כל הפמליה על מטוס ובמסלול ישיר/ הדקו את החגורות, התזמורת באוויר/ ואם בגתן ותרש ינגנו, יהיה גם איזה שיר/ במטוס יש מסיבה גדולה, אפילו חלומית/ והמלכה ושתי היא הסלבריטי המקומית/ אחשוורוש מבקש ממנה הצגת תכלית/ שתיתן מופע שיקפיץ את התקליט/
אבל ושתי מתעקשת ובקול די נחרץ/ לתת הרצאה על הארכיטקטורה במפרץ/ בטוח שוושתי הייתה שתויה כיין/ כי היא קשקשה על אירועים, שלא קרו עדיין/ ושתי המקסימה שילבה בהרצאה גם איזה קטע דאנס/ וקצת מוזר גם על תקופת הרנסנס...
אחשוורוש נראה כועס, וכשהמטוס נוחת/ הוא העביר את כל המסיבה לאניית מפרש בדרג בית/ ספינת אהבה עממית עם מיטב הלהיטים/ המלך מבקש הופעה עם כל התקליטים/ הצו שלו ברור - ובמהירות את ושתי מפנים מיציאת חירום/ יש הכרזה על תחרות ובחסות האו"ם/ לקרב עולות כל "דוגמנית נולדת" וגם פליטות של בובליל ואופוריה / ובכל הערוצים זה מצולם לחדשות ולהיסטוריה .../ חרבונא זכור לטוב, הוא ראש צוות השופטים/ ובסיוע מנהרת הזמן, גויס גם צביקה הדר וכמה קומדי סטור שרוטים...
מלכת אסתר הדי ג'יי זוכה מיד, בגלל הדמיון לנינט/ וזה מסוקר מיידית בכל רחבי האינטרנט/ יודה לוי מספר על קשר צמוד עם המיועדת למלכה/ ויש לו אפילו תצלום, שהוא נותן לה נשיקה...
מרדכי נקרא להשיט את הספינה עם כל המכובדים/ אבל המלך מצא בספרים משהו חזק מהסרטים/ התברר, שהמן ערבב את הרעל עם כל השמנים/ ועכשיו העונש שלו להיות העוזר המסכן של מרדכי והאחשרפנים... / מרדכי נישא כעת על חמור לבן ומבריק/ והמן השפוף מחזיק לו את התיק/ אבל המן ערמומי, ומרדכי כמעט נפל לגלים הרוטטים/ אבל ליהודי הזה יש כרגיל נסים מהסרטים/ לוויתן מן הים שולף אותו על מלגזה/ והוא מוקפץ חזרה לסיפון, ברוח העזה...
אסתר נכנסת לתמונה והמופע שלה מדליק/ יש לה גם חידות לשוניות, וזה עושה ת'קליק/ אחשוורוש משתגע ממנה ונראה על הגגות/ מלכה כזאת עולה על ושתי בכמה דרגות...
מול כל המצלמות ולמול פני האומה/ נחשפות במפתיע הקנוניה והמזימה/ מרדכי מעביר למלכה את פקודות המן על כל הצווים/ ואסתרינה נראית כועסת עד קצות העצבים/ מה יהיה, שואלים בגתן ותרש/ מאחורי הגב של הגברת זרש/ מרדכי המומחה לשב"כ קולט שהצמד מסתיר את הרעל חיש/ ומיד ניתן הצו המלכותי, לזרוק את השניים למלתעות של הכריש....
הלב מחסיר פעימה/ הלב עוצר נשימה/ וכאשר אסתרינה מקפיצה שיר כמו די ג'יי ותיקה/ אחשוורוש יוצא מדעתו, "את באמת המלכה".../ "אסתרינה, היא מלכת העולם"/ נובח אחשוורוש מול התקשורת ומול כולם/ "רבותי, בזה הרגע, אני מכריז ובלי להתלוצץ/ את המן המנוול יש לתלות מיד, אבל מיד, על ראש העץ...".
זה לב הים - ואין עצים/ וכולם רצים מתרוצצים/ ואז מרדכי אומר בשקט: "מה כל הסחרחורת/ נתלה אותו יפה על ראש התורן.../ זה לפי כל התקנים, וזו תלייה מהודרת/ וכדי להיות בסדר עם החוק, תתלו איתו את כל הנבחרת.."./ ומרדכי שולף מן הקבינה את כל עשרת בני המן הרועדים/ אותם תולים על הסיפון לאורך כל העמודים...
