באיזה תעריף ארנונה יש לחייב דירת מגורים, שחולקה ליותר ממחזיק אחד? 

שאלה

יש רשויות מקומיות, שבהם נקבע תעריף ארנונה פרוגרסיבי לפי גודל הדירה במ"ר. ככל ששטח הדירה גדל, עולה התעריף למ"ר. לעתים, מושכרת דירה גדולה ליותר מדייר אחד.

האם במקרה כזה, יש לחייב כל מחזיק לפי חלקו היחסי בתעריף הכולל של כל הדירה, או יש לחלק את שטח הדירה לכל מחזיק לפי חלקו, ולחייב כל אחד כאילו הוא מתגורר בידרה נפרדת?

תשובה

ככלל, דירה אחת היא יחידת שומה אחת.

חלוקת נכס ליחידות שומה היא חלוקה בהתאם לכללי המיסוי ולא בהתאם לכללי חוק המקרקעין או בהתאם לחוקי התכנון והבנייה.

כך למשל כאשר בנכס עסקי נעשה יותר משימוש עיקרי אחד, מחלקים את המכס ליחידות שומה בהתאם.

נניח כי במפעל תעשייה יש משרד קטן של המפעל וכן משרדי הנהלה ראשית של הקונצרן.

המשרד הקטן ימוסה כתעשייה, ומשרדי ההנהלה כמשרדים.

נניח כי תעריף התעשייה הוא פרוגרסיבי (הולך וגדל). השטח שיופחת לשימוש משרדי יקטין את התעריף הממוצע למ"ר של התעשייה, אם התעריף הוא רגרסיבי (הולך ופוחת) - התעריף הממוצע יגדל.

נכס המושכר לשני משתמשים שאינם שותפים הופך לשתי יחידות שומה.

לעניין זה, משפחה היא כמו שותפות.

נניח שלמשתמש אחד יש זכות להנחה - הוא יקבל אותה על חלקו בלבד.

התוצאה היא, כי נכס המושכר לשניים שאינם שותפים הופך לשתי יחידות שומה לכל דבר ועניין.