בא מעפר 

ביום מן הימים נסיים את שהותנו פה, ביום מן הימים נחזיר ציוד ונלך בדרך כל בשר אל האדמה - אל הריקבון ושם נתפרק.
נתפרק ממה שאיננו זקוקים לו יותר, נתפרק מכל מטען עודף אשר יכול לעקב אותנו בהמשך מסענו מפה הלאה, נתפרק כי כל דבר בסופו של דבר חוזר אל המקום שממנו הוא בא ואנו מאפר באנו ואל האדמה השותקת אנו חוזרים. כך עם כל מוות אמורה האדמה להיות מועשרת קצת יותר, ספוגת שאריות של חיים, טעונה באיכויות יקרות ומחזקות - דשן לעומדים להיוולד בתורם אל כדור הארץ.

וכך אנו גדלים מתפוחי האדמה, העגבניות והשום שאוכלת האם בזמן ההיריון - אותם אלו שטעונים כל כך בעושרה של האדמה, עושר שנאסף וגדל בה במשך שנים של פירוק וריקבון. כך אם תרצו נושאים אנו בתוכנו את מיתנו ואת ההיסטוריה של המקום בו אנו גדלים בכל רמ"ח איברנו ובכל נשימה שאנו נושמים ובנימה מבודחת ניתן לומר שהאם הדאגנית מפצירה בילדה שיאכל את סבא רבה כי הוויטמינים שלו מעולים ובריאים...ובסופו של דבר הכול נשאר במשפחה...