ורק את זרש המסכנה, שרעדה מפחד/ נתנו במתנה לחרבונא הסריס שנפנף לה במטפחת/ מאז הם חיים באושר עם סדין חימום ועם מרק רטוב/ כי חרבונא תמיד זכור לטוב...
וכאן מגיעה הפואנטה הטובה/ אסתר ביקשה אז מהקברניט, שינווט את הספינה לארץ אהובה/ כל ההגה מופנה לכיוון ארץ ישראל, ארץ ציון/ וכל הנוסעים דרוכים כעת על הסיפון העליון/ כולם כולם על הסיפון, כולם בחוץ/ ורבותי, הייתה תחושה של התרחבות עורקים, ממש פיצוץ/ מול פלאי הארץ הקדושה כולם נמסים/ "איזו ארץ, איך קרו בה מיליוני נסים"/. היופי נספג בחושים, ויש לאסתרינה נחת / "תזכרו, ידידיי, זו באמת הארץ המובטחת...".
עוצרים לרגע ליד חצי שרטון, ליד אי קטן/ מצלמים משם את חיפה ואת יפו ואת עכו, כמובן/ אסתר מחזיקה ספר היסטוריה עתידי ממאות מאוחרות/ והיא קוראת על הרצל ורבי יהודה הלוי וחובבי ציון כמה שורות/ "איזו ארץ, איזה יופי, מתי יגיעו לכאן ראשוני הביל"ויים?",/ היא שואלת את המוני הפרסים ההזויים/ ומרדכי מרגיע את השרים התוססים:/ "אתם פשוט יורדים מהפסים/ איזה ציונות ואיזה ביל"ויים/ הציונות עוד לא קרתה...ואולי אתם שתויים/ קודם כל נעבור את הגלות הזו ונלמד להיות קצת עם אחד/ נלמד לחשל עצמנו לחיים של גאולה"./ ואסתר משלימה: "וזו היא ידידיי, כל התורה כולה"./ וכשהם פוסעים לרגע על שרטון/ היה שם אפילו צלם שהבזיק זאת לעיתון/ ואז מדליף מרדכי לאסתר בקולי קולות/ "העולם הוא גשר צר מאד...".
האנייה קרבה לחופי פרס, ליד המפרץ/ ושוב פרצה אסתר בנאום נמלץ:/ "אל תשכחו את המסע הזה ואת הניצחון על המן/ זה היה רמז לכל מה שנמצא מעבר לזמן/
זה היה טיול שבו חצינו כל עיר/ חצינו שכבות גיאוגרפיות והיסטוריות ובקו ישיר/
היום גילינו מה הקסם, מה הסוד/ כי לעם היהודי יש תמיד נסים - ואת זה קשה לכסות/
העם שלי לא ישכח לעולם את נופי ציון הנחמדת/ הלב שלנו היהודים רק באותה מולדת".
המוני יהודים ותורמי מגבית חיכו להם שם בחוף/ ויש אומרים שזו הייתה חגיגת "פארטי" בלי המיליארדר מיידוף/ ויש אפילו אומרים, שלפתע שלפה אסתר בד כחול לבן/ וזה נשאר חבוי מאז, לזמן אחר כמובן/.
ואם תראו את הבד היקר מתנוסס ביום העצמאות/ אל תשכחו את אסתר בטעות/ היא זו שהגתה את רעיון השיבה המבורך/ ואפילו תפרה לנו דגל מגן דוד למזכרת... ושלא נשכח...
ומול כל הכתבים הצהירה אז אסתר/ "תמיד נישאר חובבי ציון - וכאן לא נסתתר"/ ומרדכי הנלהב, סיפר על הביקור בחופי ישראל/ ולעיתונאים הדליף שהתחילה השיבה של עזרא ונחמיה, תודה לאל/ ואז פנה ליהודים בהצהרה מלאה אור, וזה היה באמת אור מסנוור:
"לבית הזה תמיד נחזור,
כי אין, כי אין מקום אחר...".
