יש מאבק נוקב בציבור הדתי לאומי בעניין - "הגישה אל המדינה". לאחר ההתנתקות, מתחזק המאבק הרעיוני בין המחנות השונים. אני אדון בשני גישות. הרב כהנא והרב קוק.
גישתו של הרב כהנא אל מדינת ישראל הייתה - דמוקרטיה או תורה. אם מדינת ישראל, תהיה מדינה דמוקרטית ושיוונית, הדבר הזה יפגע בצורה ברורה בזהותה היהודית. לעומת זאת, גישתו של הרב קוק אל מדינת ישראל הייתה - דמוקרטיה ותורה. מדינת ישראל תתפתח קודם כול מבחינה מדינית כלכלית תרבותית. ואחר כך הדתיים יעלו את קרנה של התורה וישלטו במדינה. [משל היין והשמרים]
לאור הדברים האלו, אנחנו רואים במדינה את ערבי ישראל, עולים חדשים ויהודים חילונים, אשר משנים את זהותה של המדינה כיהודית. למשל: ערבי ישראל. כעת, הם מתגוררים בגליל ובכרמל בתוך משפחתיות צפופה ותומכת. אך, חל שינוי בתודעה שלהם, והם מבקשים להתגורר בערים יהודיות ולא בכפרים, מכול מיני סיבות: נוחות לעומת צפיפות, יופי לעומת כיעור וכו. כמובן, אלו זכויות בסיסית של הדמוקרטיה והשיווין.
כתוצאה מתהליך זה, הערבים מתרבים מהר, ויכולים להפוך לרוב ערבי בעיר לאט ובשקט. [תראה חיפה, עכו, נצרת, נצרת עילית, כרמיאל וכו] מכיוון שכך, הערים האלו מאבדות את זהותם היהודית והופכות להיות ערים של כל אזרחיה.
גישתו של הרב כהנא היא, פחות או יותר, כמו של החרדים. הוא תומך נלהב וקיצוני לעשות במדינת ישראל משטר תורה. המשפט לפי חוקי התורה והשלטון יהיה דתי ויראי שמיים. כך לא יהיה שום בעיה עם ערבי ישראל, כאשר מתקיים "לא תחונם" אתה יכול לתת בפניהם שני דרכים: מוות או עזיבה.
לעומת זאת, הרב קוק ראה בראייה דקה ועמוקה מאוד את התהליכים העמוקים שקורים בתנועה הציונית. ואחד הדברים שהוא ראה. שהשלטון החילוני התייאש מהר מאוד, מכול האידואולוגיה שלו, ויום אחד הוא יבקש את השלטון היהודי העתיק. והתפתח כאן, משטר ומשפט לפי חוקי תורה.
מי טעה ומי צדק - רק ההיסטוריה והמחר יכולים לקבוע ולומר.
גישתו של הרב כהנא אל מדינת ישראל הייתה - דמוקרטיה או תורה. אם מדינת ישראל, תהיה מדינה דמוקרטית ושיוונית, הדבר הזה יפגע בצורה ברורה בזהותה היהודית. לעומת זאת, גישתו של הרב קוק אל מדינת ישראל הייתה - דמוקרטיה ותורה. מדינת ישראל תתפתח קודם כול מבחינה מדינית כלכלית תרבותית. ואחר כך הדתיים יעלו את קרנה של התורה וישלטו במדינה. [משל היין והשמרים]
לאור הדברים האלו, אנחנו רואים במדינה את ערבי ישראל, עולים חדשים ויהודים חילונים, אשר משנים את זהותה של המדינה כיהודית. למשל: ערבי ישראל. כעת, הם מתגוררים בגליל ובכרמל בתוך משפחתיות צפופה ותומכת. אך, חל שינוי בתודעה שלהם, והם מבקשים להתגורר בערים יהודיות ולא בכפרים, מכול מיני סיבות: נוחות לעומת צפיפות, יופי לעומת כיעור וכו. כמובן, אלו זכויות בסיסית של הדמוקרטיה והשיווין.
כתוצאה מתהליך זה, הערבים מתרבים מהר, ויכולים להפוך לרוב ערבי בעיר לאט ובשקט. [תראה חיפה, עכו, נצרת, נצרת עילית, כרמיאל וכו] מכיוון שכך, הערים האלו מאבדות את זהותם היהודית והופכות להיות ערים של כל אזרחיה.
גישתו של הרב כהנא היא, פחות או יותר, כמו של החרדים. הוא תומך נלהב וקיצוני לעשות במדינת ישראל משטר תורה. המשפט לפי חוקי התורה והשלטון יהיה דתי ויראי שמיים. כך לא יהיה שום בעיה עם ערבי ישראל, כאשר מתקיים "לא תחונם" אתה יכול לתת בפניהם שני דרכים: מוות או עזיבה.
לעומת זאת, הרב קוק ראה בראייה דקה ועמוקה מאוד את התהליכים העמוקים שקורים בתנועה הציונית. ואחד הדברים שהוא ראה. שהשלטון החילוני התייאש מהר מאוד, מכול האידואולוגיה שלו, ויום אחד הוא יבקש את השלטון היהודי העתיק. והתפתח כאן, משטר ומשפט לפי חוקי תורה.
מי טעה ומי צדק - רק ההיסטוריה והמחר יכולים לקבוע ולומר.
