ן הנק' נוקבא בערך מ"ה דמ"ה ומ"ה דמ"ה (כך מצאתי ונ"ל שצ"ל מ"ה דדב"ן) וכל חדש כלול מארבעה שבועות שבהם נתקנים ארבע אותיות הוי"ה דכללות הי"ס דכל קצה שהם ארבעה פרצופי או"א וזו"ן דאותו הקצה וכל שבוע כלול משבעה ימים לתקן השבעה מלכים דכל א' מארבעה פרצופים הנזכר בכל קצה והם כסדרן כי בחדש תשרי נתקן פרצוף החסד דמ"ה דב"ן ע"י פרצופי חסד דמ"ה דמ"ה באותה השנה והוא אופן זה כי בארבעה שבועות שבו נתקנים ארבעה פרצופי או"א וזו"ן דחסד הנז'. בשבוע ראשון נתקנים שבעה מלכים דאבא. בשבוע שני שבעה מלכים דאימא דחסד הנזכר בשבוע השלישי שבעה מלכי ז"א דחסד הנזכר. בשבוע רביעי שבעה מלכים דנוק' דז"א דחסד הנזכר וכל שבוע מארבע שבועות דחדש חשון נתקנים שבעה מלכים דכל א' מארבעה פרצופי אבא ואימא וזעיר ונוקביה דפרצוף הגבורה דמ"ה דב"ן ע"י שבעה מלכים דכל אחד מארבעה פרצופי או"א וזו"ן דפרצוף הגבורה דמ"ה דמ"ה וכן עד"ז פרצוף הת"ת בחדש כסליו ופרצוף הנצח בטבת ופרצוף ההוד בשבט ופרצוף היסוד באדר. אמנם יש ביניהם שינוי כפי הסדר הפרצופים דהוי"ה ואהי"ה המתייחסים לאותו החדש כמ"ש בע"ה. וכן עד"ז בו"ק דב"ן דב"ן הנתקנים ע"י ב"ן דמ"ה בששה חדשי הקיץ כי בכל שבוע מארבעה שבועות דחדש ניסן נתקנים שבעה מלכים דכל א' מארבעה פרצופי או"א וזו"ן דפרצוף החסד דב"ן דב"ן ע"י שבעה מלכים דכל אחד מארבעה פרצופי או"א וזו"ן דפרצוף החסד דב"ן דמ"ה וכן עד"ז ארבעה פרצופי הגבורה בחדש אייר ופרצוף תפארת בסיון ופרצוף הנצח בתמוז ופרצוף ההוד באב ופרצוף היסוד באלול באופן כי בהגמר י"ב חדשי השנה נגמרים להתברר ולהתקן הו"ק דמ"ה ודב"ן דפרצופי האחור דזו"ן דכללות השנה היא. וזה הסדר בין לרבי אליעזר ובין לרבי יהושע שאמר פנימיות העולמות אלא שבחיצוניות העולמות מתחילים להתתקן ו"ק דמ"ה דמ"ה עם ו"ק דמ"ה דב"ן בששה חדשי החורף כנז"ל ואח"ך ו"ק דב"ן דמ"ה עם ו"ק דב"ן דב"ן בו' חדשי הקיץ כנז"ל בעת ר"א אבל בפנימיות העולמות שלא היתה תחילת השנה אלא מניסן מתחילים להתתקן ו"ק דב"ן דמ"ה עם ו"ק דב"ן דב"ן בששה חדשי הקיץ ואח"כ בששה חדשי החורף נתקנים הו"ק דמ"ה דמ"ה עם שש קצוות דמ"ה דב"ן כנז"ל בדעת רבי יהושע. כי רבי אליעזר מביא ראיה מהעשבים והאילנות שהם חיצוניות העולמות ורבי יהושע מביא ראיה מבעלי חיים שהם פנימיות העולמות אפשר כי ר"א סובר כי בתחילה בו' חדשי החורף נברא ונתקן חיצוניות דדחיצוניות ואח"ך בו' חדשי הקיץ נברא ונתקן פנימיות דחיצוניות:
(ע"ה ע"א) ורבי יהושע סבר כי בתחלה בקיץ נברא ונתקן פנימיות דפנימיות ואח"ך בחורף נברא ונתקן חיצוניות דפנימיות. או שר"י סובר שבקיץ נברא ונתקן חיצוניות דפנימיות שהם בעלי חיים ובחורף נברא ונתקן פנימיות דפנימיות שהוא האדם באופן שיש חלוקות רבות להבין ולהשוות דבריהם:
כי מתפילת ר"ה נראה שאנו עושים כדברי שניהם זה היום תחילת מעשיך:
