בג"ץ 1662/05, שושנה לוי ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'
כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופט א' רובינשטיין, כבוד השופטת ד' ברלינר
03.03.2009
העובדות:
1. במשך השנים נקבעו קצבאות והטבות שונות שהמדינה מעניקה לציבור הנכים בישראל, בין היתר מכוח חוק הביטוח הלאומי, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, והסכם בדבר גמלת ניידות. במסגרת תיקון לחוק הביטוח הלאומי (להלן: תיקון מס' 54) תוקנו חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, והטבות חדשות הוענקו לנכים שהגיעו לגיל זקנה. ואולם, תיקון מס' 54 הגביל את תחולתן של הוראות החוק המיטיבות, לנכים שהגיעו לגיל זקנה החל מיום 1.1.2002 (להלן: המועד הקובע).
2. העתירה מכוונת כנגד חוקתיותו של סעיף התחולה שנקבע בתיקון מס' 54 וכנגד חוקיותו של סעיף התחולה שנקבע בהסכם הניידות כאחד.
החלטה:
1. האם נפגעה זכות חוקתית המעוגנת בחוק יסוד? נקבע, כי יש לראות בקבוצת הנכים הקשישים קבוצת שוויון אחת ללא קשר למועד הכניסה לקבוצה. צרכיהם של נכים קשישים שהגיעו לגיל זקנה לפני המועד הקובע אינם שונים מצרכיהם של נכים קשישים שהגיעו לגיל זקנה לאחר המועד הקובע. סעיפי התחולה פוגעים בזכות לשוויון ויוצרים הפליה בין הנכים הקשישים שהגיעה לגיל זקנה לפני המועד הקובע ובין הנכים שהגיעו לגיל זקנה לאחר המועד הקובע. הפליה במתן ההטבות שנקבעו במסגרת תיקון מס' 54 על בסיס מועד ההגעה לגיל זקנה פוגעת באותם היבטים הקשורים לכבוד האדם ומשכך הפגיעה בשוויון הינה פגיעה בזכות החוקתית לשוויון.
2. ואולם, הזכות לשוויון אינה זכות מוחלטת, היא בעלת אופי "יחסי" המאפשר פגיעה בה כדין אם מתקיימים התנאים של פסקת ההגבלה. תכלית החוק נועדה לסייע לנכים הקשישים ותכלית זו ראויה היא והולמת את ערכיה של מדינת ישראל.
3. ההיסטוריה החקיקתית מלמדת כי ככל הנראה האלטרנטיבה להגבלת תחולת ההטבות שניתנו במסגרת תיקון מס' 54 היתה שלא לחוקק את החוק כלל. תכליתם הנוספת של סעיפי התחולה הינה הענקת ביטוי למסגרת התקציבית בה נחקק החוק, אשר היה כאמור, שיקול מרכזי בבסיס חקיקתו. השיקול התקציבי הינו שיקול לגיטימי במסגרת גיבוש מדיניות ציבורית, והוראת חוק המגבילה את תחולתו של חוק מיטיב יכולה להיות לתכלית ראויה, אף אם מתקיימת פגיעה בשוויון וכל עוד נשמר האיזון בין הרצון לגבש מדיניות חברתית חדשה ומיטיבה ובין התקציב הנתון.
4. האמצעי שנבחר הינו האמצעי שפגיעתו פחותה. על אף שקיימת פגיעה בזכות השוויון החוקתית, הפגיעה הינה כדין.
5. עניינו של הסכם הניידות הוא במתן הטבות סוציאליות לנכה. מועד התחולה שנקבע איננו שרירותי ואינו נקבע על בסיס שיקולים שאינם עניינים. הסכם הניידות, ככל אקט מנהלי כפוף לחובת השוויון. גם אם נפגע השוויון בקביעת סעיף התחולה, ישנן נסיבות המצדיקות סטייה מעקרון השוויון. היחס השונה שניתן לקבוצת הנכים הקשישים אינו נובע מהתחשבות בשיקולים זרים והוא ניתן מתוך שיקולים עניינים.
6. לא הונחה תשתית עובדתית שממנה ניתן יהיה ללמוד כי במצב הקיים נפגעה זכותן של העותרות לקיום בכבוד מינימאלי.
כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופט א' רובינשטיין, כבוד השופטת ד' ברלינר
03.03.2009
העובדות:
1. במשך השנים נקבעו קצבאות והטבות שונות שהמדינה מעניקה לציבור הנכים בישראל, בין היתר מכוח חוק הביטוח הלאומי, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, והסכם בדבר גמלת ניידות. במסגרת תיקון לחוק הביטוח הלאומי (להלן: תיקון מס' 54) תוקנו חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, והטבות חדשות הוענקו לנכים שהגיעו לגיל זקנה. ואולם, תיקון מס' 54 הגביל את תחולתן של הוראות החוק המיטיבות, לנכים שהגיעו לגיל זקנה החל מיום 1.1.2002 (להלן: המועד הקובע).
2. העתירה מכוונת כנגד חוקתיותו של סעיף התחולה שנקבע בתיקון מס' 54 וכנגד חוקיותו של סעיף התחולה שנקבע בהסכם הניידות כאחד.
החלטה:
1. האם נפגעה זכות חוקתית המעוגנת בחוק יסוד? נקבע, כי יש לראות בקבוצת הנכים הקשישים קבוצת שוויון אחת ללא קשר למועד הכניסה לקבוצה. צרכיהם של נכים קשישים שהגיעו לגיל זקנה לפני המועד הקובע אינם שונים מצרכיהם של נכים קשישים שהגיעו לגיל זקנה לאחר המועד הקובע. סעיפי התחולה פוגעים בזכות לשוויון ויוצרים הפליה בין הנכים הקשישים שהגיעה לגיל זקנה לפני המועד הקובע ובין הנכים שהגיעו לגיל זקנה לאחר המועד הקובע. הפליה במתן ההטבות שנקבעו במסגרת תיקון מס' 54 על בסיס מועד ההגעה לגיל זקנה פוגעת באותם היבטים הקשורים לכבוד האדם ומשכך הפגיעה בשוויון הינה פגיעה בזכות החוקתית לשוויון.
2. ואולם, הזכות לשוויון אינה זכות מוחלטת, היא בעלת אופי "יחסי" המאפשר פגיעה בה כדין אם מתקיימים התנאים של פסקת ההגבלה. תכלית החוק נועדה לסייע לנכים הקשישים ותכלית זו ראויה היא והולמת את ערכיה של מדינת ישראל.
3. ההיסטוריה החקיקתית מלמדת כי ככל הנראה האלטרנטיבה להגבלת תחולת ההטבות שניתנו במסגרת תיקון מס' 54 היתה שלא לחוקק את החוק כלל. תכליתם הנוספת של סעיפי התחולה הינה הענקת ביטוי למסגרת התקציבית בה נחקק החוק, אשר היה כאמור, שיקול מרכזי בבסיס חקיקתו. השיקול התקציבי הינו שיקול לגיטימי במסגרת גיבוש מדיניות ציבורית, והוראת חוק המגבילה את תחולתו של חוק מיטיב יכולה להיות לתכלית ראויה, אף אם מתקיימת פגיעה בשוויון וכל עוד נשמר האיזון בין הרצון לגבש מדיניות חברתית חדשה ומיטיבה ובין התקציב הנתון.
4. האמצעי שנבחר הינו האמצעי שפגיעתו פחותה. על אף שקיימת פגיעה בזכות השוויון החוקתית, הפגיעה הינה כדין.
5. עניינו של הסכם הניידות הוא במתן הטבות סוציאליות לנכה. מועד התחולה שנקבע איננו שרירותי ואינו נקבע על בסיס שיקולים שאינם עניינים. הסכם הניידות, ככל אקט מנהלי כפוף לחובת השוויון. גם אם נפגע השוויון בקביעת סעיף התחולה, ישנן נסיבות המצדיקות סטייה מעקרון השוויון. היחס השונה שניתן לקבוצת הנכים הקשישים אינו נובע מהתחשבות בשיקולים זרים והוא ניתן מתוך שיקולים עניינים.
6. לא הונחה תשתית עובדתית שממנה ניתן יהיה ללמוד כי במצב הקיים נפגעה זכותן של העותרות לקיום בכבוד מינימאלי.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
