לעניות דעתי, המלחמה בעזה היא מחויבת במציאות מכיוון שהתורה מצווה "ובערת את הרע מקרבך". החמאס הוא ארגון טרור קיצוני שרוצה ומביא להרג סתמי של בני אדם, מנצל גברים נשים וטף למטרות "לאומיות" ומסלף באופן גרוע מאוד את אמונת האיסלם וספר הספרים "הקוראן".
אך לאמיתו של דבר, אנו לא יכולים להילחם ברוע באמצעים פסולים כמו הרג המוני של אזרחים חפים מפשע ומגן אנושי. אפילו הפושע הכי מסוכן ונתעב חייב לעמוד מול בית דין, וחוקרים אותו שבע פעמים ושבע חקירות שונות - ואין להוציאו להורג [סנהדרין פרק ד']. רק אחרי שאי אפשר להוכיח בוודאות מוחלטת וחסרת כול ספק את האשמה. ולאחר כול זאת - סנהדרין הורגת אחת לשבעים שנה נקראת חובלנית [מכות דף ז'].
לכאורה מכאן עולה, שאנו לא יכולים להפעיל אלימות בכול מקרה ומקום, אפילו אם המלחמה היא מהצודקות ביותר.
אך אם כן, איך נבער את הרוע - איך נשפר באופן משמעותי ומעשי את תנאי החיים הקשיים של תושבי שדרות, אשקלון ועזה? - רק על ידי חינוך, הסברה, דיבור וטיפוח אופיו של האדם. זאת עבודה רבת שנים, ארוכה וקשה מאוד. למיואשים ולחסרי הסובלנות אין מקום בדרך הזאת.
מטרת השלום בינינו לבין שכינינו אפשר להשיג רק על ידי אהבה, חיבוק, אחדות וקירבה רצינית ועמוקה בין בני האדם. אי אפשר להשיג אותה על ידי מצור כלכלי, חברתי, מדיני פיזי ונפשי של רעב חושך וחומות גבוהות. ליצור קיום ולא דו - קיום.
בשונאינו ובאנשי הטרור לא נילחם בכוח הברזל והאבן. כי אם בכוח השכנוע, האמונה במעשים טובים והאידיאל היהודי של "ואהבת לרעך כמוך" "מי הוא הגיבור שבגיבורים: זה שהופך שונא לאוהב".
ביחד עם כול התקווה והאהבה "כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם". נקשור קשר חזק של "חזון אחרית הימים" כאן ועכשיו!!!.
ברגעים כאלו קשיים שהדם עוד טרי, והדמעות עוד לא ייבשו, והזמן לא ריפא את הכאב. ברגעים כאלו מתגלים כוחותיה של אומה מוסרית ואמיתית, אשר הולכת קדימה בהגשמה של חזון דעה ושלום. בתקווה גדולה לשלום אמיתי במזרח התיכון וכלל עולמי.
אך לאמיתו של דבר, אנו לא יכולים להילחם ברוע באמצעים פסולים כמו הרג המוני של אזרחים חפים מפשע ומגן אנושי. אפילו הפושע הכי מסוכן ונתעב חייב לעמוד מול בית דין, וחוקרים אותו שבע פעמים ושבע חקירות שונות - ואין להוציאו להורג [סנהדרין פרק ד']. רק אחרי שאי אפשר להוכיח בוודאות מוחלטת וחסרת כול ספק את האשמה. ולאחר כול זאת - סנהדרין הורגת אחת לשבעים שנה נקראת חובלנית [מכות דף ז'].
לכאורה מכאן עולה, שאנו לא יכולים להפעיל אלימות בכול מקרה ומקום, אפילו אם המלחמה היא מהצודקות ביותר.
אך אם כן, איך נבער את הרוע - איך נשפר באופן משמעותי ומעשי את תנאי החיים הקשיים של תושבי שדרות, אשקלון ועזה? - רק על ידי חינוך, הסברה, דיבור וטיפוח אופיו של האדם. זאת עבודה רבת שנים, ארוכה וקשה מאוד. למיואשים ולחסרי הסובלנות אין מקום בדרך הזאת.
מטרת השלום בינינו לבין שכינינו אפשר להשיג רק על ידי אהבה, חיבוק, אחדות וקירבה רצינית ועמוקה בין בני האדם. אי אפשר להשיג אותה על ידי מצור כלכלי, חברתי, מדיני פיזי ונפשי של רעב חושך וחומות גבוהות. ליצור קיום ולא דו - קיום.
בשונאינו ובאנשי הטרור לא נילחם בכוח הברזל והאבן. כי אם בכוח השכנוע, האמונה במעשים טובים והאידיאל היהודי של "ואהבת לרעך כמוך" "מי הוא הגיבור שבגיבורים: זה שהופך שונא לאוהב".
ביחד עם כול התקווה והאהבה "כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם". נקשור קשר חזק של "חזון אחרית הימים" כאן ועכשיו!!!.
ברגעים כאלו קשיים שהדם עוד טרי, והדמעות עוד לא ייבשו, והזמן לא ריפא את הכאב. ברגעים כאלו מתגלים כוחותיה של אומה מוסרית ואמיתית, אשר הולכת קדימה בהגשמה של חזון דעה ושלום. בתקווה גדולה לשלום אמיתי במזרח התיכון וכלל עולמי.