הנסירה שבר"ה לשנת הזמנים ושבכל לילה לימי ו' ימי בראשית ולר"א בר"ה תחילת תיקון והמשכת המוחין דאב"א לזו"ן הכוללים דזו השנה הנכנסת ונסירה והמשכת מוחין דפב"פ לזו"ן דשנה שעברה והמשכת החסדים וזיווג דש"ת לזו"ן דשנת אשתקד:
ולר"י שבפסח התחלת תיקון והמשכת מוחין דאב"א לזו"ן הכוללים בזו השנה ונסירה והמשכת מוחין דפב"פ לזו"ן דשנה שעברה וזיווגא עילאה לזו"ן דשנת אשתקד:
והמשכת המוחין בליל פסח ויום ראשון דפסח לזו"ן שהם בבחי' צד הב"ן הנק' נוק' דזו"ן הכוללים דשנה שעברה והם המוחין דפנים הנכנסים בנוקבא תחילה לפי שעה להגדילה תכלית גדולתה דפנים כדי שתקח רשימו דכל המוחין כדי שיהיה לה מציאות להבנות בפנים ע"י כנז' בעמידה דחול ע"י מצות ספירת העומר:
ענין וסדר המשכת המוחין דה"ח וכללותם וכללות כללותם בנענועי הלולב בברכה ובהלל והוא להמשיך המוחין לג' פרצופים חב"ד דכל קצה מו"ק חג"ת נה"י דמ"ה וב"ן דנוק' שהם יעקב ורחל והענין כי הו"ק חג"ת ונה"י הם ב' פרצופים מלבישים זה לזה בשוה כי פרצוף דחג"ת כלול מחג"ת ונה"י מתפשט עד למטה ועליו מלביש פרצוף דנה"י גם הוא כלול מחג"ת ונה"י וג' פרצופי החג"ת מלבישים זה לזה בשוה כי החסד הוא פרצף גמור כלול מחג"ת ונה"י וכעד"ז בג' פרצופי הנה"י שכל פרצוף כלול מחג"ת ונה"י והם מלבישים בשוה לג' פרצופי החג"ת הנזכר:
ועל ג' פרצופי החג"ת הנז"ל מלבישים ג' פרצופי המלכיות שלהם וגם הם כוללים מחג"ת ונה"י ועל ג' פרצופי המלכיות הנזכר מלבישים שלשה פרצופי הנה"י ועליהם שלשה פרצופי המלכיות שלהם ונמצא כי ג' פרצופי המלכיות דנה"י מלבישים לג' פרצופי הנה"י גוהם מלבישים לג' פרצופי המלכיות דחג"ת והם מלבישים לג' פרצופי החג"ת וזה הסדר
דף מ עמוד א
הוא בפרצופי ו"ק ומלכות דדעת וגם בו"ק ומל' דזו"ן וגם בו"ק ומלכות דנוק' שהם יעקב ורחל והנה כל פרצוף מאלו הו"ק ומלכות הנז"ל כלול משני פרצופים חג"ת ונה"י דמ"ה וב"ן עם נרנח"י דנפש ורוח וחסר לכל פרצוף ג' הפרופים הפנימיים חב"ד ואו החב"ד נמשכים לכל פרצוף ע"י הנענועים וכל זה בצלם דצ' דצלם ואח"ך בהקפה להמשיך ב' צלמי ל"מ:\ואם כן אין העולם קדמן לבד שתנועותיו לעדות ברורה על חידושו כאשר זכרנוואין חשש לחשוב אם קצתו חדש וקצתו קדמון,כי אנחנו מאמינים כי העולם כולו אחד נקשר קצתו בקצתו כגוף האדם על דרך משל,והא כל גוף בכלליו ובפרטיוואל תחשוב שזה הדעת כדעת המדברים האומרים בזמן המחודש בעתות,מה שאמרנו שאנחנו נאמין שהזמן כולו מדובק ונאמין גם הטבעים ולא נאמין שינויים,אלא בעת מאמר השם לנביא להצדיק דברו בהרגשת העין לרואים[יעויין בחלוקה השניה והשלישית בפרקים השייכים בכאן]ובזה השינוי מספיק להאמין התפתחות זמן נברא ותנועה מחודשת ,וגלגל יש מאין,והשגחה בבני אדם,וגמול ועונש להם כמשפט החכמה הרצונית הישרה, והנה נשארו עור שתי דרכים והם היות העולם חדש לבד ומספר שנותיו אצלינו ה'תשס'ט או היות העולם קדמון מצד וחדש מצד ואם הוא חדש לבד אין צורך לדבר בו ,שכל דבר המורה בתחילת מחשבה פשטי התורה שהם אמת הלא משל כלל נאמינהו מיד בלי ספק כאשר הוא,והנה זה די בו ואם הוא קדמון מצד וחדש מצד,הנה אין צורך לנו בו לדברים כי צד החידוש מספיק לאמת בו פשטי תורתינו,ואם יורה צד הקדמות על נסתרו לא נפסיד כלום ר''ל על סתרי תורה ,כי הכוונה כולה לאמת האמת בהשגה ולהרחיק מחשבת שוא מהלבבות שאם היה העולם קדמון והיינו מאמינים בחידושו כך היה זה שקר ,כמו שהיה שקר אם הוא חדש ונאמין קדמותו\אלא שאחר שנאמין התפתחות חידוש כאשר העידה התורה האמיתית בסוד ''בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ'' די לנו בוואם אונקלוס גלה ''בקדמין'' פירושו בהתחלה כדברי הרב, ואם כתוב בירושלמי ''בחכמתא'' הרי,התחלה וסוד ראשי''ת, קדמו''ת קדמונ''ו הקדו''ם,וזה יורה שהשם המציא העולם בחכמתו מאין ועשאו יש,וכן סודו-תא''ר י''ש ואחר שהוא כן לא נחוש להכריע אחת מאלו הדרכים השנים זו על זו ולהורות איזו היא האמת השתתיהן \ ועוד אכלול לך מה שאמרתי למעלה ,והוא שתדע כי היות ציור העולם חדש לבד'או קדמון וחדש יחד ,ואע'פ שנראה ששני העניינים הפכים ולא ימצאו בנושא אחד בזמן אחד, ר'ל הוית דבר אחד קדמון וחדש יחד הוא דבר נמנע לשכל האנושי להשיגו אבל עם כל זה ידענו שהנביא משיג אמתתו על צד ההגדה והסיפור שהגיד לו ה' ית' בקבלת הנבואה שמסר לו ועל כן די לנו בהגדת הנביא לנו אמיתת זה בספרו,ובתת לנו זה בקבלה גם כן מפה אל פה,וזו הדרך לא יתכן לזולת הנביא להשיגו,ולו גברה ורבתה חכמתו מחכמת כל בני קדם ומחכמת שלמה המלך עליו השלום \\ ואחר שביארתי לך כל דעתי בזה ,אדבר בעניין החלוקה השנית המסומנת לעיל באות ג] על היות התורה משל קדמוני, כעניין אמרם ז'''ל התורה קדמה לעולם אלפים שנה מטעם הכתוב שבא במשלי ''ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת'' בכל עת-בדי''ו נשפ''ע, כלומר בשכר המורה שפ''ע ונבוא''ה ,שסודם-מו''ת וחיי''ם \ וכן שעשועי''ם-לשו''ן קוד''ש \וכן יו''ם יו''ם-ו''ו ימי''ם \ואמנם משחקת ''מחשקת'' לפניו בכל עת\ועל כן נאמר כי עניין היות כל התורה משל לא קדמון ולא חדש זה לא יתכן, שאחר שמציאות הדבר הנקרא אצלינו תחילה הוא כ''ב אותיות התורה שהם קדש קדשים,הם נמצאות בלבות בני אדם,ושהדיבור נוצר בחמשה מקומות הפה,וגם נמצאים מצוירים בספרים\ והוא מושכל ראשון שהשנים רצון בני אדם הוא העילה הקרובה למציאותם בספרים שהם כתבום בלא ספק, ובדיבור פיהם הרצוני \אם כן כבר יוודע מהם גם כן שאותו הדיבור הנמצא בפנימיות הלב מחודש , הוא נשאר כפי הנושא אותו \ואם תאמר שהמין האנושי קדמון הנה גם כן התורה משל קדמון,ואם האדם חדש הנה התורה משל חדש\ ואם כן לא יתכן לומר שהתורה היא לא משל קדמון ולא משל חדש \וכן תאמר עוד ממה שאמרנו שאם העולם קדמון התורה משל קדמון\ וכבר ביארתי לך שאין העולם קדמון מוחלט,ואם כן אין התורה משל קדמון מחודש ודי לך בזה
הקדמה הלזו היא בסדר תיקון מחצב הנשמות כפי סדר תיקונם בשורשם העליון:
ידוע כי התורה עצמה היא הגוף הקדוש והתרי"ג מצות הם התרי"ג איברי (קי"ב ע"א) גוף התורה והענין הוא כי התורה היא שורש ומקור עצמות אור הנרנח"י המתפשטים בכל פרצוף והוא אור הא"ס המתפשט תוך הנרח"י דיחידה דחמשה פרצופי הכתר דא"ק ותוך נרנח"י דחיה דה' פרצופי חכמה דא"ק ותוך נרנח"י דנשמה דה' פרצופי בינה דא"ק ותוך נרנח"י דרוח דה' פרצופי ז"א דא"ק ותוך נרנח"י דה' פרצופי המלכות דא"ק:
עוד מתפשט עצמות אור הא"ס הנז"ל תוך הנרנח"י דנרנח"י דחיה דכ"ה פרצופי האצילות דאדם קדמון ע"ד הנז"ל וכן הוא מתפשט ומאיר תוך הנרנח"י דנרנח"י דכל פרצוף מכ"ה פרצופי דכל עולם מעולמות בי"ע דא"ק הכולל:
וכע"ד הנז"ל הוא מתפשט ומאיר תוך הנרנח"י דכל פרצוף מפרטי פרצופי א"ק ואבי"ע דאצי' הכולל המלביש לא"ק ואבי"ע דא"ק הנז"ל הכולל:
וכן ע"ד הנז"ל הוא מתפשט ומאיר תוך הנרנח"י דכל פרצוף מפרטי פרצוף א"ק ואבי"ע דכל עולם מעולמות בי"ע הכוללים המלבישים זה לזה בשוה והם מלבישים בשוה לא"ק ואבי"ע דאצי' הכולל הנז"ל המלביש בשה לאדם קדון ואבי"ע דא"ק הכולל הנז"ל וכ"ז נק' מחצב הספי':
ועל א"ק ואבי"ע דכל פרט דמחצב הספירות הנז' מלביש עליו בשוה מכל צדדיו וסביבותיו אדם קדמון ואבי"ע דמחצב הנשמות המתייחס אליו ונקרא בשמו דוגמתו ממש בכל פרטיו ונכלל ונפרט בכל פרטי ספירותיו ופרצופיו בעובי ובאורך ע"ד הנז' במחצב הספי' הנז' במ"א בהקדמה:
וכשנברא אדה"ר נכלל בו כל מחצב הנשמות הנז' והנה גופו שהם הכלים די"ס שבו כלול מרמ"ח איברים ושס"ג גידים שהם תרי"ג ויש בו חמשה פרצופים כוללים דחמשה פעמים א"ק ואבי"ע דפרטות א"ק ואבי"ע ע"ד הנז' במחצב הספירות וכל פרצוף מפרטי פרצופי א"ק ואבי"ע הנז' כלול מחמשה פרצופים הנקראים בשם עור ובשר גידים ועצמות ומוח שבעצמות כלול מתרי"ג איברים שבתוכם מתלבשים תרי"ג איברי הצלם שבתוך הצלם מתלבשים תרי"ג איברי הנרנח"י דכל פרט ובתוכם מתלבשים תרי"ג איברים די"ס דכל פרצוף דפרטי א"ק ואבי"ע דמחצב הספי' עם צלמי המוחין ונרנח"י שבו המתייחסים אליו שבתוכם מתלבש גוף הקדוש של התורה הנז"ל:
ונתבאר כי באדה"ר נכלל כל מחצב הנשמות והיו כלולים
דף י עמוד א
בו כל הנשמות מכתר דאדם קדמון עד סוף העשיה ונתבאר כי כל פרצופי מכל פרטי פרצופי א"ק ואבי"ע דפרטות דא"ק ואבי"ע כלול מתרי"ג אברים וכל אבר מתרי"ג אברים ההם כלול מכל התרי"ג איברים לפי שנכללו התרי"ג איברים זה בזה ונתלבשו זה בזה ונעשו תרי"ג פרצופים מלבישים זה לזה בשוה ע"ד הנז"ל בי"ס דכל פרצוף והכל א' כי הנה גוף אדה"ר שהם הכלים שבו היה מלביש מכתר דא"ק עד סוף העשיה והיה כלול מתרי"ג איברים וגידים אמנם כ"ז היה בפרט א' מכל פרצוף דפרטי פרצופי א"ק ואבי"ע כגון נרנח"י דיחידה שבו המתפשטים ומתלבשים בה' (ע"ב) פרצופי הכתר דא"ק מתלבשים ומתפשטים בכל אורך שיעור קומת דאדה"ר מראשו ועד רגליו המלביש מכתר דא"ק עד סוף העשיה כלול מתרי"ג איברים וגידים וכל אבר וגיד כלול מכל התרי"ג כי כל אבר וגיד נעשה פרצוף א' שלם כלול מתרי"ג והיו תרי"ג פרצופים מלבישים זה לזה בשוה. והנה אלו התרי"ג איברים שהם התרי"ג פרצופים הנז' דפרצוף הכתר הנז' דא"ק כל פרצוף מהם נק' שורש אחד גדול שהוא נשמה אחת שלימה ובאלו התרי"ג איברים שהם התרי"ג שרשים הגדולים שהם התרי"ג נשמות השלימות נמשכו מגוף התורה אור התרי"ג מצות ונתפשטו בתרי"ג איברים האלו הגדולים הנז' כל מצוה בפרצוף אחד שלם הכולל מתרי"ג שהוא שורש נשמה א' שלימה והיו כל מצוה כלולה מכל התרי"ג מצות מתפשטים בתרי"ג פרצופים דפרצוף אחד מתרי"ג פרצופים הכוללים הגדולים הנז"ל. נמצא כי כל מצוה הכלולה מתרי"ג היא שורש נשמה א' שלימה גדולה אמנם אלו התרי"ג מצות הכלולות בכל מצוה אינם התרי"ג מצות השלימות השרשיות הכוללות הגדולות הנז"ל כי אם כן במה תשתנה מצוה ממצוה אחרת בשמה ובמעשיה ובמה ישתנה אבר זה מאבר זה ותיקון נשמה זו מנשמה אחרת:
והנה מגוף התורה מתפשט ומאיר תרי"ג מיני הארות להתלבש בכל התרי"ג איברים הנזכרים לכל אבר כפי סדר הראוי לו התרי"ג מיני אורות אלו נק' תרי"ג מצות התורה וכפי ערך האור וריבוי או מעוט וריחוק וקירוב האורות הנז' המתפשטים בתרי"ג האיברים כך נשתנית כל שם מצוה ממצוה אחרת בשמה ובמעשיה וכפי מה שצריך בהכרח אל הבירור ובמעשה המצוה ההיא להמשיך אור גוף התורה אל האבר ההוא כך נקרא ששמה על שם האור המתפשט באבר ההוא המתייחס אליו והכל אחד אבל עיקר שורש האור אינו משתנה כלל אלא כלא חדא ותיקון האבר ההוא ולהמשיך אליו המוחין והשפע מגוף התורה כך נצטוינו במעשה אותה המצוה המתייחס ונק' ע"ש האבר ההוא וגם אם היא במעשה אם בדיבור אם במחשבה כי ע"י פרטי המעשה או הדיבור או המחשבה הנעשה בשלימות גמור במצוה ההיא נגמר להתתקן האבר ההוא לגמרי ופחות מזה א"א לו להתקן וא"א לו להתקן בארופן אחר וגם לא במעשה מצוה אחרת כי בזה נשתנה מעשה מצוה א' ממעשה מצוה אחרת כפי התיקון הצריך אל האבר ההוא המייחס אל המצוה ההיא כנז"ל ולפי שאינו דומה האור המתפשט מגוף התורה באבר זה לאור המתפשט באבר אחר על כן נשתנה שם כל מצוה ממצוה אחרת על שם התפשטות האור באבר ההוא אבל עיקר ושורש כל האור המתפשט בכולם אינו משתנה כלל אלא כולא חד:
והנה נת"ל בהקדמה כי בתיקון העולמות ניתוספו לכל י"ס דכל פרצוף כלים ואורות רבים ונכללו זה בזה ונתלבשו זה בזה ונעשו הי"ס ההם עשרה פרצופים מלבישים זה לזה בשוה המשל בזה כי לי"ס דפרצוף הכתר דא"א דאצי' ניתוספו ט' ספירות לכל ספירה באופן זה כי לספירת הכתר ניתוספו ט"ס חוץ מהכתר שכבר היה בו וט"ס לחכמה חוץ מהחכמ' שכבר היה בו וט"ס לבינה חוץ מהבינה שכבר היה בו וכעד"ז כולם ונעשו עשרה פרצופים (קיג ע"א) ונכללו זה בזה ונתלבשו זה בזה כי פרצוף הכתר נעשה מי' כתרים דכל עשרה פרצופי' הנז' והי"ס שבו נעשו כתרים לכולם וכן פרצוף החכמה נעשה מחכמות דכולם והי"ס שבו נעשו חכמות לכולם וכעד"ז כולם הרי פרצוף הכתר כלול מערה פרצופים וכעד"ז היה בפרצוף חכמה דא"א וכן לפרצוף הבינה דאריך אנפין וכעד"ז היה לכל פרצוף ופרצוף דכל פרטי פרצופי אאדם קדמון ואבי"ע וכמבואר בהקדמה ע"ש כי זהו סדר ההתכללות וההתלבשות. אמנם זה היה בפרטי פרטות כי נפרטו כל י"ס לאין קץ ע"ש וזה היה במחצב הספירות וכן היה בא"ק ואבי"ע דמחצב הנשמות המלביש לאדם קדמון ואבי"ע דמחצב הספירות:. \ ומאלה הדרכים שזכרתי לך תבין הדבר שחברתי אל ההקדמה המסומן לעיל באות ד]
והוא שהתורה בלא ספק נגליה אמת גמור ונסתריה אמת מוחלט ושניהם דבר אחד באמתתם\ וענין מ"ע ומצות ל"ת נתבאר עניינם וכונותיהם בשער המצות ד' א' ע"ב בכמה פנים וזה עניינם בקיצור והוא כי נודע כי בחסדים וגבורות יש ג' בחי' א' התקבצותם בדעת ב' התפשטותם בו"ק שלישי התקבצות כללותם ביסוד. והנה הרמ"ח מ"ע הם בשלש בחינות שבחסדים ושס"ה לא תעשה הם בשלשה בחי' של הגבורות באופן זה כי יש לאוין שחייבים עליהם מיתה מד' מיתות ב"ד ויש שחייבים בכרת ויש שחייבים מיתה בידי שמים. ואלו הב' שהם כרת ומיתה בידי שמים הם בחי' א' כי הם בידי שמים והרי הם ה' מיני מיתות והם בהתקבצות הה' גבורות שבדעת והלאוין שיש בהם מלקות הם בגבורות שבדעת התחתון דתרין עטרין הנז"ל והלאוין שאין בהם מעשה הם בגבורות המתפשטות בחג"ת והלאוין הניתקין לעשה הם בגבורות המתפשטות בנה"י המתמתקים ונתקנים בעשה שבחסדים המגולים שבנה"י וכל המצות דרבנן כולם הם ענפי מ"ע דועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך וגו' ואזהרתם ענפי מ"ע דועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך וגו' ואזהרתם ענפי מצות ל"ת דלא תסור וכל אלו הענפים שהם המצות דרבנן ותקנות וחומרות כולם הם בהתקבצות כללות החו"ג שביסוד דז"א כולם נקראים גזירות שהם פרצופי יעקב ורחל הנקראים יסוד אבל עיקר מ"ע ומל"ת הנזכר דועשית ולא תסור הם על זק ממרא והם בגופא דזו"ן ודוגמת כל בחי' האלו הוא בנוק' דז"א הכוללת כי הה' מיתות הם בה' גבורות שבדעת והמלקיות הם בדעת התחתון שלה אמנם הלאוין שאין בהם מעשה שהם בחג"ת דז"א והניתקין לעשה שהם בנה"י שלו הנה בנוק' הם מוחלפות כי הלאוין שאין בהם מעשה הם בנה"י שלה והניתקין לעשה הם בחג"ת שלה המצות דרבנן הם בכללות הה' גבורות שביסודה דוגמת הז"א כנז"ל:
עוד כתב שם על מ"ש בזוהר ובתיקונים שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח כי זה הענין הוא בהוי"ה הפרטית דז"א כי י"ה שהם המוחין שלו מתלבשים בנה"י דאימא והוא בחינת הדם שהוא דין ומתפשטים תוך שס"ה גידים דז"א והרמ"ח מ"ע הם בחסדים המתפשטים בגופא דז"א מת"ת ולמטה שהם שני אותיות ו"ה:
עוד כתב הרב ז"ל שם על ענין הנזכר דשמי עם י"ה שס"ה וזכרי עם ו"ה רמ"ח כי גם ענין זה הוא בהוי"ה הכולל כי שמי עם י"ה הם באו"א הכוללים וזכרי עם ו"ה
דף יד עמוד ב
הם בזו"ן הכוללים והוא כי כשאדם מקיים מצוה ממצות ל"ת גורם זווג באו"א שהם י"ה דהוי"ה הרמוזים בחילוף מ"צ דמצוה שהם י"ה וכשמקיים מצוה ממצות עשה גורם זווג בזו"ן שהם ו"ה דהוי"ה ודמצוה. והענין הוא כי כללות אב"א ויש"ס הוא הוי"ה דע"ב פנים ואחור וכללות אימא ותבונה הוא הוי"ה דס"ג פנים ואחור והנה מן הפנים של שניהם שהם השלש ראשונות שלהם שהם י"ה נעשו או"א עילאין ומן האחוריים שלהם שהם הו"ק שלהם והם אחוריים דע"ב וס"ג שהם קפ"ד קס"ו העולים כמספר שמי נעשו ישסו"ת וכשמקיים האדם מצוה ממצות ל"ת גורם להעלות ולחבר האחוריים הנז' דע"ב וס"ג שהם שמי שהם ישסו"ת עם (ל"ה ע"א) מקורם ושורשם העליון שהם או"א עילאין שהם י"ה שהם הפנים שלהם ומייחדם ומזווגם וזהו שמי עם י"ה שס"ה וע"י קיום מצוה ממ"ע גורם יחוד וזווג בזו"ן:
נמצא לפי פי' הא' כי שמי עם י"ה הם במוחין המתפשטים בכחב"ד דז"א שהם י"ה הרמוזים בחילוף מ"צ דמצוה כי ע"י קיום ושמירת כל מצוה ממצות ל"ת גורם להמשיך מוחין ונרנח"י דנח"י לכחב"ד דז"א שהם הג' פרצופים הפנימיים דז"א ומייחדם ומזווגם וע"י קיום מצוה ממ"ע גורם להמשיך מוחין ונרנח"י דנ"ר לגופא דז"א שהם הו"ק הרמוזים בו"ה ממצוה והם השני פרצופים החיצונים חג"ת ונה"י ומייחדם ומזווגם:
וכפי פי' הב' כי שמי עם י"ה הם בג' ראשונות בחב"ד דכללות האצילות שהם י"ה דהוי"ה הכולל כל האצילות והוא הרמוז בחילוף מ"צ דמצוה וזכרי עם ו"ה הם בזו"ן שהם הו"ק גופא דכללות האצי' שהם ו"ה דהוי"ה הכולל כל האצילות והם הנרמזים בו"ה דמצוה והוא כי ע"י קיום ושמירת כל מצוה ממצות ל"ת גורם להעלות את אחוריים דאו"א והם בחי' הו"ק שלהם שהם ישסו"ת אל מקורם ושורשם י"ה שהם הפנים שלהם שהם בחינת או"א עילאין ולהמשיך מוחין ונרנח"י לג"ר ולו"ק שלהם וליחדם ולזווגם. וע"י קיום כל מצוה ממצות עשה גורם להמשיך מוחין ונרנח"י לג"ר ולו"ק דזו"ן וליחדם ולזווגם. וא"כ צ"ל כי כפי פירוש הא' השס"ה מל"ת הם בכחב"ד דז"א שהם י"ה דהוי"ה הרמוזים במ"צ דמצוה והרמ"ח מ"ע הם בו"ק דז"א שהם ו"ה דהוי"ה ודמצוה. וכפי פי' השני השס"ה מל"ת הם באו"א שהם י"ה והם הם הרמוזי' במ"צ דמצוה והרמ"ח מ"ע הם בזו"ן שהם ו"ה והם הם הרמוזי' בו"ה דמצוה:
והענין כי שם מצוה הרומז לד' אותיות הוי"ה שהם הג"ר והו"ק דכל בחינות הוא שם כולל בין למצות עשה בין למצות ל"ת ולכן בכל מצוה גורם יחוד וזווג לג"ר ולו"ק אמנם הו"ק דאו"א שהם ו"ה דהוי"ה הפרטית דאו"א הרמוזים בו"ה דמצות הם בערך י"ה לגבי ו"ה דזו"ן כי כל כללות או"א בכל פרטיהם נק' י"ה דכללות בערך הזו"ן הנקרא ו"ה דכללות בערך או"א וכן הג"ר דזו"ן שהם י"ה דהוי"ה הפרטים דזו"ן הם בערך ו"ה לגבי כחב"ד דאו"א כי כל כללות הזו"ן בכל פרטיהם נק' ו"ה דכללות האצילות בערך או"א הנק' י"ה דכללות האצילות:
ובזה יובנו הב' פירושים כי שניהם כאחד טובים והענין כי ע"י קיום ושמירת מל"ת גורם יחוד וזווג באו"א שהם י"ה דכללות והם מ"צ דמצוה כפי' הב'. אמנם היחוד והזווג הנז' אינו כי אם בכחב"ד שלהם שם י"ה דהוי"ה הפרטית שלהם והם מ"צ דמצוה ומהם נמשכים מוחין לכחב"ד דז"א שהם י"ה דהוי"ה הפרטית שלו והם מ"צ דמצוה כפירוש הא' אמנם הם בערך ו"ה לגבי י"ה דאו"א ומיחדם ומזווגם. וע"י קיום מ"ע גורם יחוד וזווג בו"ק דאו"א שהם ו"ה דהוי"ה הפרטית שלהם אמנם הם נק' י"ה בערך הזו"ן כי או"א בכל פרטיהם נק' י"ה דכלות והם רמוזים במ"צ דמצוה ומהו"ק הנז' דאו"א נמשכים מוחין לו"ק דזו"ן שהם ו"ה דהוי"ה הפרטית שלו והם ו"ה דמצוה (ע"ב) כפי' הא' וגם הם נקרא בערך ו"ק דאו"א הנקרא בערכם י"ה והזו"ן בכל פרטיהם נקרא ו"ה כפי' הב' ובזה יבא הכל על נכון:\[דהיינו עניין חדוש העולם שנתבאר עניינו להגיע לזאת הדעת והם ד' טעמים נסתרים במורה נבוכים לסיבת הוכחת מציאות השם ית' מעניין הקדמות וארבעתם כסדר 'הפועל'החומר'הצורה'והתכלית וביארנו בזאת האחרונה עניין התכלית] והבן והשתכל בזה הסוד מאד ,ובדבריו עד שתבין בכוונה כראוי לעיון שמחוייבים לעיין בעניינו,
<יחוד רצונו ושליטתו ית'>:
יחוד האין סוף ב"ה הוא - שרק רצונו ית' הוא הנמצא, ואין שום רצון אחר נמצא אלא ממנו, על כן הוא לבדו שולט, ולא שום רצון אחר. ועל יסוד זה בנוי כל הבנין:
יסוד האמונה ועיקר החכמה הוא יחודו העליון ית"ש, לפיכך זה מה שצריך לבאר ראשונה. וזה, כי כל חכמת האמת אינה אלא חכמה מראה אמיתת האמונה, להבין כל מה שנברא או שנעשה בעולם, איך יוצא מן הרצון העליון, ואיך מתנהג הכל בדרך נכון מן האל האחד ב"ה, לגלגל הכל, להביאו אל השלמות הגמור באחרונה. ופרטות החכמה הזאת הוא רק פרטות ידיעת ההנהגה בכל חקותיה ומסיבותיה. נמצא המונח הראשון של החכמה הזאת - שלכל מה שאנחנו רואים, בין בגופים הברואים ובין במקרים המתילדים בזמן, לכולם כאחד יש אדון אחד לבדו ב"ש, שהוא העושה כל זה, המנהג כל זה, שדרכי מעשיו והנהגתיו הוא מה שאנו מבארים ומודיעים בחכמה הזאת. אם כן זהו מה שיש לנו לבאר בראשונה, כ"ש שזה הענין עצמו הוא יסוד לבריאה עצמה, כמו שנבאר בעז"ה. ובהביננו זה הענין, נבין בדרך עיקר ענין הבריאה - על מה היא מיוסדת. על כן זה ודאי ראוי לבאר ראשונה:נמצא למסקנה שזה הספר עוסק בענייני הבריאה ,ולא בענייני האלוהות ובזאת מתורצת שיטת הרמח'ל כאחת מחמשת השיטות ללא סתירה
